מעשה בחזייה

פרק 17

יום אהבה שמח לכולם! היה נחמד לצייר משהו השנה של מעשה בחזייה, אבל אין זמן. אבל היי, לפחות אני יכולה לפרסם פרק ביום הזה כדי להראות כמה אני אוהבת אתכם ואת הסיפור הזה! אז כן, אני אוהבת אתכם מאוד גם אם זה לא נראה לפי תדירות פרסום הפרקים. מקווה שהיום הזה יהיה יום כיפי עבורכם ושתמצאו את הדרך שלכם לחגוג אותו עם הקרובים אליכם ועם החזיות והתחתונים הכי אהובים עליכם בארון.

קריאה מהנה!

----------
הוולנטיין הגיע לכיתה אפורה של הסטודנטים לעיצוב בקולוביה קולג' שיקגו בהתגלמותה של ג'וזפין. מתחילת החודש היא התרגשה לכבוד היום המסכן הזה, והיום נראה שהיא פשוט לבשה אותו. באמת, אם הוולנטיין היה לבוש מסוים, הוא היה הלבוש של השמנה הג'ינג'ית: מעיל ורוד חמוד עם צווארון ותוספות לידיים פרוותיים לבנים שדמה לשמלה ותחתיו בצבצה חצאית לבנה; ברט ורוד, גרבי ברך לבנות עם סרטים ורודים, מגפונים אדומים עם עקב, תיק צד לבן ומלא סיכות ותכשיטים עם לבבות אדומים. רק שהוולנטיין כן היה מתאים את החזייה ללבוש החמוד שלו ולא שם חזייה פשוטה ישנה בצבע בז' כי הוולנטיין כן חושב על החזייה שהוא לובש. וולנטיין הוא היום היחיד בשנה שמקדש את עצמו לחזיות.

ג'וזפין דילגה לשולחן בו טוביאס וסונאן ישבו כאילו הגוף שלה לא כבד מרוב שומן, כאילו היא לא עייפה מהלימודים כמו לוסי שהזדחלה מאחור, וכאילו היא לא עם עקבים שצעד לא נכון היא שוברת את הרגל אם לא את הרצפה.

"יום אהבה שמח לכולם!" השמנה קראה בחיוך על שפתיה הורודות הבשרניות כשנכנסה לכיתה. תשובות יבשות מהתלמידים שהיו מהכיתה חזרו אליה.

"יום אהבה שמח." סונאן השיב בחיוך קליל על פניו. ג'וזפין הגיעה לשולחן וישר הוציאה מהתיק שלה שתי שקיקים קשורים בסרטים אדומים: אחד לטוביאס והשני לסונאן. שני הבנים הודו לה ופתחו את הסרטים, מגלים עוגיות ושוקולדים בצורת לבבות. השניים אכלו מהעוגיות, עיניהם נפערו לרווחה.

"וואו, זה ממש טעים!" שני הבנים ציינו יחדיו. טומוקו שישבה בכיסא שהיה ליד השולחן של טוביאס צידדה אותם. החיוך על פניה העגולות המנומשות של ג'וזפין גדל.

"אני ממש שמחה לשמוע שאהבתם." ג'וזפין הוחמאה מהשניים, החיוך על פניה העגולות המנומשות גדל. "הכנתי את זה עם הרבה אהבה." איך שהמשפט הזה נאמר, אנחה חזקה נשמעה.

"אין לי כח ליום הזה יותר, נמאס לי!" לוסי שנראתה יותר אפלה מהרגיל עם העיל השחור בעל פרווה שחורה בקפוצ'ון, שרוולים ותחתית המעיל נשמעה. למד האנחות היא התנדנדה קלות במקומה. "עכשיו רבע לשמונה ויש יותר מדי אהבה ביום אחד. כמה אפשר עם כל הגועל הרומנטי הזה והקיטש הקרינג'י הדביק והלבבות הורודים בכל מקום?"

"יום האהבה זה לא יום מגעיל או יום של זוגות בלבד!" ג'וזפין הסתובבה מיד אל לוסי שהייתה מאחוריה, ידיה הקטנות המכווצות לאגרופים קטנין הורמו אל גובה החזה שלה. "זה יום נפלא בו מראים אהבה לכולם ואומרים לאנשים בחיינו כמה אנחנו אוהבים אותם."