היחידה שנכנסה לליבי

פרק 9 - לעולם לא

טוב אז כמו שהודעתי , אני לא אוכל להעלות עוד פרק בתקופה הקרובה (לפחות שבוע) , ולכן התאמצתי לסיים לכתוב את הפרק הזה לפני מחר. אני מקווה שתאהבו , וממש מצטער על זה שאני גורם לכם לחכות כל כך הרבה , אבל זה לא בשליטתי.

....................

נקודת מבט נוי:

באמצע הנסיעה עלתה לי מחשבה. "שחר , מה אני אגיד למאיה?!" שאלתי אותו.

"לגבי מה?".

"לגבי זה שביקשת ממנה להביא לי בגדים ושאלת אותה מה אני אוהבת לאכול. היא הולכת לשאול אותי למה , והאם אנחנו ביחד וגם איפה אתה גר והכול! אני יודעת שזה לא הסוד שלי לספר , אבל אני לא יכולה לשקר לה! מה נעשה?!" אמרתי בייאוש.

"נוי שלי , תירגעי , אין פה שום בעיה" הוא ענה.

"ולמה בדיוק?" שאלתי בתמיהה.

"בגלל שאם את סומכת עליה במידה כזאת שהיא החברה הכי טובה שלך , ואת לא מסוגלת לשקר לה , אז אני סומך עליה מספיק כדי לספר לה" הוא ענה.

"אתה אומר לי לספר לה הכול?" שאלתי.

"לא , את לא צריכה לומר לה כלום. נלך כולנו לבית שלי לאחר הלימודים ואני אספר לה".

"כולנו?" "כן , גם ארז יבוא" הוא אמר והחנה את מכוניתו ליד התיכון.

"דרך אגב , עוד לא אמרת לי מי זה" עניתי לו.

"כבר הזכרתי אותו לא? זה החבר הכי טוב שלי. היחיד שיודע את כל הדברים שסיפרתי לך ולמנהל" הוא אמר.

"ועכשיו נוי שלי , הגיע הזמן לצאת מהמכונית וללכת לכיתה כדי שלא תאחרי" הוא הוסיף בחיוך.

הסתכלתי על השעון באייפון שלי. השעה הייתה 7:51. הלימודים יתחילו עוד 4 דקות.

"דרך אגב , מתי אנחנו נפגשים לחונכות שלי?" שאלתי אותו.

"לא סתם אנחנו הולכים לבית שלי אחרי הלימודים" הוא ענה.

"אבל המנהל אמר שאפשר רק אצלי או בבית הספר" אמרתי בתמיהה.

"זה היה בגלל שלא ידעת מי אני ואני לא הכרתי אותך מספיק בשביל לסמוך עלייך" הוא אמר ויצא מהמכונית.

יצאתי מהמכונית. "ועכשיו אתה סומך?" שאלתי בחיוך.

הוא משך אותי אליו. "איך אני יכול שלא" הוא אמר ובטעות דגדג אותי. ישר קפצתי.

"אני רואה שמישהי פה רגישה" הוא אמר בחיוך.

"שלא תעז" אמרתי כשהתקרב אליי , אבל הוא לא הקשיב לי. הוא עטף אותי בידיו וההרגשה הייתה כל כך נעימה , אבל פתאום הוא התחיל לדגדג אותי.

ניסיתי להשתחרר אבל לא הייתי מסוגלת , הייתי עסוקה בלצחוק ולבקש ממנו להפסיק , אבל הוא לא הקשיב לי.