היחידה שנכנסה לליבי

אפילוג

נקודת מבט שחר:

שלוש שנים.

מי היה מאמין שעברו כבר שלוש שנים מאז אותו יום? שלוש שנים של זוגיות נפלאה ואהבה שלא נגמרת עם נוי שלי. שלוש שנים מאז אותו יום שביקשתי ממנה לסמוך עליי ופשוט לקפוץ.

אני עוצר את המכונית בכניסה לאותו בית. הבית ששינה הכל. אני יוצא מהמכונית והולך ישר לבריכה , נזכר באותו יום , באותו רגע ששמעתי את הספלאש וידעתי , פשוט ידעתי , שהיא היחידה בשבילי , ולעולם לא תהיה אף אחת אחרת חוץ ממנה.

אני מכניס את היד לכיס ומוציא את הקופסא הקטנה שבתוכה נמצאת הטבעת שקניתי לנוי שלי , הטבעת שתהפוך את מה שיש לנו לרשמי , שתסמל את כל מה שעברנו , את כל מה שנעבור , ואת העובדה שלעולם לא ניפרד , מכיוון שאני לעולם לא אוותר עליה.

אני מתכנן את היום הזה מאז שהשתחררתי מהצבא. כבר ידעתי שאני רוצה להתחתן עם נוי , אבל כשהשתחררתי לפני חודש ונוי פשוט קפצה עליי ומילאה את פרצופי בנשיקות ופשוט שמחתי שהיא שם , לא המשפחה שלי ולא ארז ומאיה ולא אף אחד אחר , בגלל שלא ראיתי אף אחד אחר , ראיתי רק אותה , מכיוון שבאותו רגע , הדבר היחיד שחשבתי עליו הוא שאני חוזר אליה , ושאני לא רוצה לעזוב אותה שוב לעולם. באותו רגע ידעתי שהגיע הזמן להתקדם לשלב הבא , מכיוון שאני לא רוצה לחכות יותר , ואין לי שום סיבה.

נוי אמורה להגיע לפה עוד שעה עם מאיה. ביקשתי ממאיה לקחת אותה לקניות ולהעסיק אותה מספיק זמן כדי שאוכל להספיק להגיע לפה לפניה מהעבודה שלי.

אני מתיישב על הדשא ליד הבריכה ובוהה בחריטה שדאגתי שיחרטו על הטבעת: I trust you . המילים האלו הן הדבר הכי קרוב למה שאני מרגיש כלפי נוי שלי. אני לא מסוגל לתאר את הקשר שלנו במילים יותר טובות , מכיוון שהיא לא רק היחידה שנכנסה לליבי , היא גם היחידה שסמכתי עליה להחזיק במפתחות ללב שלי , האחת שסמכתי עליה מספיק כדי לגלות את כל הסודות שהיו לי , האחת שמבינה אותי ואוהבת אותי יותר מכל דבר אחר , וסומכת עליי שאעשה אותו דבר בשבילה.

הזמן עובר ואני שוקע במחשבות , כשפתאום אני שומע את דלת החצר נפתחת ואת נוי שלי יוצאת אליי מהבית לכיווני. היא מתקרבת אליי ונושקת ברכות לשפתיי כמו שאני אוהב בחיוך קל ונשענת על חזי בחיבוק קל.

כעבור כמה דקות השמש מתחילה לשקוע ואנחנו מסתובבים להביט בשקיעה , נהנים פשוט מלהיות ביחד.

"אני אוהבת את הרגעים האלו שלנו" היא לוחשת לי.

"רגעים?" אני שואל בחיוך קל.

"הרגעים שאנחנו ביחד , זה מרגיש לי שרק אנחנו פה ואין אף אחד אחר בעולם" היא עונה בחיוך קטן חמוד שגורם לי לנשק אותה ברוך.

"נוי שלי , את זוכרת את אותו יום , שהבאתי אותך לפה בפעם הראשונה?" שאלתי בחיוך.

"איך אני יכולה לשכוח? חשבתי שאני הולכת לאבד אותך והייתי מוכנה לעשות הכל כדי למנוע את זה" היא ענתה והסתובבה להביט בי בתמיהה.

"את זוכרת מה ביקשתי ממך?" המשכתי לשאול בחיוך נוגה.

"ביקשת ממני לסמוך עליך" היא עונה.

"אם ככה , את חושבת שתסכימי להמשיך לסמוך עליי ולהישאר איתי לכל החיים?" שאלתי.

נקודת מבט נוי:

"אם ככה , את חושבת שתסכימי להמשיך לסמוך עליי ולהישאר איתי לכל החיים?" הוא שאל ואחז בידי.

"למה אתה מתכוון?" שאלתי בבלבול. הרי כבר אמרתי לו שתמיד אסמוך עליו , באותו יום לפני שלוש שנים , באותו יום שהחלטתי ללכת בעקבות הלב שלי עד הסוף ולא לפחד כל עוד יש לי את שחר שלי.

נקודת מבט כללית:

"אני מתכוון לזה" שחר אומר ויורד על ברך אחת תוך כדי שהוא מוציא טבעת יהלום יפיפייה מכיסו , גורם לנוי להשתנק בהפתעה.

"נוי בן-דוד , את האחת שתמיד ארצה לצידי , האחת שתמיד אוהב והיחידה שנכנסה לי ללב" הוא אומר ולוקח נשימה עמוקה.

"נוי שלי , את מוכנה לסמוך עליי לשארית חייך?" הוא שואל בתקווה.

עוברות כמה שניות שמרגישות לו כמו נצח לפני שהוא רואה את עיניה של נוי מתמלאות בדמעות של אושר.

"כן , ברור שכן , כן וכן וכן וכן ועוד אלפי פעמים כן" היא עונה בהתרגשות ונותנת לו לענוד לה את הטבעת.

"אני אוהבת אותך שחר שלי" היא לוחשת לו.

"אני מאוהב בך נוי שלי" הוא לוחש לה בחזרה וקם מהרצפה לפגוש את שפתיה , בידיעה שהעתיד שלהם צופן הרבה אושר כל עוד הם ביחד.

הסוף

.................................................................................................

אז הסיפור נגמר , ולכן אני מניח שכל מה שנשאר לעשות זה להודות לכם , הקוראים , שהחלטתם לקרוא את הסיפור הזה , ולקוות שנהניתם ממנו כמה שרק אפשר.

אני מודה לכם על התגובות וההצבעות שלכם שחיממו לי את הלב כל פעם מחדש ודרבנו אותי לכתוב עוד. תודה רבה לכם , באמת. 😊

אני יודע שאין לכם שום סיבה להקשיב לי , אבל אני אכתוב את זה בכל זאת: ספרים וסיפורים הם דברים מדהימים ששווים כל שנייה של קריאה. לא משנה מה תקראו , אפילו אם לא אהבתם את מה שקראתם בסופו של דבר , תזכרו דבר פשוט – זה שינה אתכם. יכול להיות שלא תשימו לב לשינוי , ויכול להיות שהוא לא יעניין אתכם , אבל זה ישנה.

אספר לכם משהו על עצמי: כרגע אני בן 18 ומתקרב ל19 , אבל מאז שאני זוכר את עצמי , אני עם ספר ביד. גדלתי עם ספרייה בקיר של המיטה. ספרייה של ספרים שהכרחתי את הוריי לקנות לי בזה אחר זה כי "הספרים נגמרים לי מהר מדי". מגיל 3 וחצי אני קורא ספרים , ועכשיו , כשאני מתקרב לגיל 19 , אני יודע ומעריך כמה קריאה זה דבר חשוב ומהנה.

אני בטוח שכל מי שמשתמש באפליקציה הזו מבין כמה קריאה מפתחת ומהנה ולכן לא ארחיב בזה יותר , אבל חשוב לא לשכוח לקרוא , גם אם אין לכם זמן ואתם מתים ללכת לישון , קחו ספר ותתחילו לקרוא , אחרי שעה כבר לא תזכרו שהייתם עייפים.

אני מאחל לכם שתמיד תמצאו זמן לקרוא , ושתמשיכו להפיק הנאה מכך.

לסיכום , אני מודה לכם על הזמן שלכם שהשקעתם בקריאת הסיפור שלי , מקווה שנהניתם 😊