הורד האדום

פרק 35

בהמשך היום כולם פנו לעיסוקיהם, ואני התחלתי להחלים במהירות. מתיו ורייבן חשבו שאני משוגעת כשניסיתי להישען על זוג הקביים שהביאו לי, אבל עד הערב הצלחתי ללכת איתם בלי בעיה. עברתי לסלון, שם מתיו ורייבן הביאו לי ארוחת ערב, לפני שהלוו ממני את הקביים כדי לבדוק מי יכול לרוץ איתם יותר מהר. נרו חשב שזה רעיון מטופש, אבל נשאר כדי לראות אם מישהו מהם נפצע בסוף. פנלופי וקלואי לא היו בסוויטה. 
הבנים סיפרו לי על כל שאגודת חרב הכסף נפסלה היום, ושהם ואגודת צרור הזהב עולים לגמר. מעכשיו, זה רק קרבות אקראיים של אחד על אחד. עד כניעה או עד המוות. 
גאיה גם באה לבקר בשלב מסוים, ואמרה שהארי לא יכל לבוא בגלל שהשגיח על ניקו ומלודי. זה לא הסביר למה לוק לא בא, או קאסי. קאסי! הבטחתי שאבקר אותה! טוב, אני מקווה שהיא תסלח לי. בכל זאת, חשבתי שאני הולכת למות לרגע. 
גם תאליה הגיעה מאוחר יותר. היא לא אמרה הרבה, רק השתמשה ביכולת העל טבעית שלה כדי לזרז את תהליך הריפוי שלי. לאחר כמה זמן היא התעייפה, ונרו והיא הלכו לדבר בחדר השינה של הבנים. לרגע שכחתי שהם ביחד. 
לאחר כמה זמן התעייפתי וחזרתי לחדרי בעזרת הקביים, ומעט עזרה מגאיה. היא עזרה לי להתיישב היטב במיטתי, ואני שקעתי במחשבות. 
לוק כמעט נישק אותי היום, ואני לא התנגדתי לזה. אני הרגשתי את הנשימה שלו על הלחיים שלי, והרחתי את הריח הבייתי שנדף ממנו. ריח של אוכל חם ואדמה לחה, אפילו שהיינו בבית המלון כבר חמישה ימים. אני הבטתי אל תוך עיניי השוקולד הבהירות שלו, שהיו מכוסות מעט בריסיו השחורים הארוכים ושערו שהיה מקורזל תמיד. הלב שלי פעם במהירות, ואני פחדתי שהוא ישמע אותו. פחדתי שיבין מה אני רוצה שיעשה. 
"לונה, מה מטריד אותך?" שאלה גאיה, ואני נרטעתי מעט בהפתעה. שכחתי שהיא היתה שם, ונאנחתי כשהיא התיישבה לצידי במבט דואג. 
"אני… אני לא יודעת מה אני מרגישה" אמרתי. "אני מבולבלת" 
"מה?" שאלה גאיה. "אהבה?" 
"אני לא יודעת" הסמקתי. 
"זה מישהו מהאגודה שלנו?" היא שאלה בעדינות, ואני הנהנתי בהיסוס. "אמ… יש משהו שאת צריכה לדעת לגבי זה" 
"מה זאת אומרת?" שאלתי, משתעלת מעט. 
"מערכות יחסים בין לוחמים לא מקובלות כל כך בימנו" היא אמרה. "אנחנו אמורים להיות לוחמים, שמגנים על העולם מפני מפלצות ומקדישים את חיינו לשם כך. ולהיות במערכת יחסים, להעדיף מישהו על פניי כל השאר, יכול… לפגוע בסדר העדיפויות שלנו" 
"אבל… נרו ותאליה ביחד" אמרתי באי הבנה. "אם זה אסור, אז למה הם זוג?" 
גאיה הנידה בראשה. "לא אמרתי שזה אסור, זה פשוט כבר לא מקובל. והסיפור של נרו ותאליה לא קל, הרבה לוחמים מתייחסים אליהם בתיעוב בגלל זה, לואי הוא בן היחידים שבאמת מעריכים אותם. יש לנו אולי עוד שני זוגות באגודה, אבל זה הכל. זאת גם אחת מהסיבות לכך שיש יריבות בין הבנים לבנות. להיות במערכת יחסים עם מישהו… זה אחד הדברים שבגללם גם לא הרבה אנשים לא הופכים להיות לוחמים. הם לא מוכנים לותר על זה, או להיות מנודים" 
"זה לא יכול להיות. אני ראיתי ילדים קטנים ותינוקות בקומת הסלון, תסבירי את זה" 
"רוב הילדים ננטשו והובאו לפתח בניין האגודה בקופסאות קרטון - בדומה לפנלופי - וישנם רק שני ילדים ששייכים לזוג לוחמים בוגרים" גאיה אמרה. "אני… אין לי זכות לומר לך מה לעשות, אבל תחשבי גם עליו. אם יקרה משהו רציני באחת מהמשימות שלך זה ישבור אותו לגמרי" 
"גם את החברים שלי זה ישבור" אמרתי, וגאיה נעמדה במהירות שהבהילה אותי מעט. היה חשוך בחדר, אבל אור הירח והרחובות שנכנס מהחלון האיר פניה של גאיה, וחשף את עיניה הנוצצות מדמעות. 
"אין לך מושג עד כמה זה שונה" היא אמרה, ואז מצמצה מעט כדי להעלים את הדמעות ויצאה מהחדר. 
לכל הלוחמים יש כל כך הרבה סודות? כי אני התחלתי לחשוד שזה משהו שגרתי אצלם. קודם קאסי וההרעלה שלה, ועכשיו גאיה. היא… היא כנראה איבדה מישהו שהיה חשוב לה. גם הוא היה לוחם? הוא היה בן הזוג שלה? מה קרה לו? 
נשכבתי לאט לאט במיטה והתכסתי בקושי. הריפוי של תאליה עשה פלאים, אפילו שעדיין לא חשבתי שאני יכולה ללכת בכוחות עצמי. הצלעות שלי כבר כמעט לא הורגשו, אבל זה לא אומר שלא כאב לי, אם כי התחלתי להתרגל לכאב. 
מחר יתחילו הדו קרבות, ומלודי קפצה לראשי. אני יודעת שאני לא צריכה לדאוג, אבל מה אם היא תצטרך להילחם במישהו ממש חזק כמו מריה? או… או פנלופי? אני יודעת שפנלופי ומלודי חברות, אבל האישיות של פנלופי מבלבלת. היא אמרה לי פעם שהיא לא תפגע במלודי לרעה, אבל היא גם אמרה שבקרב צריך להתעלם מהסחות דעת ולהתרכז במטרה. השאלה היא אם החברות שלהן היא הסחת דעת בשבילה.