זה אמנם פרק קצרצר, אבל אני מקווה שתאהבו אותו~
קריאה נעימה
-------------
"בואי תיכנסי." טוביאס אמר לטומוקו. היא נכנסה לדירה וסגרה את הדלת מאחוריה בחשש, מקווה שלא יקרה לה משהו רע במהלך הביקור. עיניה המלוכסנות סרקו את הדירה המינימליסטית. לא היה בה יותר מדי חוץ מהריהוט הבסיסי: שולחן אוכל ושלושה כיסאות לידו, תנור, מקרר, מדיח, ספה, שולחן קפה וטלוויזיה.
"חכי שנייה, אני הולך להביא את המחברת שלך. את יכולה לשבת." טוביאס אמר לה והלך לכיוון החדר שלו. טומוקו צעדה בחשש לספה האפורה עליה ישבה אישה שחורה רזה עם שיער מתולתל שהגיע עד חצי מצווארה. התחתונים שלה היו בתחתוני היפסטר שחורים פשוטים שאפשר לקנות בכל חנות הלבשה זולה יחסית, דבר שהתאים למכנס הטרנינג והחולצה השחורה שלה. משקפיים זהובות נחו על אפה הקטן של האישה. נראה שהיא הייתה חברה של הברונטי השמנמן שנראה ומתנהג כמו אנס. אוי, תודה לאל, היא כבר הרגישה בטוחה יותר. הוא בטוח לא ינסה עליה משהו כשחברה שלו בבית.
"שלום." טומוקו ענתה לפני שישבה לידה. השחורה הרזה הסתובבה אליה, טומוקו הופתעה מהדמיון המפחיד בין עיניה של האישה ההיא לעיניו של טוביאס. עיניה של האישה היו גדולות בהרבה מאלה של טוביאס וריסיה ארוכים יותר משלו, אבל הצבע שלהן היה חום אטום כמו שלו ובעלות שקים גדולים תחתיהן
"אז את במקרה הילדה שטוביאס מדבר עליה כל הזמן... אני מבינה למה." חיוך ממזרי למדי נמרח על שפתיה הבשרניות של השחורה. "את מריחה כמו הרבה כסף." האסיאתית נלחצה שוב, שהנוכחות שלה כבר לא הרגיעה אותה . היא? מריחה כמו הרבה כסף? היא לא איזו ילדה עשירה, היא בסכ"ה ילדה ממעמד הביניים לאמא שעובדת כתופרת ולאבא שעובד בחנות ספרים. רגע, איך היא יכולה להרוויח כסף? לכסף יש ריח? ואם כן, אין לה הרבה. אז למה היא אומרת שיש לה הרבה כסף?
"גרייס, אל תטרידי את גברת תחתונים." טוביאס אמר, מוחק את השתיקה הקטנה בין שתי הנשים. המחברת של טומוקו הייתה בידו. גרייס הסתובבה לכיוון של השמנמן, ישיבתה הייתה נינוחה, המבט בעיניה החומות היה אטום כרגיל.
"אומר האחד שהנוכחות שלו מטרידה אחרים. היא בטח חשבה שאתה רוצה לאנוס אותה או משהו כשאמרת לה להגיע לכאן." גרייס ציינה בעוקצמות. טוב, זה לא היה רחוק מהאמת, טומוקו באמת פחדה שטוביאס יעשה לה משהו.
"אני לא גברת תחתונים! יש לי שם וזה טומוקו!" האסייאתית צעקה, לחייה האדימו מהכינוי המביך.
"תשמחי שאני קורא לך גברת. עם האהבה הבזויה שלך לתחתונים לא מגיע לך את התואר הזה." טוביאס טען. גבותיה הדקות של טומוקו התעקלו לכדי כעס.
"סוטה אחד, ביקשתי ממך לא להציץ במחברת!"
"תאמיני לי שאני מתחרט על זה... כל מה שאני רוצה הוא לשכוח מהזוהמה הזאת שראיתי." טוביאס אמר בהתמסכנות, אנחה יצאה מפיו לאחר מכן. "באמת, למה את לא אוהבת חזיות במקום? חזיות הן נאורות, יפות, מסתוריות, תומכות, בעלות אישיות והן מה שמעניק צורה יפה לשקי השומן שאתן כה גאות שבנים ולסביות אוהבים. חזיות הן המתנה שאלוהים הביא לנו, בני האדם." טוביאס שאל. טומוקו חייכה בממזריות.
"הו... זה למה התעניינת בי... עכשיו כל ההתנהגות המוזרה שלך ברורה לי, חזייה סוטה אחת." טומוקו אמרה.
"אני מבינה את הצורך ליישב את העניינים בניכם, אבל לא בשביל זה הגעת לכאן, טומוקו. הגעת בשביל המחברת שלך, נכון?" גרייס קטעה את המריבה ביובש.
"כן, אז אפשר אותה?" טומוקו שאלה. גרייס נראתה רצינית, אטומה. הדבר היחיד שנראה חי בה הוא החיוך שהחל להתעקל על שפתיה.
"את תקבלי אותה בתנאי אחד: את מצטרפת למותג החזיות שלי ושל טוביאס." היא ענתה בביטחון.
"לא בא לי." טומוקו אמרה בחומץ פנים. "אני לא מוזרה כמוכם."
"זה לא מה שהמחברת שלך אומרת." גרייס ציינה כילדה קטנה, כל שפת גופה נראתה מהורהרת החל מהמבט שנטה כלפיי מעלה, אצבעה הדקה שנחה על שפתיה הבשרניות והיד השנייה שהחזיקה את היד על השפה התחתונה. "את בדיוק כמו טוביאס פוקס אבל בתחתונים. בטח את יודעת אילו תחתונים אני לובשת עכשיו ומסיקה מה האישיות שלי בעקבות כך. בטח יש לך אידיאולוגיה שלמה על פריט הלבוש המסכן הזה... את גם מתאימה את החזיות שלך לבגדים שלך. אני לא יודעת אילו תחתונים את לובשת עכשיו, אבל אם את מתאימה את החזייה שלך לבגדים ויש לך מחברת שלמה של עיצובי תחתונים עם רשימה של מותגי הלבשה תחתונה, את לא שונה בהרבה מטוביאס."
טומוקו האדימה, עגבניות נראו חיוורות לידה. הבעתה נראתה מהוססת, מופתעת, לא יודעת מה לומר כדי להגן על עצמה. "מה בסך הכל ביקשתי?! רק ביקשתי את המחברת שלי בחזרה."
"ואני בסכ"ה ביקשתי לא לחיות בשכונת עוני לצד אנסים, סוחרי סמים וזונות אבל החיים לא הקשיבו לי." גרייס אמרה ביובש.
"גרייס, זה היה קיצוני מדי." טוביאס ציין.
"תגיד את זה לאלוהים." גרייס ענתה בכעס, משהו בה נשמע שבור, כאילו נזכרה במשהו כואב. טומוקו הניחה את היד שלה על הכתף של גרייס.
"בטוחה שאת בסדר עכשיו?" טומוקו שאלה את השחורה הרזה. "את עכשיו חיה בשכונה שנראית טוב ויש לך חבר תומך. את לא צריכה אותי כדי להרוויח כסף." טומוקו ניחמה אותה, חיוך עדין היה על שפתיה הדקות. הבעתה של גרייס חזרה להיות אטומה שוב, כאילו לא לפני שניות בודדות
"כשהחיים נותנים לך מיליון דולר, לא תקחי? ברור שתקחי. וככה גם אני. את הגעת לפה, ולכן אני לוקחת אותך לשורותיי. אם אני נופלת, אני אדאג שתיפלי יחד איתי. ואני מבטיחה לך." גרייס נשמעה מאיימת. טומוקו קמה במהירות מהספה האפורה, נסוגה מגרייס וטוביאס. הבעתה שידרה את מידת הבהלה שלה.
"אין מצב שאני מצטרפת אליכם, חתיכת דפוקים!" האסיאתית השחורה הכריזה בקול בעודה הולכת לכיוון הדלת. היא פתחה את הדלת וברחה, הפעם לא היה לה אכפת מהמחברת שלה.
"אה... נראה שהיא לא השתכנעה." טוביאס נאנח ושילב את ידיו.
"אנחנו לא מוותרים עליה. אתה תשיג את טומוקו בכל מחיר. וכשאני אומרת בכל מחיר, אני מתכוונת לכך." גרייס אמרה, בעיניה היה אפשר לראות דולרים ולהבות. טוביאס דאג.
"אני חושב שהחזייה השחורה שאת לובשת עכשיו משפיעה עלייך." טוביאס טען.
"חתיכת גזען." גרייס ציינה עם חיוך על פניה.
"אין גזענות בחזיות." טוביאס טען עם חיוך. "זאת אמריקה שגזענית."
YOU ARE READING
מעשה בחזייה
Humorטוביאס פוקס בחור בן עשרים וחמש שאוהב חזיות קצת יותר מדי. לא, הוא לא מחובבי הציצי, בשבילו ציצי הוא לא יותר משתי שקיות חלב מסכנות שדבוקות לאישה. אהבתו לחזיות טהורה, אפשר לומר מעט אובססיבית אם מתייחסים לפילוסופיה השלמה שהרכיב על פריט הלבוש המסכן. טוביא...
