אחרי יום עבודה ארוך, גרייס הגיעה לדלת דירתה. עוד קצת והיא תוכל להיום עם ביל אחרי יום מייגע במשרד. אוי... היא לא הבינה כמה היא הייתה צריכה את ביל בחייה. לפני היא הייתה נכנסת הביתה, אוכלת עשר דקות ואז עובדת עד שלא היו בה כוחות. אבל עכשיו היא מקדישה יותר זמן לאכול ודואגת לאכול יותר בשר כך שלביל יהיו שאריות. אחרי זה היא עובדת על המותג שלה עד שלביל נמאס ובסופו של דבר הם מתכרבלים יחד במיטה או בספה מול הטלוויזיה. המחשבה על החתול שלה גרמה לליבה לפרפר מאושר. ואמא שלה אמורה להגיע כדי לחגוג את יום ההולדת שלה, אז היא תוכל להכיר לה אותו. שני דברים שהיא אוהבת בעולם חוץ מכסף יחד בחדר אחד. היא הוציאה את מפתח הדירה מתיק הצד השחור שלה והכניסה אותו למנעול. איך שפתחה את הדלת, היא שמעה רעשי פיצוץ שדמו ליריות, שדה ראייתה הוסתר על ידי ערימות קונפטי באוויר.
"יום הולדת שמח, גרייס!" שלל קולות קראו בשמחה. כשהקונפטי צנח לרצפה, עיניה יכלו לראות בבירור את הדמויות מהן הקול נשמע. אמא שלה, טוביאס, טומוקו, ג'ק, שמנה ג'ינג'ת, בחורה גותית ירוקת שיער שהחזיקה את ביל בידיה, ואסיאתי כהה עור שנראה כמו עכבר ליד השולחן בפינת האוכל שהכיל חטיפים, שתייה ועוגת שורט-קייק. ליבה הלם בחוזקה מהתרגשות. היא לא חולמת, נכון? רגליה התקדמו בהיסוס לכיוון האנשים שהקיפו את שולחן האוכל וחסמו את הכניסה לדירה. ביל התנתק מהזרה הגותית שלבשה רק שחור ורץ אליה, מתחכך ברגלה הרזה כמקל. לא נראה שזה היה חלום... היא יכלה להרגיש את הדמעות רוצות לצאת מעיניה העייפות.
"תודה רבה! אני לא..." היא קראה בהתלהבות אך עצרה את עצמה מלהמשיך את דבריה. החיוך הרחב שהיה על פניה העגולות ירד לכדי חיוך רשמי הרבה יותר. "כלומר... תודה, זה נחמד אבל לא הייתם חייבים. זה בזבוז כסף והזמן שלכם שהוא כסף." היא הרימה את ביל והתקדמה עוד יותר לשולחן האוכל. היו לה מלא שאלות שהתרוצצו בראשה, היא לא הצליחה לעכל את הסביבה בה היא נמצאת, את האנשים המוכרים והלא מוכרים שהיו בדירה שלה, את השולחן המלא במאכלים שהם בזבוז כסף והקונפטי. כל הסיטואציה נראתה כמו מתיחה אחת גדולה מאשר חגיגת יום הולדת. אמא שלה ניגשה אליה.
"למה שלא ארצה לחגוג את יום ההולדת של הבת שלי?" היא אמרה לפני שחיבקה אותה.
"נכון! אויש גרייס, אנחנו לא עושים את זה כי אנחנו חייבים אלא כי אנחנו רוצים. למה שלא נרצה לחגוג את יום ההולדת של חברה שלנו?" טומוקו נאנחה, חיוך קל נפרש על שפתיה לפני שבאה לחבק אותה.
"גרייס, מתי תפסיקי לדחוף אנשים מחייך? את חשובה לנו." הוא השפיל קצת את עיניו, חיוך קליל עלה על שפתיו. "תראי... אמא שלך וטומוקו רצו לחגוג את יום ההולדת שלך. אני וג'ק שאת יודעת טוב מאוד מה אנחנו חושבים עלייך רצינו לחגוג לך את היום הזה."
"אני באתי-" ג'ק התחיל לומר אבל טוביאס נתן לו מכה עם המרפק ליד שלו. ג'ק התבונן בטוביאס שהיה נמוך ממנו בעשרים סנטימטרים בסלידה.
YOU ARE READING
מעשה בחזייה
Humorטוביאס פוקס בחור בן עשרים וחמש שאוהב חזיות קצת יותר מדי. לא, הוא לא מחובבי הציצי, בשבילו ציצי הוא לא יותר משתי שקיות חלב מסכנות שדבוקות לאישה. אהבתו לחזיות טהורה, אפשר לומר מעט אובססיבית אם מתייחסים לפילוסופיה השלמה שהרכיב על פריט הלבוש המסכן. טוביא...
