הורד האדום

פרק 23

שלושתנו זרקנו את הדברים שלנו על החול, ואני גמרתי את הארטיק שלי במהירות לפני שרצתי אחרי הארי ולוק.
"תוכנית? אין לנו נשק" אמרתי כשרצתי לצידם.
"יש לי שלושה סכינים קטנים" אמר הארי.
"ולי יש שניים, חושבים שזה יספיק?" שאל לוק.
"נראה לי שכן" אמרתי. "מישהו מוכן להביא לי סכין?" הארי הביא לי אחד ואני הנהנתי אליו. "אני צריכה להתרחק קצת, תמשיכו לרוץ"
"מה?" שאל לוק כשאני האטתי ועצרתי. רצתי אחורה במהירות האמיתית שלי, וכשראיתי את השור הענק ככתם מטושטש עצרתי ורצתי קדימה. זה חייב לעבוד, מלמלתי וכיוונתי את הסכין אל הלב של המפלץ. השלכתי אותו ועצרתי כדי לבדוק אם הוא פגע. הסכין עפה במהירות של כדור ירי, פגעה בשור ויצאה מצידו השני. לעזאזל, פספסתי את הלב, כנראה בגלל העוצמה.
השור צעק, מועד אחורה ומסתובב לעברי. לוק והארי הגיעו אלי בריצה, בזמן שאנשים צרחו וברחו סביבנו.
"לונה וויליאמס, לא חשבתי שאתקל בך כאן" הוא אמר בקול מחליא וחייך. "קידום לא יזיק לי"
"אני לא באה איתך" צעקתי.
"אני לא מתכוון לשאול" הוא הושיט אלי את ידו, ואני רצתי הצידה והתחמקתי ממנו. במקומי הוא תפס את לוק, שהתפתל ובעט בחוזקה.
"לוק!" צעקתי והקשחתי את מבטי. השור הזה רוצה לחטוף. רטנתי כשרצתי אל השור במהירות וזינקתי עליו. בעטתי בחזהו בחוזקה, ומשם זינקתי והכנסתי אגרוף אל סנטרו. הוא הותך אחורה, ידו הרפתה מעט מלוק, והוא ניצל את זה והתחמק מאחיזתו.
"אתה בסדר?" שאלתי את לוק כשהשור נפל, והוא הנהן והביט במפלץ.
"את השתפרת" הוא אמר.
"התאמנתי הרבה" אמרתי. "אבל היד שלי כואבת מהאגרוף שהחטפתי לו"
"נטפל בזה אחר כך" לוק אמר.
"הוא קם!" צעק הארי מאחורינו, ושנינו הבטנו בשור שכרע ברך והביט בי בחיוך.
"ילדונת קשוחה הא?" הוא אמר בקולו הגרוני ואני הבטתי בו בגועל וזלזול. הוא השיב אלי שוב את ידו, והפעם אני תפסתי בלוק ורצתי הצידה. המפלץ פספס ונעמד, ואני פניתי אל לוק.
"תביא לי סכין אחת ותחזיק באחרת" אמרתי. "ואני מקווה מאוד שלא תקיא"
הוא הביט בי באי הבנה, ואני פניתי אל הארי.
"הארי, תפנה מפה את האנשים בסדר?"
"אני על זה!" הוא צעק חזרה, ורץ אל כמה אנשים משותקים מפחד. אני הבטתי שוב בלוק.
"נצטרך לעבוד ביחד" אמרתי. "תחזיק חזק ביד שלי ואל תשחרר עד שאגיד לך בסדר?"
"אין בעיה" הוא אמר, והשור השאג. נשמתי עמוקות והרמתי אליו את מבטי, נמאס לי משוורים מדברים. הסתובבתי סביב עצמי במהירות, והחזקתי בלוק הכי חזק שיכולתי.
"עכשיו!" צעקתי ושיחררתי אותו. הוא עף במהירות לעבר השור ונעץ את הסכין בראשו. אני רצתי ובעטתי בפיקת הברך שלו, מה שגם לו למעוד. ואז רצתי, קפצתי ונעצתי את הסכין שלי בליבו. אני ולוק נחתנו על החול זה לצד זה, והשור נפל ונשף אוויר בפעם האחרונה.
"זהו, זה נגמר" נשפתי אוויר במעט תשישות. הבטתי בלוק, וראיתי שהוא מסתכל בגופת המפלצת במבט בוחן.
"למה הוא רצה לקחת אותך? למה כל השוורים האלה רוצים לקחת אותך?" הוא שאל.
"אין לי מושג" אמרתי.
לוק נאנח. "כדי שנחזור למלון, גאיה בטח תוהה למה אנחנו מתעקבים כל כך" הוא אמר, ובדיוק אז הטלפון שלו צלצל. לקחתי ממנו את המכשיר ועניתי.
"הי לוק, איפה אתם?" גאיה שאלה.
"זאת לונה, נתקלנו במפלצת אז התעקבנו קצת, אבל היא מתה עכשיו. המשטרה הגיעה?"
"הם פה עכשיו, אני אודיע להם לאסוף את הגופה של המפלצת. אתם בסדר? מישהו נפצע?"
"לי קצת כואבת היד, אבל זה שום דבר" אמרתי. "אנחנו כבר באים"
"בסדר, נתראה לונה!" היא אמרה וניתקה. הודעתי ללוק מה קורה, ואז הארי הגיע אלינו בריצה.
"שמישהו ישאר עם המפלצת?" שאל לוק, אבל אני הנדתי בראשי.
"הוא מת, ואני מתה מעייפות" אמרתי. "אני צריכה מקלחת פרונטו"
"גם אני" אמר הארי. "עזוב את זה לוק, המשטרה תהיה פה כל רגע"
לוק הנהן, ואנחנו הלכנו לקחת את הדברים שלנו כמה מטרים משם ופנינו אל המלון. כשהגענו לשם המשטרה והאיש עם השיער האפור כבר לא היו, וגאיה ישבה על הספה עם טלפון צמוד לאוזנה.
"אתם בטוחים?" היא שאלה והביטה בנו. "תחפשו, זה חייב להיות שם איפשהו. תתקשרו אלי אם תמצאו משהו"
גאיה סגרה את הטלפון והביטה בנו. "עשיתם שטויות?"
"מה? מה זאת אומרת?" שאלתי.
"תלוי למה את מתכוונת גאיה" אמר לוק מבט תחמני, אבל גאיה לא חייכה.
"באמת נלחמתם במפלצת על החוף?" היא שאלה.
"כן, למה שנשקר?" שאל הארי.
"כי המשטרה התקשרה אלי, אין שם שום גופה" גאיה אמרה, ואני הרמתי את גבותי.
"ידעתי שהיינו צריכים להישאר" מלמל לוק.
"המפלץ הזה בטח שייך למישהו, והמישהו הזה לא רוצה שידעו שהמפלץ שייך לו" אמרה גאיה בחשיבה.
"אפשר לגלות למי שייכת המפלצת בעזרת הגופה?" שאלתי. אף פעם לא שמעתי על זה.
"כן, זה פיתוח די חדש, אבל המשטרה יכולה לאתר מי הבעלים של המפלצת ואת המיקום שלו. ככה יותר קל לתפוס מפעילים של מפלצות"
"קול" אמרתי.
"טוב, אין משהו שאנחנו יכולים לעשות אם הגופה נעלמה" אמר הארי. "אני מלא חול, ואני צריך מקלחת"
"תצטרך לחכות" אמרתי ונעלתי את עצמי בחדר המקלחת. לקחתי בגדים מהמזוודה בזמן שדיברנו. שהארי יחכה, לי יש ריח של מפלץ שאני צריכה לשפשף ממני.
"זה יקח שנים עכשיו!" שמעתי אותו צועק.
"כאילו שאתה לא מתקלח שנים הארי" אמרה גאיה, ואני צחקקתי. התקלחתי במהירות ושטפתי את מעט הדם ושהיה על ידי, ואת החול משערי. וכשיצאתי - לבושה בג'ינס שחור וחולצת בטן כחולה - הארי רץ פנימה כאילו החיים שלו תלויים בזה. ממש מנומס מצידך הארי.
לאחר שגם לוק התקלח, כולנו ארזנו את המזוודות שלנו ויצאנו מבית המלון. נסענו לשדה התעופה, וכשהתיישבנו במטוס השעה היתה כבר עשר בלילה. אם אני רוצה להיות ערנית מחר לאימון הקבוצתי - ולקלואי - אני צריכה שינה טובה.
חבל, כבר תכננתי לקרוא את אחד מהספרים שהיו בחדר של אבא שלי. כשהאיש עם השיער האפור הזכיר אותו זה הטריד אותי, ועכשיו אני רוצה עוד יותר למצוא את אחי. אולי הוא מצא משהו? אולי הוא מצא את... לא. למה אני ממשיכה לחשוב דברים טיפשיים? אני צריכה להפסיק לחשוב וללכת לישון.
אז ישנתי, ולוק העיר אותי כשהנחתנו. כשהגענו אל האגודה השעה היתה כבר שתיים עשרה ומשהו, ומלודי כבר היתה ישנה. החלפתי לפיג'מה והתכרבלתי לצידה. אולי אני אספר לה מחר מה קרה, זאת תהיה הקלה להוריד את זה מהלב שלי.