היחידה שנכנסה לליבי

פרק 2 - מעבר ומוזר

כעבור שבוע:

נקודת מבט נוי:

"אומייגאד נויוש אנחנו הולכות להיות שכנות את מאמינה לזה?" מאיה צרחה לי מהאייפון.

אני פשוט לא מאמינה שזה כל מה שהיא יכולה לחשוב עליו . מאז שסיפרתי לה שאני עוברת לתל-אביב , לא עוברת שעה בלי שהיא מתקשרת לחפור לי על זה.

אני לא מבינה איך אימא שלי הצליחה להשיג דירה כל כך מהר , חשבתי שאם נעבור , זה ייקח חודש חודשיים , אבל אימא שלי השיגה את הדירה הזאת תוך יומיים בלבד!

אני קצת מבואסת מזה שמאיה לא שמה לב שקשה לי ואני לא רוצה לעבור , אבל אני יודעת שזה רק בגלל שהיא רוצה להיות איתי ולא שנגור בערים נפרדות.

"נוי? את מוכנה? אנחנו צריכים לצאת" שמעתי את אימא שלי צועקת.

"בסדר , חמש דקות אני מוכנה" עניתי.

אני לא מאמינה! עוד לא הספקתי להתרגל לרעיון שנעבור וכבר היום אנחנו עוברים , זה כזה מתסכל!

סגרתי את הארגז האחרון שלי והתחלתי להוציא את הארגזים שלי למשאית , התחלתי לחשוב על כל מה שאני הולכת לאבד , וגם על כל מה שאני הולכת להרוויח מהמעבר הלא רצוי הזה והבנתי שאולי זה לא כל כך נורא , לפחות אהיה שכנה של מאיה.

"סיימתי" צעקתי , בתקווה שאימא שלי תשמע אותי מהבית. "תיכנסי לאוטו אני כבר יוצאת" היא ענתה לי.

נכנסתי לאוטו וחיכיתי. לאחר דקה בערך אימא שלי יצאה עם הארגז האחרון שלה והניחה אותו במשאית. היא הלכה ואמרה לנהג לאן הוא צריך לנסוע ואז נכנסה לאוטו.

"את מוכנה?" היא שאלה.

"הכי הרבה שאני יכולה" עניתי בעצב.

"אני יודעת שאת לא רוצה לעבור , אבל את צריכה להבין שזה המצב כרגע , זה החלק שלך בהסכם שלנו" היא אמרה.

"אני יודעת , ואני מבינה" עניתי "אבל זה לא אומר שאני מאושרת לגבי זה".

היא התניעה והתחלנו לנסוע.

כעבור שעה בערך הגענו לבניין שבו מאיה גרה , יצאנו ועלינו במעלית לקומה השלישית , איפה שנמצאת הדירה שלנו (וגם של מאיה).

יצאנו מהמעלית וישר ראיתי את מאיה שקפצה עליי בהתלהבות , מפילה אותי ואותה לרצפה.

"אומייגאד אומייגאד אומייגאד אני לא מאמינה נויוש" היא צרחה "אני יודעת , אני יודעת , אני מדהימה ואין אחת כמוני ואת מתה עליי וכמה את אוהבת אותי ואת לא מאמינה , ואיזה כיף" עניתי בציניות מבולה בעצב וכעס והורדתי אותה ממני.

היא הסתכלה עליי במבט מבולבל ולא מבין.

"נוי , מה קרה?" היא שאלה בשקט. "תעזבי אותי" סיננתי בכעס.