שלושה חודשים עברו מאז היום בו טוביאס וגרייס ביקשו את עזרת ההורים שלו בהשקעה במותג החזיות שלהם. גרייס התחילה לעבוד כפקידה זוטרה במחלקת מכירות בחברה של אבא של טוביאס, אך קודמה מהר מאוד למנהלת מחלקת המכירות. טוביאס עבד בחברה של אמא שלו כפקיד זוטר. בהתחלה המעבר לעבודה משרדית היה קשה. נכון שהעבודה הפיזית באתר הבנייה הייתה נוראית, אבל הוא התרגל אליה בסופו של דבר, גם אם כאב לו הגב אחרי זה למשך כל השבוע. העבודה המשרדית הייתה מחשבתית יותר ומשעממת. איך אנשים יכולים להשתמש במוח שלהם כל כך הרבה שעות? הפעם האחרונה בה אימץ את המוח שלו לעבוד הייתה בתיכון וגם זה בקושי. הוא מצא את עצמו פעמים רבות משתגע מול המחשב בקוביה הקטנה שלו במשרד.
ועוד לימודי תפירה בערב? נכון שהוא בחר בזה. טוב, חצי בחר, גרייס החליטה שהוא המעצב של המותג שלה וככה מצא את עצמו גם במשרד וגם בקורס תפירה. אם יכל לירות לעצמו כדור בראש, הוא היה עושה את זה, אבל יש עוד מלא חזיות שהוא לא ראה. עוד מוקדם מדי מכדי למות. אה, וגם כי גרייס הייתה עוצרת אותו מלהגיע לעולם הבא. גרייס לא אוהבת לאבד את הכסף שלה אחרי כל.
למזלו הקורס הסתיים בהצלחה, אבל עכשיו השלב הקשה יותר: הכנת פרוטפיילו לבית ספר למכון האמנות של שיקגו. הוא לא היה יצירתי או מוכשר בכל החרא הזה שנקרא אמנות, הכי קרוב שלו למשהו אמנותי היה לצייר חזיות. עכשיו הוא צריך לעצב בגדים שיוכלו להכניס אותו למקום שרק המוכשרים ביותר יכולים להיכנס אליו. כך מצא את עצמו אחרי העבודה מול שולחן העבודה הקטן בחדר שלו בין ספרים של תפירה ועיצוב אופנה, מגזינים של "ווג" ועוד מגזינים של אפנה, קטלוגים של מותגי אפנה גדולים, מחברת "טופ מודל" של ילדות ומול הלפטופ שלו מחטט באתרים של אופנה ושל חזיות בתקווה שזה מה שיעזור לו.
וזה לא עזר.
לעזאזל, הוא הרגיש כמו במשרד.
אולי הוא צריך לשאוף קצת אוויר לפני שיסגור את עצמו בחדר שלו שוב. הוא קם מהכיסא המשרדי שהיה בחדר שלו וגרר את עצמו לסלון. רגליו הרגישו כבדות משום מה. אולי זה בגלל ששכח איך זה ללכת אחרי כל הישיבה בבית ובמשרד. גרייס שישבה מול שולחן האוכל עם הצלחת שלה הייתה מופתעת לראות אותו נוכח בסלון. שניהם אולי חיו באותו בית, אבל טוביאס בקושי יצא מהחדר שלו. הפעמים היחידות בהן ראו אחד את השנייה זה כשתפר עליה בגדים במסגרת הלימודים בקורס.
"ה-היי," היא גמגמה. "רוצה לאכול משהו?" היא שאלה בהיסוס. הבחור בהחלט לא נראה טוב יותר אחרי שלושה חודשים. הוא כן רזה בכמה קילוגרמים, אבל הוא נראה כמו גופה מהלכת עם הבגדים שעכשיו נראו גדולים עליו, הפנים שקיבלו צורה יותר מרובעת והחיוורון. אוי והידיים שלו היו כל כך רפויות שהוא נראה כמו זומבי. הוא הביט בה כמה שניות, עיניו נראו מתות יותר, השקים תחתיהן גדלו, לפני שהנהן באישור.
YOU ARE READING
מעשה בחזייה
Humorטוביאס פוקס בחור בן עשרים וחמש שאוהב חזיות קצת יותר מדי. לא, הוא לא מחובבי הציצי, בשבילו ציצי הוא לא יותר משתי שקיות חלב מסכנות שדבוקות לאישה. אהבתו לחזיות טהורה, אפשר לומר מעט אובססיבית אם מתייחסים לפילוסופיה השלמה שהרכיב על פריט הלבוש המסכן. טוביא...
