מעשה בחזייה

פרק 10

ריח של מאפים מתוקים תקף את גרייס כשחזרה מהעבודה. קופסה של מאפים נחה לה על השולחן החום במטבח. טוביאס שישב עם הגב לדלת מול אותה קופסה סובב את מבטו אליה. חיוך ענק היה על שפתיו הממוסגרות בזקן, כאילו הוא לא עייף אחרי עבודה שדורשת יותר שכל ממה שיש לו ומהמחשבה שהוא צריך לתפור עוד בגד לפרוטפיילו שלו. היא הייתה אמורה להיות מאושרת מריח של משהו מתוק מחכה לה אחרי העבודה לצד גבר מקסים שדואג לה (שזאת שאלה גדולה אם אפשר לקרוא לגבר שאוהב חזיות מקסים), אבל זה אמר לה רק דבר אחד:

טוביאס רצה ממנה משהו.

"גרייס, איך היה בעבודה? מרגישה טוב יותר אחרי אתמול?" הוא שאל אותה. היא נאנחה בעודה יושבת לידו בשולחן.

"בסדר." היא ענתה ביובש, לא מופתעת מהנחמדות שלו. זה תמיד היה ככה: אם הוא רוצה משהו ממנה, הוא יקנה אוכל, יחכה לה במטבח או בסלון עם חיוך גדול על הפנים עד שתגיע. כשתגיע, הוא יהיה יותר מדי נחמד אליה עד שישיג את מבוקשו. "מה אתה רוצה הפעם? ובבקשה אל תגיד לי לצאת למסעדה, בר, לקנות חזיות, בילוי כזה או אחר שדורש כסף. זה לא יעבוד לך."

"ככה את מתייחסת אליי?" עיניו נפערו לרווחה כששאל אותה, גבו הכפוף הזדקף בעוד שידו נחה על אמצע החזה שלו. "תדעי שנפגעתי." הוא ציין בטון הכי תיאטרלי שלו, הוא הסיט את מבטו בדרמטיות גם כן. המבט בעיניה היה פשוט אדיש למחזה.

"איך לא אחשוב שאתה רוצה ממני משהו אחרי שניסית את הטריק הזה עליי כל פעם שרצית ממני משהו?" היא שאלה אותו ביובש. כל גופו של טוביאס נזל באחת, אנחה נפלטה משפתיו.

"את תמיד רוצה שאהיה נחמד אלייך, אבל כשזה קורה, את טוענת שאני רוצה ממך משהו." הוא טען, אחרי דבריו הזדקף קלות, מבטו העייף חזר אליה. "אבל הפעם זה נכון חלקית. אני כן רוצה ממך משהו." הוא אישש את טענתה. "בואי נבטל את הסעיף הראשון בחוזה." גרייס לא יכלה שלא להיות מופתעת.

"זה מפתיע... למה שתרצה לבטל את הסעיף הזה? היא שאלה בשעשוע, מתקרבת אליו עד שרגלה התחככה בשלו. "אתה לא מפחד שאנסה עליך מהלך כלשהו ו..." ידיה נשלחו לכתפיו ועטפו אותו מאחורי הצוואר, פניה התקרבו יותר לשלו עד שנעצרו עד שסנטימטרים בודדים הפרידו בין השפתיים שלהם. העיניים העייפות שלהם נפגשו. "אז אומר למשטרה שהטרדת אותי מינית? אתה מפחד מנשים, אתה שונא אותן, אז מה גורם לך לשנות את דעתך עכשיו?" היא שאלה אותו, מילותיה היו נגועות במעט חושניות. באופן מפתיע, טוביאס לא ניתק איתה קשר עין או התרחק. המבט בעיניו שלא הביעו רגש מטבען נראה נחוש. היא לא ציפתה לזה. אויש, הלב שלה התחיל לפעום במהירות. פתאום תהתה לעצמה איך סטייסי יכולה להתנהג בחושניות כזאת עם גברים כאילו זה היה דבר רגיל.

"קודם כל, את לא אישה, את חזיית וולמרט מסריחה. שנית, אני יודע שאת לא תנסי עליי משהו. את בחיים לא תפגעי בקופת החזרזיר שלך כי אם אני נופל, את נופלת. וגם..." ידיו נכרכו סביבה לחיבוק. הלב שלה פעם עוד יותר מהר. "עם הסעיף הזה, אני מרגיש שלא אוכל לתמוך בך כראוי. את לא יודעת כמה רציתי להיכנס לחדר שלך אתמול, לשבת לצידך ולנחם אותך." הוא נשמע כן. כן מדי אפילו. היא הרגישה את הכאב בחזה שלה ממילותיו. היא לא רגילה לתמיכה או לעובדה שיש מישהו שדואג לה. נכון שהוא היה שם בשבילה במשך ארבע חודשים, אבל זה עדיין היה... לא רגיל. היא תמיד התשדלה להיראות חזקה בפניי כולם: אמא שלה, האחים שלה, מורים, מרצים, חברים לעבודה, מעסיקים, טוביאס. העיקר כדי שלא תהיה נטל על אחרים. ופתאום הוא אומר דברים כאלה נחמדים...