כנגד כל הסיכויים

כנגד כל הסיכויים פרק 26

פרק 26-הארי
אחרי כמה דקות שישבנו בדממה מחובקים אחד עם השני, נושמים אחד את השני, מרגישים אחד את השני אחרי כל השנים האלה... הכל מרגיש לי לא אמיתי...
פחדתי לדבר,פחדתי לשאול אותו מה הוא עשה פה,האם הוא ניסה להתאבד ועוד מיליון שאלות על התוכנית של אלן, על מה הוא עשה כל השנים האלה,מה שלום הבן שלו ,מיליון ואחד שאלות ,אבל פחדתי לדבר ,מפחד לאבד את הרגע הזה.
אני כל כך בהלם שהגעתי לפה בזמן המתאים לא רוצה לתאר לעצמי מה היה קורה אם הייתי מגיע כמה דקות מאוחר יותר,או שבכלל לא מגיע, הצתמררתי תחת המחשבה הנוראית הזאת, הוא כנראה הרגיש את זה כי הוא זז קצת והסתובב מולי כך שהפנים שלו  היה מול הפנים שלי, נושמים את אותו אוויר חולקים את אותה אווירה.
"הארי--" הוא התחיל להגיד, "ששש,לו זה לא הזמן לדבר,אני מבטיח לך שיהיה לך את כל הזמן שבעולם,אבל כרגע צריך לטפל בך" , התנתקתי מהחיבוק שלנו, מצטער על כל רגע בחיים שלא חיבקתי אותו, ניערתי את החול ממני, מחשב את הצעדים הבאים ...
אני חייב לקחת אותו לבית חולים ,אבל בטח יהיו שם המון עיתונאים,וכתבים וכולם לא יבינו מה קורה פה וזה סתם יהיה מסובך ואם יראו אותנו שם ביחד עכשיו הלך עליינו, ואין סיכוי שאני לא בא איתו עכשיו.
שמעתי את לואי משתעל,והלב שלי פשוט נעצר מרוב דאגה ,"היי אתה בסדר? התכופפתי אליו מעביר את ידי על פניו החלקות ,מביט עמוק לתוך עיניו.
"יותר מתמיד" הוא ענה לי בלחש תופס ביד שלי ,עצמתי את העיניים מתמכר להרגשה הזאת, כל כך רציתי לנשק אותו ,רציתי להרגיש אותו,רציתי לדבר איתו, רציתי לברוח איתו, אבל מצליח להבין שעכשיו זה לא הזמן לכלום.
"יש לי רעיון" לחשתי בשקט, הוא הרים אלי מבט לא מבין בזמן שהתרחקתי קצת  ,חייב להתרחק אחרת אני לא ישלוט בעצמי.
הוצאתי את הטלפון שלי מהכיס מתעלם מכל השיחות וההודעות,נכנס ישר לאנשי קשר מחפש אחר מישהו מסוים , נזכרתי שיש לי חבר בנויורק שלמדנו פעם ביחד היסודי והוא רופא ויש לו מרפאה פרטית ,בדיוק מה שאני צריך עכשיו בשביל לואי שהוא יקבל טיפול רפואי בסביבה טובה בלי פאפארצי וכל זה.
חייגתי אליו הוא ענה מייד ,
"היי הארי! כמה זמן לא דיברנו... מה איתך?"
"היי סאם אני בסדר.. אני מתקשר בנוגע ל--" עוד לא סיימתי את המשפט והוא ישר דיבר
"זה נכון מה שהיה עכשיו בתוכנית של אלן ? אתה ולואי ביחד? תמיד חשדתי!!"
"סאם זה לא הזמן לזה, אני חייב את העזרה שלך לואי טבע אני צריך להביא אותו לטיפול רפואי אצלך אבל אני חייב שזה יהיה דיסקרטי,אני ישלם מה שצריך ".
"בטח,בטח תבואו ,עכשיו ". הוא ענה
"כמה דקות אצלך" השבתי לו מנתק את השיחה.
נס שהוא גר קרוב ואני זוכר איפה זה ... הייתי אצלו לפני כמה שנים שהיינו פה בתור להקה בסיבוב הופעות ולא הרגשתי טוב אז הלכתי אליו והוא טיפל בי ממש טוב.
"בוא" קראתי ללואי ,מושיט לו יד עוזר לו לקום, תומך בו לאורך כל הדרך מהחוף לרכב שלי.
"מה עם הרכב שלי?" הוא לחש...
"נבוא לקחת אותו מחר" אמרתי לו.
"נבוא?,שנינו?" הוא עצר והביט בי מחכה לתשובה.
שיט איך נדפקתי, אני לא יכול ככה ליפול לרגליו ולסלוח לו על הכל כאילו הכל בסדר ,נכון שהוא כמעט מת עכשיו אבל אין לי אפילו מושג אם הוא ניסה להתאבד או סתם שחייה לא מוצלחת ,לעזעזל מה אני עושה?! חשבתי לעצמי...
"נראה" השבתי בשקט פותח לו את הדלת שלעד מושבי עוזר לו להיכנס, אחרי שהוא התיישב ועזרתי לו לחגור ידי נגעה בו בטעות בירכיים...
"סליחה" אמרתי בשקט,אבל לא מצטער בכלל התגעגעתי למגע גופו ...
"זה בסדר" הוא השיב, תופס בדש צווארוני ומקרב אותי אליו לנשיקה, התרחקתי מיידית ,נתרתע מהמגע הזה,
"אני עדיין לא מוכן" לחשתי לו בלי קול, נחנק מעצמי.
"זה בסדר" הוא חזר על זה שנית.
סגרתי את הדלת שלו מתנשף ,לא מעכל את כל מה שהלך פה בשעות האחרונות ,מה נדפק איתי? דקה אחת אני מחבק אותו, נוגע בו , רוצה אותו, ושניה אחרת אני פגוע ולא רוצה לנשק אותו.. על מי אני עובד?! בטח שאני רוצה לנשק אותו! אני פשוט לא מסוגל עכשיו ,לא במצב הרגיש הזה בינינו ולא שהוא נמצא במצב לא טוב ...
נכנסתי למושב הנהג מתניע ויולה על הכביש נוסע לכיוון הרופא.