עברו שבועיים מאז תחילת הלימודים בקמפוס וטוביאס מצא את עצמו מת יותר מתמיד. אחרי השיעור העיוני שהיה, טומוקו ועוד שלושה חברים שהכיר בתקופת הזמן הזאת התאספו סביבו, מבטיהם סרקו את גופו השמנמן שנמרח על שולחן הלימוד שלו כחמאה. אם רצו לדעת איך נראית גופה, אז ככה היא נראתה בדיוק.
"הוא בסדר?" קול עמוק בשביל אישה נשמע, זה היה קול של לוסי, אחת השותפות לחדר של טומוקו וגם חברה שלה שבסופו של דבר נהפכה גם לחברה שלו. אצבעה הדקה עם הלק השחור נגעה בראשו של טוביאס. החזייה שלה הייתה שחורה קלאסית עם רקמה על חצי מהקאפ שלה, מתאימה בשלמות לבגדים הגותיים שלה ולאופי האפל שלה. טוביאס לא חיבב אותה בהתחלה, או הבין אותה כי היא הייתה אפלה מדי בשבילו, ועדיין לא מחבב אותה, אבל היא בסדר בעיניו.
חבריו החדשים סרקו אותו עוד קצת במבטיהם, ראשיהם נטו הצידה.
"נראה שהוא מת, K.O." סונאן, הבן היחידי שהיה במעגל סביב הבחור הלבן השמן הכריז בקול, היה ניתן לשמוע את המבטא התאילנדי שלו בבירור, כיאה מתאילנדי שהגיע לשיקגו לפני כמה שנים. אם היה אפשר לתאר אותו, גיק היה המילה המושלמת. באמת, רק מהמראה אפשר להבין שהוא היה חנון חסר חברים בין אם זה בפלנל הכחול מתחת לסוודר השחור שהודפסה עליו דמות ממשחק שהוא אוהב, המשקפיים העגולות כמו אלה שהיו לגרייס כשפגש אותה שהונחו על אפו הקטן והגדילו את עיניו הקטנות המלוכסנות, ותספורת בוב בעלת פוני שחשף את הגבות העבות שלו.
"טוביאס כבר מת*." טומוקו אמרה את זה ביפנית, סונאן צחק בקול.
"מה?*" הוא ענה בחזרה ביפנית בקול הכי עמוק והכי חזק שיכל להוציא מעצמו ואז חזר לצחוק.
"תנו לי לישון..." טוביאס הרים את ראשו מהשולחן, כל הפנים שלו נראו מרוחות, העיניים החומות עם השקים המכובדים תחתיהן נפקחו לחצי.
"הו, הוא חי." לוסי אמרה, עיניה החומות הקטנות נפערו מעט למרות שלא היה ניתן לראות זאת מעבר לקצוות השיער הירוקים זרחניים של שיערה שהגיע עד כמעט לכתפיה.
"אני שונא שיעורים עיוניים... למה זה כל כך משעמם?" הוא שאל בייאוש ואז נמרח שוב על השולחן.
"החומר הזה חשוב לנו כמעצבי אופנה, זה הבסיס!" ג'וזפין, הג'ינג'ית השמנה שהייתה חברה לחדר של טומוקו ולוסי, ציינה בתוקף. ניצוץ ניחן בעיניה הירוקות הקריסטליות. מההיכרות שלו איתה, הבין שהיה לה אכפת מכל הדבר הזה שנקרא "אופנה גבוהה". היה אפשר לראות את האכפתיות שלה לנושא כבר מהלבוש המתוקתק שלה: חולצה מכופתרת לבנה, בלייזר ב'ז שהגיע עד מותניה וחצאית A שהגיעה עד ברכיה, גרביונים שחורים ומגפונים קטנים בצבע קצת יותר כהה משל הבלייזר. החזייה שלה מתחת לגופיה שלבשה מתחת לחולצה הלבנה המכופתרת הייתה אחת קלאסית פשוטה ביותר בצבע אפרסק. היא התאימה מעט לאופי שלה בצבע ובפשטות, אבל היא לא התאימה ללבוש וגם לא למידת החזה שלה. חבל שהוא לעולם לא יוכל לומר לה על זה משהו כי הוא בן.
YOU ARE READING
מעשה בחזייה
Humorטוביאס פוקס בחור בן עשרים וחמש שאוהב חזיות קצת יותר מדי. לא, הוא לא מחובבי הציצי, בשבילו ציצי הוא לא יותר משתי שקיות חלב מסכנות שדבוקות לאישה. אהבתו לחזיות טהורה, אפשר לומר מעט אובססיבית אם מתייחסים לפילוסופיה השלמה שהרכיב על פריט הלבוש המסכן. טוביא...
