כנגד כל הסיכויים

כנגד כל הסיכויים פרק 25

פרק 25-הארי:
יצאתי מהאולפן כולי שבור לרסיסים ,הפרצוף של לואי עדיין חרוט לי במוח הדמעה שנזלה מעיניו, הכאב שעל פניו. 'לעזעזל' מחיתי בשקט, לא מאמין שזה קרה לי עכשיו.
יצאתי לכניסה הראשית הרכב שלי חנה שם התנעתי ונסעתי ,איזה רכב חתך אותי במהירות מטורפת,(זה היה לואי). עליתי על הכביש הראשי יודע בדיוק לאן אני נוסע ,לחוף הפרטי שלנו למקום שעוזר לי להשכיח הכל , לחוף שאני ולואי מצאנו פעם אחת שהיינו בנויורק , הטלפון שלי לא הפסיק לזמזם ,החלטתי לשם שינוי לענות שמתי על ספיקר
"מה?"
צעקתי שקלטתי שזה המנהל שלי,
"תחזור לפה מייד! מה נראה לך שאתה עושה? בוא מיד תגיד למצלמות שלא היה בניכם כלום, אלן הזאת תשלם על זה כל כך ביוקר!"
"אני לא בא ולא אומר כלום ,תלכו כולכם לעזעזל"-המשכתי לצעוק עליו,מוציא עליו את כל התסכול.
"אתה תשלם על זה ביוקר ,החוזה שאתה חתמת עליו יביא למפלתך! יש לך עשר דקות להגיע!" הוא צעק עלי בחזרה וניתק. נאנחתי מסובב את ההגה לכיוון השני מבין שאני חייב לחזור לאולפן אין לי ברירה אחרת גם אני וגם לואי נידפק וגם אלן .
פתאום הרגשתי מן דחף חזק לנסוע לחוף, כח בלתי מוסבר דחף אותי לסובב את ההגה בחזרה ולהמשיך לכיוון שנסעתי בו מלכתחילה.
מגביר את המהירות מרגיש שהים קורא לי, אחרי עשר דקות של נסיעה הגעתי החניתי את הרכב לעד עוד איזה רכב שחנה שם ,'מוזר' חשבתי לעצמי ,'איך עוד מישהו עלה על החוף הזה?'
יצאתי מהרכב מתקדם בצעדים איטיים לכיוון החוף לאט-לאט מביט בכוכבים , מתחיל לעכל שראיתי היום את לואי אחרי 4 שנים של נתק מוחלט, עדיין הייתי בהלם מהטריק הזה של אלן, בהלם מהכל, אבל בעיקר פגוע שראיתי את לואי זה החזיר לי את הפגיעה שאני לא מסוגל לדבר עלייה בכלל... אולי בהמשך , המשכתי לצעוד נושם אוויר נקי לראותיי נעצרתי מול הים זורק מבט אל החוף, קולט אייפון על הרצפה, באתי להרים אותו אבל פתאום קלטתי בחשיכה איזה משהו  עולה ויורד במים ,מצמצתי מנסה להביט יותר טוב,קולט שזה בן אדם.
"היי אתה בסדר?" צעקתי מנסה להבין אם הבן עושה שחייה לילית או שנמצא בסכנה.
שלא שמעתי תשובה ורק ראיתי את הגלים ממשיכים לשחק עם הגוף שנזרק אליהם הבנתי שאני חייב לעשות משהו.
קפצתי למים ,נאבק בגלים מנסה להגיע לבן אדם,הכל חשוך אני מתקשה לראות משהו, אחרי 3 דקות של חתירה מאומצת  הצלחתי לאחוז בגוף לא מצליח לראות כלום, נאבקתי בגלים ביד אחת אוחז בבן אדם וביד השניה אני מנסה לחתור חזרה לחוף ,לא הצלחתי לדבר,לא הצלחתי אפילו להעיף מבט לראות במי אני אוחז . הרגשתי שהגלים סוגרים עליי,הרגשתי שזה הנשימות האחרונות שלי, אבל דמיינתי את לואי את הקרן אור שלי זה חיזק אותי נתן לי כח להמשיך לחתור,להיאבק בגלים .
הצלחתי להגיע לחוף אין לי מושג איך עשיתי את זה .
מניח את הבן אדם על הגב מזל שעשיתי קורס החייאה ,כי בהחלט זה נראה שהוא זקוק לאחת כזאת.
"איזה עצבים" קיללתי בקול , לא מצליח לראות כלום , שמתי את 2האצבעות שלי על פרק כף היד שלו . לא מרגיש כלום,ניסיתי שוב, אין שום תזוזה.
העפתי מבט מאומץ בפנים שלו והחוורתי "לא,לא זה לא קורה לי עכשיו,לא לאא לאאאא" צעקתי והתחלתי לבכות. קולט שזה לואי, לואי ניסה להתאבד? הוא פגע בעצמו? הוא מת? מיליון מחשבות עברו לי בראש כמו סרט אימה,אבל בעצם זה כרגע המציאות.
התחלתי ללחוץ לו על החזה ,30 לחיצות
"3,2,1 " צעקתי ,"-לואי תתעורר בבקשה,אל תעשה לי את זה" המשכתי לצרוח בהיסטריה ,אהבת חיי עומד למות לי בין הידיים? אין מצב שאני נותן לזה לקרות
עברתי להנשמות ,לא ככה מדמיין את המגע בין שפתיינו אחרי 4 שנים, אני כזה אגואיסט חושב רק על השפתיים שלו כמה שהם מדהימות , הרמתי את ראשו מסלק על המים שהוא בלע, מתפלל כבר לא יודע למי שהוא יתעורר שלא ימות.
פתאום הוא התחיל להתפתל לי בין היידים, מפרפר סובבתי אותו על הצד שיקיא את כל המים שהוא בלע.
"לואי אתה חי! אתה פאקינג חי!, תודה לאל" תפסתי אותו לחיבוק חזק מוריד את המעיל שהיה עליי ושם עליו מבין שהוא קפוא וחייב לחממם אותו.
הוא סובב אלי את פניו החיוורות לאט -לאט
"הארי זה אתה?" הוא לחש בשקט מביט בעיניי עם עיניו היפות.
"כן זה אני" לחשתי לו בחזרה עם דמעות של אושר על זה שהוא חי.
המשכנו לשבת ולהביט אחד בשני תוך כדי שאני מחבק אותו קרוב קרוב אלי מפחד לאבד אותו שוב.