הורד האדום

פרק 19

קמתי כשמישהו ניער אותי קלות. פקחתי עין אחת בעייפות וראיתי את לוק מחייך בשעשוע. מיהרתי לכסות את עצמי הייטב ושלחתי אליו מבט קטלני. 
"מה אתה רוצה?" שאלתי והסמקתי. לוק, לבד בחדר שלי, ואני בבגדים תחתונים, אי אפשר להאשים אותי על זה שאני מסמיקה. 
"כבר ערב, תתארגני ותרדי למטה, המתנה שלי ושל ניקו כאן" הוא אמר. 
"וגם העוגה?" שאלתי. 
"גם העוגה" הוא אישר. 
"בסדר" אמרתי, ואחרי שניה שבה הוא לא זז פני הרצינו. "צא לי מהחדר, אני צריכה להתלבש" 
"את לא בפיג'מה?" 
"לא" אמרתי, ועכשיו היה תורו להסמיק. 
"אני אחכה לך בחוץ" אמר לוק, יצא החוצה וסגר אחריו את הדלת. הלכתי אל ארון הבגדים שלי ולקחתי חולצת בטן בעלת שרוולים קצרים בצבע לילך, מכנסיי ג'ינס שחורים ארוכים ונעלתי נעליי טבע עם רצועות בצבע שחור. סירקתי ואספתי את שערי לקוקו גבוהה לפני שיצאתי מחדרי. לוק סרק את הופעתי פעם אחת, חייך, ואמר לי לבוא אחריו.
ירדנו במעלית אל אולם האימונים, ולפתע ידיו כיסו את עיניי. 
"מה אתה עושה?" שאלתי. 
"זאת הפתעה" הוא אמר, ודלתות המעלית נפתחו. הוא עזר לי לצאת החוצה, וכשהוריד את ידיו מעיניי הן נפערו לרווחה. 
"הפתעה!" 
לא האמנתי למראה עיניי. מאולם האימונים פונו כל המשקולות ומכשיריי הכושר, ועכשיו זאת היתה רחבת ריקודים ענקית. באחת הפינות היתה עמדת דיג'י, ובפינה האחרת הוצב בר שתיה חריפה. וכולם היו שם, כל החברים שלי מהבית הספר ומהעבודה, וכולם התנפלו עלי בקריאות של מזל טוב והפתעה. 
"לונה!" מישהי קפצה עלי בחיבוק. 
"שרי!" חיבקתי אותה חזרה. "לא התראנו שנים! אני לא התקשרתי אליך, אני כל כך מצטערת- "
"על מה את מדברת ילדה? את בתחרויות הבין לאומיות! ומזל טוב על יום ההולדת" היא העיפה מבט בלוק ורכנה ללחוש באוזני. "הוא נראה טוב" 
"הוא לא החבר שלי" אמרתי. 
"אה, הוא פנוי?" היא שאלה. צחקתי, ולפתע בן ובת קפצו עלי משהו מקום.
"מזל טוב!" הם אמרו, ואני חייכתי. 
"מרי! טום! גם אתם הגעתם?" שאלתי בחיוך. מרי וטום הם תאומים זהים - חוץ מההבדל הקטן שהוא בן והיא בת - ושניהם היו איתי בנבחרת הריצה של בית הספר. 
"לא היינו מפספסים את זה- " אמר טום.
" -בעד שום הון שבעולם" השלימה מרי. יש לשניהם קטע מגניב של השלמת משפטים, זה כאילו שהם קוראים אחד לשני את המחשבות. פעם היינו צוחקים על זה שאולי הם באמת קוראים מחשבות והם פשוט לא יודעים את זה, אבל הם נכשלו כשניסו לנחש על איזה מספר חשבתי מאחד עד חמש. 
"אני לא מאמינה שהזמנת את כולם" פניתי אל לוק. "איך בכלל הזמנת אותם?" 
"יש לי קשרים" לוק אמר, ואז ניקו ומלודי ניגשו אלינו. קאסי כנראה דאגה למלודי, כי עכשיו היא לבשה שמלה לבנה חגיגית ושערה היה אסוף לשתי קוקיות בצידיי ראשה. 
"אז איך המתנה שלנו?" שאל ניקו והחליף כיף עם לוק. 
"מדהימה, אני לא מאמינה שבאמת עשיתם את זה" אמרתי. 
"כולם עייפים מהתחרויות, אז האולם יהיה פנוי כל הלילה" אמר לוק. 
"מי זאת המלאכית הקטנה הזאת?" שאלה לפתע שרי, ומלודי חייכה אליה. 
"קוראים לי מלודי" היא אמרה, ושרי התמוגגה פשוט. "ולונה היא אחותי הגדולה. את חברה שלה?" 
"כן" היא אמרה ופנתה אלי. "יש לך מלאכית קטנה ולא סיפרת לי?" 
"זה בכאילו" הסבירה מלודי. 
"את כזאת- "
" -חמודה" השלים טום את מרי, ומלודי פערה את עיניה לעברם. 
"זה היה קסם?" היא שאלה. "גם לכם יש קסם כמו של לונה רק אחר?" 
"לא" אמר טום. 
"זה טבעי" הנהנה מרי. 
"וואו" אמר מלודי ופנתה אלי. "לונה, יש להם קסם טבעי!"
"שמישהו יחזיק אותי, אני מתעלפת ממתיקות" שרי נופפה לעבר פניה בידה, והתאומים החזיקו אותה לפני שנפלה אחורה. 
"תיזהרי שרי- "
" -שלא תתעלפי לנו- "
" -לפני השתיה" אמר טום בחיוך, ושרי הזדקפה ככשמעה את המילה שתיה. 
"אתם צודקים" היא אמרה. שרי מטורפת על אלכוהול, והקטע המוזר הוא שהיא לא מצליחה להשתכר, לא משנה כמה אלכוהול היא שותה. "את באה איתי לולו?" 
"היא באה איתנו- "
" -לרחבת הריקודים" השלימה מרי. 
"אוקי, נתראה אחר כך" שרי נטשה אותי והשאירה אותי לגורלי. התאומים חייכו והחזיקו בי, כל אחד ביד אחרת. 
"אנחנו צריכים- "
" -להשלים פערים איתך" אמר טום, והם גררו אותי בעל כורחי על רחבת הריקודים. טוב, היה כיף לרקוד ולהשתחרר ככה, ופגשתי עוד מלא ילדים מהכיתה והשכבה שלי. הם שאלו אותי שאלות על האגודה, ואז גם הגיעה השאלה שממנה פחדתי. 
"אז את חוזרת לשנת הלימודים או לא?" שאל אחד מהנערים. "יש בית ספר מיוחד ללוחמים או משהו?" 
"אני באמת לא יודעת" אמרתי.
אחר כך הם רצו שאספר להם על הקרבות והמשימות שלי, וסיפרתי. הרגשתי כמו סלב, אבל זאת היתה המסיבה שלי אחרי הכל לא? 
אחרי זמן ארוך של ריקודים וקפיצות לצליליי מוזיקה עכשווית, השירים עצרו לרגע ומישהו לקח את המיקרופון. 
"לולו, אני יודעת שאת אוהבת תקופות היסטוריות, אז זה בשבילך" היא אמרה. "וכל הבנים שלא יודעים לרקוד, תתמודדו!" 
היא ירדה מעמדת הדיג'י, ואני לא הבנתי למה היא התכוונה עד שמוזיקה ישנה וכפרית בקעה מהרמקולים. כמה בנות צעקו בהתלהבות וביקשו מכולם לפנות את הרחבה. 
"קדימה לולו, תורידי נעלים!" אמרה שרי לידי, ואני הורדתי אותם, הנחתי בצד, והצטרפתי אל מעגל הנערות שרקדו ריקוד עם קבוצתי. זה היה ממש כיף, וכשהבחנתי במלודי משכתי אותה אל המעגל. להפתעתי, היא ידעה לרקוד את הריקוד הזה, ונופפה בשמלה לפני הקצב. היא אפילו רקדה כמו מלאך. 
לאט לאט בנות החלו למשוך גם בנים לרחבה, עד שכולם מחאו כפיים לפי הקצב ורקדו במעגלים. הם לא יכלו לתרץ את זה שהם לא יודעים לרקוד, למדנו ריקודיי עם בכיתה ו', אני עדיין זוכרת את זה… 
"בוא לוק" קראתי לו כשראיתי אותו מביט בכולנו מהצד. "אפילו ניקו רוקד עם מלודי!" 
"לא מרצון" הוא אמר. 
"בסדר, אז גם אתה לא תרקוד מרצון" אמרתי ומשכתי אותו בכוח. הוא הצטרף לבנים ושלח אלי מבט נוזף, אני רק חרצתי לשון. 
"אתם תהיו חמודים ביחד" אמרה שרי כשרקדתי לצידה, ואני רק גלגלתי עיניים. 
וכשניגמר השיר - לקח לו הרבה זמן להיגמר, למזלי הרב - כולם מחאו כפיים וקדו אחד לשני בבדיחות דעת. אפילו לוק קד, ואני התחלתי לחשוב שסוף סוף הצלחתי להחדיר בו קצת תרבות. הארי בטח יהיה גאה בי. 
ואם כבר מדברים על החמור… 
"לונה!" הוא יצא מהמעלית ביחד עם קאסי וגאיה. "מה הולך פה? שמענו מוזיקה" 
"הגיע הזמן שתגיעו" אמר לוק מאחורי. איך הוא הגיע אלי כל כך מהר? "אני וניקו אירגנו מסיבת יום הולדת ללונה עם כל החברים הישנים שלה, נכון שזאת המתנה הכי טובה שקיבלת?" 
"אהא" הסכמתי, וחיוכו של לוק התרחב כשהושיט את ידו קדימה. "אתם חייבים לי ולניקו עשר דולר" 
"מה? מה הולך כאן?" שאלתי, ופתאום הבנתי. "אתם התערבתם בינכם איזו מתנה אני יותר אוהב?" 
"ואני ניצחתי" אמר לוק. "קדימה, שטרות אלי בבקשה" הם רטנו והביאו לו את הכסף. "נחמד לעשות איתכם עסקים" הוא אמר והלך לדרכו. 
"אני מאוכזבת" אמרתי. 
"גם אני" אמרה גאיה. "אני לא מאמינה שאהבת את המסיבה יותר" 
"זה רק עשר דולר" אמר הארי. "לא צריך להתבכיין בגלל זה. זאת מסיבת היום ההולדת של לונה, תחייכו קצת" 
"כאילו שלך לא בא להתבכיין על זה" אמרה קאסי ונאנחה. "אבל אתה צודק, זה יום ההולדת של לונה, לא הזמן לריב. מה שמזכיר לי" היא חייכה חיוך ערמומי וכרכה יד סביב כתפי. "את בת שמונה עשרה עכשיו, ואת יודעת מה זה אומר?" 
"מה זה אומר?" שאלתי בחשש. 
"אלכוהול מותר" חיוכה התרחב, ואני בעלתי רוק. זה לא יגמר טוב, אני כבר יודעת. 
"הי, לולו, ראית לאיפה החתיך הלך?" שרי ניגשה אלינו, וכשהיא הבחינה בגאיה פיה נפער לרווחה. "אין, מצב" היא אמרה. 
"אמ… הי?" שאלה גאיה, ושרי לא יכלה לעצור את עצמה יותר. 
"את הקשתית! אני מעריצה מושבעת! אני לא מאמינה שאת כאן! מה את עושה פה? את ולולו מכירות? אפשר חתימה?" 
"אוקי שרי, תנשמי עמוק" אמרתי, והיא נשמה עמוקות כדי להירגע. גאיה צחקקה. 
"זאת חברה שלך?" היא שאלה. 
"עבדנו יחד במלצרות" אמרתי. "שרי, זאת גאיה, ואנחנו חברות די טובות" 
"ברצינות?" היא שאלה בהלם. 
"ואלה קאסי והארי" הצגתי את השניים האחרים. "גם הם לוחמים" 
"ממש הסתדרת לך הא?" אמרה שרי. "לולו מעריצה לוחמים בקטע הזוי. יש לה הכל, דיסקים של כל התחרויות, פוסטרים של אגודות ושל לוחמים מפורסמים… נראה לי שאפילו ראיתי פוסטר שלך בחדר שלה פעם…" 
"אוקי!" אמרתי, נראה לי שהיא השתכרה. או שאולי לא, שכחתי שזאת ההתנהגות הרגילה שלה. "שרי, את מסריחה מאלכוהול" 
"ועדיין לא שיכורה!" היא אמרה. "שברתי שיא, שמונה כוסיות של טקילה!" 
"את שיכורה" אמרתי. 
"לא אני לא! רוצה הוכחה?" היא שאלה ואני נאנחתי. היא ביקשה מהאנשים ברחבה לפנות מקום והלכה מעט אחורה. היא מתחה את ידיה מעט לפני שעשתה שני גלגלונים רצופים וסלטה באוויר. נערים הריעו לה, והיא קדה לי. טוב, היא מעודדת בבית הספר שלה, זה לא נחשב. 
"שוויצרית" אמרתי, והיא משכה בכתפיה. 
"אני מחבבת אותה" אמרה קאסי. "קוראים לך שרי נכון? תעזרי למשוך את לונה לבר, אני מתה לראות איך היא תראה כשהיא תשתה את הטקילה הראשונה שלה" 
"אוו, זה נשמע מעניין" שרי אחזה בידי. "גאיה, תחכי עם החתימה, יש לי פה ילדה שצריכה לשתות קצת" 
"הילדה הזאת מעדיפה לותר" אמרתי בניסיון להתחמק. 
"למה? זה יהיה כיף" שרי וקאסי חייכו אלי ואני נרעדתי. שתיהן ביחד הולך להיות אסון קטסטרופלי. 
"כבר מאוחר, אני אקח את מלודי וניקו לחדרים שלהם" אמר הארי ואני הנהנתי אליו בתודה. 
"אני אבוא איתכן" גאיה חייכה. "לונה ואלכוהול… זה נשמע כמו צרות" 
"בוגדת" אמרתי, והיא צחקקה. קאסי ושרי גררו אותי לבר, שם ביקשו ארבע כוסיות של טקילה. 
"פשוט תשתי את זה בבת אחת ואז תמצצי את הלימון" שרי אמרה ונעמדה על הכיסא שלה. "הי! ילדת יום ההולדת שותה בפעם הראשונה!" 
כולם הריעו לי, ואני הרמתי את הכוסית בהיסוס. 
"אני לא בטוחה שזה רעיון טוב" אמרתי, וקאסי צקצקה בלשונה. 
"שטויות, זה יום ההולדת שלך, את יכולה לעשות הכל" היא אמרה. "קדימה, תשתי!" 
גאיה קרצה לי ואני נשפתי אוויר, זה לא יכול להיות כזה רע. הרמתי את הכוסית ושתתי את התוכלה בלגימה אחת. ומיד אחרי זה מיהרתי למצוץ את הלימון. הגרון של שרף והרגשתי תחושת בעירה לא נעימה. 
"זה כמו לשתות אצטון!" אמרתי, ושרי משכה בכתפיה ושתתה את הכוסית שלה. 
"יש כאלה שאוהבים את הטעם" אמרה קאסי. 
"אז שישתו אצטון" אמרתי בפנים חמוצות. הגרון שלי עדיין צרב.
"יש לי רעיון" אמרה גאיה. היא ביקשה מהברמן כוס יין אדום מתוק והגישה לי. "את לא חייבת לשתות הכל, רק תקחי לגימה. בזה יש פחות אלכוהול, אבל כוס שלמה כבר תסחרר אותך" 
"יש לזה טעם של אצטון?" שאלתי. 
"לא" היא אמרה. "תטעמי" 
טעמתי את היין בהיסוס. היה לו טעם, אבל גם הוא לא מצא חן בעיניי כל כך. 
"איך אתן שותות את הדברים האלה, אני לא יודעת" אמרתי כשגאיה גמרה את היין בשתי לגימות. 
"עוד סיבוב" אמרה שרי, והיא וקאסי ביקשו עוד כוסיות של טקילה. 
"אני מעדיפה לפרוש בשיא" אמרתי וקפצתי מהכיסא שלי. "מישהי באה לרקוד?" 
"אני" גאיה אמרה קפצה גם היא על רגליה. קאסי ושרי השיבו בשלילה, ואני וגאיה הלכנו אל רחבת הריקודים. רקדנו וצחקנו עד שכבר היינו עייפות. בדקתי בטלפון שלי, השעה היתה כבר אחרי שתיים עשרה בלילה! 
לוק וקאסי עזרו לנו לגמור את המסיבה ולסדר הכל. נפרדתי משרי והתאומים והבטחתי להם כרטיסים חינם לתחרויות הכוח הבין לאומיות. הם התלהבו מאוד, כמובן. 
לאחר שסידרנו הכל התפזרנו לחדרים, ואני התמוטתי בעייפות על המיטה לצד מלודי. זאת היתה חתיכת מסיבה, ושמחתי לראות את כל החברים שלי שוב. אבל לפתע נזכרתי במשהו שאחד מהם שאל אותי, אם אני חוזרת לבית הספר לשנת הלימודים האחרונה. כן, עכשיו חופש, אבל באמת לא ידעתי מה אני אעשה כשהלימודים יתחילו. יש בית ספר ללוחמים? הם בכלל צריכים ללמוד? אם כבר יש להם עבודה, אז בשביל מה ללמוד? 
נרדמתי עם חיוך על פני. לא ללמוד נשמע טוב…