כנגד כל הסיכויים

כנגד כל הסיכויים פרק 40

פרק 40 לואי
אחרי מקלחת טובה  עם הארי ועוד כמה אקטים מיניים, ירדנו למטה מתגלגלים מצחוק מאיזה בדיחות קרש של הארי.
"אתה יודע משהו?" אמרתי לו תוך כדי שהנחתי את זרועי על כתפיו , "מה?" הוא שאל, והביט לעברי במבט המשתק שלו.
"אני רעב" אמרתי לו, הוא צחקק והתקדם לכיוון המטבח , הוא פתח את המקרר ,הבטתי בו מבולבל כי למיטב ידיעתי המקרר ריק, אני צריך לעשות קניות, אבל תאכלס אין לי למה כי מחר אני טס לשלושה שבועות, צביטה קטנה אחזה בליבי, שלושה שבועות בלי הארי.... זה המון זמן.
נכון שהייתי בלעדיו ארבע שנים, אבל עכשיו זה שונה, רק חזרנו אחד לשני,אני לא מוכן להיפרד ממנו שוב לכל כך הרבה זמן...
התקדמתי לעברו מחבק אותו מאחור ומניח את ראשי על גבו, הוא הסתובב אלי לאט לאט והכניס אותי לחיבוק תחת זרועותיו הגדולות .
"שש.. יהיה בסדר" הוא אמר לי ונישק את ראשי בחמימות, הבטתי ישירות לתוך עיניו, לתוך השלווה המתפרסת שם, לתוך העוגן שלי.
הארי השתחרר מהחיבוק והוציא מגש עטוף מהמקרר.
"מה זה ?" שאלתי אותו מבולבל ,לא זכרתי שיש לי משהו במקרר...
"הפתעה" הוא אמר בשמחה, "תחזור עוד עשר דקות"
הוא אמר לי ודחף אותי קלות לסלון.
מעניין מה זה חשבתי לעצמי... אולי הוא הזמין פיצה?.
*נקודת מבט הארי*
לואי הרגע יצא מהמטבח, הסרתי את נייר הכסף שעטף את המגש שלי, עם הארוחה שהכנתי אתמול והתכוונתי שנאכל אתמול, אבל גם עכשיו זה מעולה...
חיפשתי תבנית באחד הארונות , הוצאתי את התבנית הראשונה שמצאתי, והעברתי את התכולה של המגש לשם , והכנסתי לתנור מפעיל על טורבו לכמה דקות כדי לחממם את האוכל,
החלטתי בינתיים לערוך את השולחן,
הוצאתי סכו"ם ומפה יפה, זה מדהים שאני עדיין זוכר את המיקום של כל הדברים בבית שלו.
התקדמתי לכיוון המרפסת שצמודה למטבח ,
הצצתי דרך הווילון , נזהר שלא לחשוף את עצמי לעולם בחוץ, קלטתי בזווית עיני כמה צלמי פאפרצי, ומעריצות  עם שלטים , פתאום שלט כחול-ירוק תפס את תשומת ליבי , היה שם תמונה שלי ושל לואי משלבים ידיים,
וואו זה תמונה כל כך מתוקה, והיא מלפני כמה שנים טובות..
"לו, בוא רגע" קראתי לו בהתרגשות ,
הוא נכנס למטבח עם החיוך המתוק שלו והתקדם לכיווני, מביט על הכיוון שהצבעתי אליו, נתתי לו דקה לקלוט את השלט, וראיתי את חיוכו מתרחב .
"וואו" הוא אמר בהתרגשות, "זה מיוחד" הוא המשיך לומר .
"נכון" השבתי לו מסכים איתו לגמרי בכל מילה ,
סובבתי את גופי כך שאני והוא עמדנו אחד מול השני, התכופפתי קצת כדי להיות בדיוק בגובה שלו ופשוט הטחתי את שפתיי על שפתיו, מתמכר לתחושה של הלשונות שלנו עוטפות אחת את השנייה, לתחושה שהשפתיים שלנו אחת על השנייה,
שהפנים שלנו צמודות צמודות, ושהלבבות שלנו מרקדים מרוב התרגשות ותשוקה.
בדיוק שהוא התחיל להעביר את ידו מתחת לחולצה שלי, הטיימר של התנור צילצל.
"בוא נלך לאכול" אמרתי לו תוך כדי הנשיקה ,
"אממ... אני מתאפק לא לאכול אותך" לואי אמר לי וגרם לי להסמיק.
"תשתוק" אמרתי לו במבוכה, ובתגובה הוא רק צחק את הצחוק המתגלגל שלו, הצחוק הזה שסוחף את כולם אחריו, הצחוק שגורם לשכוח כל כאב ועצב, הצחוק הזה שהוא כמו מנגינה מתוקה שמרחפת באוויר.
"וואו יש פה ריח טוב" לואי העיר.
"אממ... חכה ותראה, אבל תעצום עיניים!" הזהרתי אותו. הבטתי בו ראיתי שהוא באמת הקשיב לי ועצם את עיניו , "בלי להציץ!" אמרתי לו , והסתובבתי לכיוון התנור פותח אותו בעזרת מגבת שמצאתי , ומוציא משם את התבנית , ומניח אותה בזהירות על השולחן.
"עכשיו" אמרתי לו ,ולואי פתח בעדינות את עיניו,
"אומייגאד" הוא פלט בלחש.
"זה לא הארוחה הרומנטית שהכנתי לך לפני כמה שנים? החזיר והפירה ?" הוא שאל בתדהמה .
"זה בדיוק זה! וחשבתי שזה מחווה רומנטית שאני יכול לעשות בשבילך" אמרתי לו בחיוך והתיישבתי בכיסא שלי, מסמן לי שישב גם.
"זה מרגש הארי, באמת, תודה!" לואי אמר לי וגרם לחיוך שלי רק להתרחב.
"אני מת לטעום את זה " הוא אמר ומזג לעצמו מנה מהתבנית, ואני מילאתי את צלחתי מיד אחריו.
הוא הכניס חתיכה של בשר ופירה לפה ולעס ,תוך כדי שאני מביט בו בציפייה לראות מה התגובה שלו..
"טעים" הוא אמר וליקק את שפתיו משמחה.
"יישש" אמרתי לו בחזרה ,ומתפנה בעצמי סוף-סוף לאכול, וואו זה באמת טעים חשבתי לעצמי אחרי הטעימה הראשונה.
וככה העברנו את הארוחה , בדממה, ברעש ,בדיבורים,בציחקוקים, בנגיעות מתחת לשולחן,
ובעיקר מנצלים את זמן האיכות הקצר שנשאר לנו .