היחידה שנכנסה לליבי

פרק 22 - קצת ליהנות לא יזיק 😊 (ככה הם חשבו)

כעבור שבוע:

נקודת מבט נוי:

עבר כבר שבוע מאז שיצאתי מבית החולים.

שבוע ששחר פינק אותי ודאג לי וכל הזמן היינו ביחד.

היום סוף סוף חזרתי ללימודים. שחר סיפר לי שאמיר נמצא במעצר ומחכה למשפט על כל מה שהוא עשה. מגיע לו.

בכניסה לבית ספר נפגשנו במאיה וארז ונכנסנו ביחד ופתאום היה שקט.

כולם בהו בנו.

תיקון – כולם בהו בי.

פתאום כולם התחילו לרוץ אלינו וזרקו עלינו מלא שאלות. "איך את מרגישה? מה קרה? את בסדר? את צריכה משהו?" ואני רק רציתי לעוף משם למקום שקט בלי כל כך הרבה אנשים סביבי.

"שחר" לחשתי לו והוא מיד הבין. תוך שנייה הייתי על כתפיו והוא התחיל לרוץ , פורץ דרך בהמון הנוער ולוקח אותנו למקום מבטחים.

נקודת מבט שחר:

רצתי ורצתי עד שהגענו לפינה קטנה מאחורי בית הספר. הורדתי אותה מכתפיי והיא ישר נישקה אותי.

"איך אתה תמיד יודע מה אני צריכה?" היא שאלה כשהתנתקנו.

"זה קל , אני פשוט שם את עצמי במקומך וחושב מה אני הייתי צריך במצב הזה" אמרתי לה וקרצתי.

"אה כן? אז מה אני צריכה עכשיו?" היא שאלה בחיוך.

"את זה" אמרתי ונישקתי אותה בתשוקה.

"אני חושבת שצדקת" היא אמרה בחיוך כשהתנתקנו ואני חייכתי וכרכתי סביבה את זרועותיי.

"לאן אתם חושבים שאתם בורחים לכם ומשאירים אותנו ככה לבד?!" שמענו מישהי אומרת וראינו שמאיה וארז מצאו אותנו.

אני ונוי החלפנו מבטים והתחלנו לצחקק.

"מה לעזאזל מצחיק?" היא שאלה בפרצוף כועס. "הפרצוף שלך" נוי אמרה והמשכנו לצחוק.

מאיה הסתובבה והיה נראה שהיא מתכוונת ללכת , אבל אז ארז רכן אליה ולחש משהו באוזנה והיא עשתה לו פרצוף עצבני והוא התחיל לדגדג אותה קצת עד שהיא נכנעה וחייכה ואז הסתובבה אלינו בחזרה.

"טוב , אז מה שרצינו להגיד לכם זה שאתם באים איתנו היום למועדון החדש שנפתח מחוץ לעיר , ואנחנו לא מקבלים לא כתשובה. אתם כל הזמן רק אחד עם השנייה שזה נדמה ששכחתם מאיתנו!" ארז אמר ומאיה הנהנה בהסכמה.

"אתה יודע שאני שונא את הדברים האלו" אמרתי לארז באי נוחות.

"נו בוא נלך שחר , יהיה כיף!" נוי ניסתה לשכנע אותי במבט החמוד הזה שלה.

"אני באמת מעדיף לא ללכת" אמרתי וארז מיד ענה "ואיזה מזל שלא שאלנו!" ואני נתתי לו מבט עצבני.