טוביאס פוקס בחור בן עשרים וחמש שאוהב חזיות קצת יותר מדי. לא, הוא לא מחובבי הציצי, בשבילו ציצי הוא לא יותר משתי שקיות חלב מסכנות שדבוקות לאישה. אהבתו לחזיות טהורה, אפשר לומר מעט אובססיבית אם מתייחסים לפילוסופיה השלמה שהרכיב על פריט הלבוש המסכן. טוביא...
יום אהבה שמח לכולם! אה, כמה חיכיתי ליום הזה. לכבוד היום המשמח הזה בו אני מפיצה אהבה כמו בן אדם נורמלי אתם מקבלים פרק חדש דנדש וקצת ארוך של מעשה בחזייה. אה, לצד זה גם ציור של טוביאס וגרייס ליום הזה כי אין לי רעיונות לספיישל יום האהבה:
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
השיר למעלה הוא מה שגרייס הקטנה שלי העבירה לי בפרק הזה (וגם קצת טובי). חבל שאתם לא מבינים יפנית בשביל לדעת את המילים. טוב שיש את האינטרנט לזה... לשיר קוראים sazanka אגב. אני אוהבת את הילדה הזאת (היא בת 25 בזמן שאני 19, כל הכבוד לי). היא בהחלט עוברת המון וטוביאס יהיה שם בשביל לתמוך בה כמו שאף חזייה לא תמכה.
הו, מעשה בחזייה ומחברת הציורים שלי משתתפים בתחרות העשור מאת Angie_Writing. אם עדיין לא דירגתם אותם, זה הזמן! זה יהיה נחמד מאוד~ אבל כדי שההצבעות שלכם ייחשבו, עליכם לדרג 5 סיפורים לפחות, אז תדרגו סיפורים שאתם אוהבים בנוסף!
נראה שחפרתי לכם יותר מדי. טוב, קריאה מהנה! ------------ טוביאס וגרייס הלכו למקדונדלס, המסעדה שהייתה הקרובה אליהם ביותר. היא ניסתה לעצור אותו מהרעיון ולשכנע אותו שאפשר לאכול בבית במקום, אך הטיעונים שלה לא הזיזו לטוביאס. הברונטי ננעל קצת יותר מדי על הצורך לפטם אותה. הרזה מעולם לא ראתה צד כזה בו. בתיכון הוא היה בחור עצלן, ממש עצלן; עד שלא אמרו לו מה לעשות, הוא לא הזיז אצבע. הפעמים היחידות בהם היה פעיל הן הפעמים בהם דיברו איתו על חזיות או כל מה שקשור אליהן. גם בשבוע האחרון כל מה שניסה הוא להתחמק מהאחריות להקים איתה מותג חזיות. אבל עכשיו הוא פתאום דואג לה ולמותג של שניהם. נראה שהוא חדור מטרה כשדברים באמת חשובים לו.
השמנמן הלך להזמין להם אוכל בעוד שהרזה כמקל הלכה לחפש להם מקום. היא לא הבינה איך המקום יכל להיות מוצף ככה ביום ראשון. נכון שזה יום ראשון וסוף שבוע, אבל למה כולם יוצאים מהבית ומפזרים את הכסף שלהם במקום הזה? אחרי הרבה זמן הצליחה למצוא בנס מקום לשניהם בין האנשים המקובצים בשולחנות האפורים. טוביאס הגיע יחד עם המנות שלהם: בשבילו הזמין בייקון ברביקיו המבורגר, ציפס גדול וקולה גדולה; לגרייס מק-בורגר, ציפס גדול וקולה גדולה.
עיניה החומות כשוקולד העייפות מהחיים התקשו לעכל את מראה המבורגר הבינוני שנעטף בנייר לבן-שקוף עם הלוגו של מקדונלדס, הצ'יפס שנשפך מהקופסא האדומה שלו, וכוס הקולה הלבנה שהזכירה לה צריח חזק ויציב. האוכל שהיה ידוע בדלות שלו ובעושר בחומרים לא בריאים כאלו ואחרים הריח טוב בעיניה, יותר מדי טוב אפילו. המנה הנחשבת לזבל בעיני רבים היה בשבילה כמו מעדן משמיים. אולי זה נבע בגלל שכל מה שנהגה לאכול במשך השנים הוא אורז, חתיכות מסכנות של עוף, סנדוויצים קטנים וסלט. הרבה שנים עברו מאז שאכלה במסעדה משהו, והאוכל בעבודה לא נחשב בעיניה כי היא לא רכשה אותו בעצמה באמת. ידיה הקטנות הרזות רעדו כשפתחה את העטיפה של הכריך. בשבילה זה היה כמו לפתוח מתנת יום הולדת. היא בכלל לא ידעה אם היא יכולה להרשות לעצמה לאכול המבורגר כזה. מה היא עשתה טוב שזכתה בפרס כזה? היא באמת תצליח לאכול את כל זה? הקיבה שלה הייתה קטנה מדי בשביל זה. נראה שמחשבותיה נאמרו בקול כי טוביאס החל לדבר.
