כנגד כל הסיכויים

כנגד כל הסיכויים פרק 24

פרק 24, נקודת מבט לואי:
הארי נכנס לאולפן ,כל הדרמה ,הווידוי של אלן, הדממה,הרגשות ,הלחץ הכל התערבב לי הרגשתי את הטעם המלוח של הדמעות על קצה הלשון, הסתכלתי על הארי יוצא מהאולפן אחרי שהוא אמר לי שהוא מצטער. הרגשתי שזה יותר מידי בשבילי אני חייב אוויר,אני נחנק אם אני לא יוצא מפה עכשיו אני מת.
כולם המשיכו להביט בי מחכים שאעשה משהו,אני פשוט לא מסוגל לזוז,אבל אני חייב, רצתי לכיוון היציאה דוחף את הדלת,ממשיך לרוץ רצתי ורצתי עד שמצאתי את הכניסה האחורית מצאתי את הרכב השכור שלי ,התנעתי  חתכתי איזה רכב ממונע שעמד בכניסה הראשית והתחלתי לנסוע כמו מטורף בלי כיוון בלי מטרה בלי יעד בלי סיבה.
סחטתי את דוושת הדלק,לא סופר שום דבר בדרך ,עיניים על הכביש ,שום מחשבה לא עברה בראשי רק ריקנות ריקנות אדירה בלב ,בראש,בנשמה ,
"לעזזעל" שאגתי ,מאמץ את כל הריאות שלי, מרגיש אותם על סף פיצוץ.
'הארי פשוט אמר שאני הרסתי לו את החיים?'
"למה ?למה זה קורה לי ,למה???" המשכתי לצרוח, מכה את ההגה . הדמעות ממזמן כבר יצאו לא נתנו לי שום סיכוי לשלוט עליהם .
האטתי ,מבין שעוד רגע אני יחטוף דו"ח וממש אין לי כח לזה. נסעתי במהירות סבירה ,עולה על הגשר הקרוב חוצה אותו,חוצה את הכאב שלי ,חוצה הכל.
'אני כזה טיפש'- חשבתי 'אני כל כך פגעתי בו,אבל אני כל כך פחדתי ,לא ידעתי מה לעשות,באיזה מצב אני נמצא שהוא ראה אותי ברח ישר, הוא כל כך שונא אותי' . אני יכול להתמודד עם הכל אבל רק שהארי לא ישנא אותי, 'שיט' לחשתי בשקט קולט שאני בתוך פקק מטורף ,נס שהחלונות שלי שחורים ואנשים מבחוץ לא רואים מה קורה מבפנים ,אין לי כח מחר לכותרות על זה ש 'לואי טומלינסון נצפה בפקק אחרי התוכנית אצל אלן".. 'אלן ,שיט חשבתי במהירות, 'מה למען ה' היא ניסתה לעשות? מה היא חשבה לעצמה? ' הכעס חזר לשלוט בי, לקחתי נשימות עמוקות מבין שזה לא הזמן לכעוס , 'אלן בטוח איבדה את הקריירה שלה עכשיו,המנהלים שלנו יהרגו אותה,ליטרלי' המשכתי לחשוב ,מרגיש שהכל מתערבל לי במוח,אני חייב הפסקה ,אני חייב לנשום ולחשוב ברוגע,
לקחתי את היציאה הבאה נוסע לכיוון חוף נסתר שאני והארי גילינו פעם, שהיינו בנויורק היינו מגיעים לשם כדי להירגע ,זה היה מקום ממש שומם ומושלם בשבילינו.
כעבור עשר דקות של נסיעה מהירה הגעתי לחוף, החניתי ,והוצאתי מהמושב לידי את הטלפון שלא הפסיק לצלצל לא באמת עניין אותי מי זה ומה יש לו להגיד, הוצאתי גם את הג'קט שלי למרות שלא באמת הייתי צריך אותו עכשיו, אבל שיהיה...
התחלתי לרוץ פשוט רצתי לאורך החוף משחרר את כל הרגשות שלי, צורח את נשמתי,אחרי כמה דקות של ריצה ללא כיוון נעצרתי מתנשף מול הים ,מביט בו ,שוקע בו , אני לא ישקר המחשבה של להיכנס ולהטביע את עצמי חלפה בראשי, החיים האלה לא שווים כלום , בלי הארי אני כלום ,אני פגעתי בבן אדם הכי חשוב לי בחיים באהבת חיי, הוא שונא אותי הארי פאקינג שונא אותי, אני לא רוצה לחיות בעולם בלעדיו, נכון שיש לי בן מתוק אבל הוא לא צריך אבא דפוק כמוני ,אף אחד לא צריך אותי, המעריצים ילמדו עוד להכיר עד כמה אני דפוק, לא רוצה לחיות, לא רוצה כלום, רוצה רק להרגיש את השפתיים של הארי על השפתיים שלי ,את החיבוק שלו, את הקול העמוק שלו לוחש לי באוזן ומצמרר אותי:"אני אוהב אותך".
הנחתי את הטלפון על החוף והתקדמתי לאט לאט לכיוון הים, מחליט שזה הסוף. לא מנסה אפילו להיאבק במים שסוגרים עליי.
טבעתי.