טוביאס נכנס לכיתה שלו בקמפוס שכל בוקר תמיד גרמה לו לחשוב שהוא חזר לתיכון. טומוקו, גוזפין, סונאן התקבצו סביב השולחן בו לוסי ישבה בשורה האחורית. הוא צקצק בלשונו, עוד הזדמנות לקחת את גברת תחתונים למותג שלו ושל התפספסה. עוד פעם עליו להתנהג כאילו השיחה שלו איתה לא קרתה מעולם.
"היי." טוביאס אמר תוך כדי שהתקרב אליהם. כולם השיבו לו למעט האסייאתית שלא נראתה מרוצה במיוחד לראות אותו. חיוך עצבני ונבוך בו זמנית הופיע על שפתיה הדקות, גבותיה הדקות התעקלו מעט לכדי כעס. הוא עצר ליד השולחן, חיוך ממזרי על פניו העגולות-מרובעות.
"את יודעת שאומרים שלום לאדם שאומר לך שלום. כבר שכחת את הנימוסים שלך, גברת-" לפני שהספיק לסיים את המשפט, ידיה הקטנות של גברת תחתונים כיסו את פיו. עיניה המלוכסנות התרחבו, הוא אפשר לראות את האישונים שלה בוערים מעבר לצבע הכהה של עיניה.
"אם תמשיך את המשפט הזה, אני אהרוג אותך במקום." היא איימה בלחש בין שיניה. מיד אחרי זה הורידה את ידיה מהברונטי, חיוך היה על פניה האליפסיות. טוביאס נראה מבוהל ביותר, רעד עבר לאורך כל גופו השמנמן למרות שידע שתחתונים לא באמת יכולים לאיים עליו.
"הכל בסדר בניכם? טומוקו פשוט הייתה מוטרדת לג-" ג'וזפין שאלה בהיסוס, היה ניתן לראות את הדאגה שלה בעיניה הקריסטליות לפני שגברת תחתונים קטעה גם אותה.
"כן, הכל בסדר. אני והחזיי- וטוביאס בסדר גמור. נכון, טוביאס?" טומוקו השיבה בטון הכי שמח שיכלה להוציא מעצמה באותה שנייה, עיניה נעצמו מהחיוך הרחב שהיה על פניה. טוביאס הנהן לחיוב עם חיוך רחב שמוסגר על ידי הזקן המאפיונרי שלו והניח את ידו על כתפה הקטנה.
"כן, אני וגבר- אני מתכוון טומוקו ואני מסתדרים מעולה." הוא אמר ואז השניים החלו לצחוק בקול רם בחדר תוך כדי שהם מתרחקים מסונאן, ג'וזפין ולוסי עד שיצאו מהכיתה. כשיצאו, הם התרחקו עוד מהכיתה לעבר פינה נידחת במסדרון. כשהגיעו לנקודה, טוביאס קיבל סטירה מצלצלת בלחיו העגולה.
"חתיכת חזייה מטומטמת, מה אתה חושב שאתה עושה?!" טומוקו התעצבנה ואז נגעה בעצבנות באמצע החזה של הגבר הברונטי שהיה גבוה ממנה בערך בעשרה סנטימטרים. "בחיים שלך, ואני מדגישה בחיים שלך, אל תגיד להם שאני אוהבת תחתונים בצורה הזאת, בייחוד לא לסונאן." טוביאס לא חש מאוים ממנה. ההפך, כל מה ששמע הוא שהיא קראה לו חזייה. אז ידה הקטנה התנתקה מגופו הרחב, שתי ידיה כווצו לאגרופים. "אני לא רוצה שהם יתרחקו ממני..." קולה רעד בעוד שראשה הושפל. השמחה של טוביאס מזה שהיא קראה לו חזייה נפסקה. "עד שיש לי חברים... עד שיש מישהו שמבין אותי ומקבל אותי ללא קשר לגזע שלי... אני לא רוצה לאבד אותם, אני ממש לא רוצה לאבד אותם." קולה נסדק עם כל מילה, נראה שהיא עמדה לבכות. טוביאס ראה את עצמו בדמותה, את אותו נער קטן שמצא את עצמו שנוא על ידי כולם בגלל אהבתו לחזיות. הוא רצה לחבק אותה חזק ולומר שהכל יהיה בסדר, שהוא לצידה לאורך כל הדרך לא משנה מה, אבל פחד שיעשו לו על זה משהו גרם לגופו להפסיק לזוז. במקום זה הוא הושיט את ידו הימנית ללחיצה.
YOU ARE READING
מעשה בחזייה
Humorטוביאס פוקס בחור בן עשרים וחמש שאוהב חזיות קצת יותר מדי. לא, הוא לא מחובבי הציצי, בשבילו ציצי הוא לא יותר משתי שקיות חלב מסכנות שדבוקות לאישה. אהבתו לחזיות טהורה, אפשר לומר מעט אובססיבית אם מתייחסים לפילוסופיה השלמה שהרכיב על פריט הלבוש המסכן. טוביא...
