נקודת מבט שחר:
היא נכנסה לניתוח.
הדוקטור אמר שהם יעשו הכל כדי להציל אותה , אבל אני לא מצליח לשחרר את ההרגשה הרעה הזאת.
מה אם משהו ישתבש?
אני פוחד.
אני מבועת.
"שחר?" ארז ניסה להשיג את תשומת ליבי.
"מה?" שאלתי.
"איך אתה אחי?" לעזאזל. הוא מכיר אותי יותר מדי טוב.
"מנסה להחזיק מעמד" לחשתי לו.
"הכול יהיה בסדר. היא חזקה. תאמין בה" הוא ניסה לעודד אותי.
"אני לא יודע , יש לי הרגשה מוזרה כזאת , כאילו...".
"כאילו מה?".
"אני לא יודע , אני פוחד שמשהו ישתבש".
אני אוהב אותה יותר מדי , היא חייבת להישאר בחיים , היא חייבת לחזור אליי , אני חייב שהיא תחזור.
הזמן המשיך לעבור , ואנחנו חיכינו לתוצאות הניתוח.
עברתי על תמונות באייפון , תמונות שנוי תמיד הייתה לוקחת לי את האייפון כדי לצלם אותן בגלל שהיא טענה שהמצלמה שלי יותר טובה.
עברו עוד כמה שעות , ועוד לא אמרו לנו את התוצאות.
הלכתי לקבלה ושאלתי אם הניתוח נגמר והם ענו לי שהדוקטור ייגש אלינו עוד כמה דקות.
הדוקטור הגיע ואמר לנו שהניתוח עבר בהצלחה אבל יכול להיות שהיא תסבול מטראומה בגלל כל מה שקרה.
נורית התחילה לשאול אותו שאלות אבל כל מה שעניין אותי היה היא.
נכנסתי לחדר שלה וראיתי אותה במיטה , ישנה.
ישבתי לידה וליטפתי את שערה תוך כדי שנישקתי את עורה מיליון נשיקות קטנטנות.
"דרור? דרור תפסיק נו!" היא לחשה וצחקקה כשעיניה עדיין סגורות.
"נוי? זה אני" אמרתי לה בעדינות. למה היא חשבה על דרור?
היא פתחה את עיניה. "מי אתה? אני לא מכירה אותך" היא לחשה ונבהלה.
"נוי?!" נבהלתי.
היא פאקינג לא זוכרת אותי , אותי!
"איפה דרור?" היא שאלה. מה הוא קשור?
"נוי , את לא זוכרת אותי?" נחרדתי.
"אני אמורה?" היא לחשה.
לא יכולתי להישאר שם עוד. קמתי ויצאתי משם כמה שיותר מהר. לא רציתי שהיא תראה את הדמעות שכבר התחילו לזלוג מעיניי.
נקודת מבט ארז:
אני ומאיה באנו להיכנס לחדר של נוי ופתאום שמענו את שחר "נוי , את לא זוכרת אותי?".
YOU ARE READING
היחידה שנכנסה לליבי
Lãng mạnקוראים לה נוי בן-דוד , בת 17 מירושלים , נערה חייכנית ופופולרית שרק רוצה לכייף כל היום. כל היום שלה היא מוקפת בחברותיה ובלילה היא יוצאת למסיבות להשתגע. יש לה תמיד את החברה הכי טובה שלה מאיה שתעזור לה בכל דבר , במיוחד בלימודים (כי למי יש זמן ללמוד כשא...
