כנגד כל הסיכויים

כנגד כל הסיכויים פרק 45

פרק 45לואי
אני מאורס! אני בהלם אני בכלל לא מעכל עדיין את כל מה שקרה אתמול,
זה הרגיש כל כך נכון! , אני מאושר!!!.
קפצתי מהר מהמיטה נזכר שיש לי טיסה עוד כמה שעות , כל כך התגעגעתי למשה ועוד מעט כבר אראה אותו.
קפצתי בחזרה למיטה מעיר את הארי עם מיליון נשיקות על הפנים, רואה שהוא מתחיל להתעורר לאט-לאט , "בוקר טוב ארוסי" צעקתי בקול בחדר , נהנה להגות את המילה ארוסי, כמה פעמים דמיינתי אותי מציע לו נישואין, אני לא מאמין שהרגע הזה קרה.
"בוקר טוב גם לך ארוסי" הארי אמר לי עם הקול העמוק שיש לו בבוקר.
"זה מבאס שאנחנו לא יכולים לספר לאף אחד עכשיו" אמרתי בצער, רק רציתי לצעוק לעולם על האיחוד שלנו ,על האהבה שלנו, על החיבור שלנו, על כל מ שיש בינינו, ובמקום זה אני צריך לשמור על שקט.
"למה שיחות דיכאוניות כאלה על הבוקר"? ,הארי שאל והתרומם לישיבה מותח את שריריו היפייפים, מבליט את הקעקועים שלו, אני ליטרלי יכול להתבונן בו שעות.
" אני יכול לשאול אותך משהו?" שאלתי את הארי והבטתי בו מחפש אחר תשובה.
" כן בטח " הוא אמר והחניק פיהוק.
"אתה שלם בהחלטה שלך?, פשוט אתמול היססת.."
"לא היססתי, אני יודע את התשובה כבר עשר שנים, אני רק חששתי ,כל מה שקרה בינינו וכל מה שקורה עכשיו בכללי עם ההנהלה וכל זה, אבל תהיה בטוח שאני כל כך שלם עם ההחלטה שלי".
חייכתי והרגשתי את הלב שלי פועם, הוא פשוט יודע בדיוק איך לרגש אותי.
"נשאר לנו רק עוד כמה שעות לפניי הטיסה שלי, בוא ננצל אותן" אמרתי לו והבטתי בו,
"על מה חשבת ?" הוא שאל ונתן לי את היכולת להחליט, אוף אני שונא להחליט.
לפני שבאתי בכלל להגיב את הרעיון שעלה במוחי,
שמעתי את הטלפון שלי מצלצל,אוף ממש לא היה לי כח עכשיו לאף שיחה,
התקדמתי לכיוון השידה והוצאתי את הטלפון שלי מהמגירה רואה שזה המנהל שלי , נשמתי עמוק סימנתי להארי עם האצבע שלי על השפתיים להיות בשקט, ועניתי,
"-לואי? " המנהל שאל אולי בקול התוקפני הרגיל שלו,
"כן?" גמגמתי בלחץ חושב מה הפעם הוא רוצה,
"אלינור מצתרפת אליך לטיסה היום, אתם כבר תיפגשו בשדי התעופה, אני אשלח לך את המספר טלפון שלה ועדיין מאוד שתראו מאוד מאוהבים,כי אתה יודע טוב מאוד מה מונח על הכף". הוא סיים את דבריו והשאיר אותי בתחושת מחנק קשה,בקושי עניתי,
"בסדר" מלמלתי בשקט והרגשתי את העצב והכאב משתלטים עליי שוב, ממש כמו לפני כמה ימים שישבתי אצלו במשרד.
עוד לפני שבאתי לשאול עוד משהו הוא כבר ניתק,
גלגלתי עיניים והחזרתי את הטלפון למקום ,
הארי הביט בי בציפייה בזמן שהלכתי לארון שלי והוצאתי מזוודה והתחלתי לסדר בה בסדר אקראי בגדים וחפצים שאצתרך לשלושה שבועות הקרובים,
שלושה שבועות בלי הארי הרגשתי שהלב שלי נשבר.
"לו ? הכל בסדר?" הארי שאל בחיבה וקם מהמיטה לכיווני , עצרתי לרגע מהנחת הבגדים במזוודה והסתובבתי אליו, שם על פניי חיוך ומנסה לאמץ את הגישה החיובית כי זה הדבר היחיד שיעבוד עכשיו...
"אתה יכול לדבר איתי" הארי אמר בקול הרך שלו והעביר את ידיו בשערי גורם לי להתמכר לתחושה המדהימה הזאת שהוא נוגע בי, לצמרמורת שתמיד עוברת בי שהוא מתקרב , תמיד אמרו לי שזה לא יחזיק מעמד, ואף אהבה לא מחזיקה לנצח, ורגשות זה דבר חולף... נכון אולי לא היה לנו את הזמנים הכי טובים, אבל אהבה שלנו לא הלכה לשום מקום, אני מתרגש ממנו בדיוק כמו פעם אם לא יותר, אני פשוט אוהב אותו כל כך שזה כואב.
הרמתי את מבטי אליו והעיניים שלנו נפגשות,
"אלינור..." אמרתי בהיסהוס רוצה לראות איך הוא יגיב,
"מה איתה?" הארי נאנח והתרחק ממני באחת וחיפש אחרי החולצה שלו שנפלה בין המיטה לבין הקיר אחרי דקה של האבקות מטופשת הארי הצליח סוף סוף להוציא את החולצה וללבוש אותה על גופו המחוטב.
"המנהל שלי אמר לי שהיא מצתרפת אלי לטיסה ולביקור אצל משה״ אמרתי בשקט בולע את הרוק שבגרוני, חיכיתי כל כך לתגובה של הארי,
לא ידעתי מה אני יותר פוחד או לחוץ אני אפילו כבר לא יודע ממה ,הכל התערבב אצלי ממזמן.
"יהיה בסדר" הארי אמר והתקרב חזרה מנחית נשיקה רכה על השפתיים שלי, משכתי בצווארון שלו והדבקתי אותו אלי עוד יותר מצמיד את הלשונות שלנו שהתעטפו אחת בשנייה בעדינות,
אחזתי בו כל כך חזק ,פוחד לעזוב , אני רוצה אותו תמיד לעדי ולא סנטימטר אחד יותר.
"אתה בטוח?" שאלתי אותו כשהתנתקנו,
"כן, לו אתה כבר עברת את זה לך תשחק קצת נרוויח את הכסף שלנו בחזרה ,ועוד מעט החוזה הזבל הזה ייגמר ואנחנו נראה להם מה זה , אבל אל תדאג הכל יהיה בסדר אני סומך עלייך שתדע איך לנהל את הסיטואציה" הוא אמר לי ועטף אותי לחיבוק המנחם שכל כך הייתי צריך עכשיו,
"אתה תיהיה בסדר?" שאלתי לתוך החזה שלו,
"תמיד" הוא אמר ויכולתי להרגיש בחיוך שלו,
"ויאלה בוא לא נבזבז זמן , חשבתי על משהו מגניב, בוא אחריי" אמרתי לו ומשכתי בידו לכיוון קומת המרתף שלי הוא הלך אחריי בבילבול אבל הרגשתי שהוא סומך עליי.
פתחתי את דלת המרתף,והדלקתי את האור
משכתי אותו לכיוון אחת הדלתות המעוצבות,
הוא זקף את גבותיו בבלבול מחכה למוצא פי,
"ברוך הבא ל חדר המוזיקה שלי" אמרתי ומשכתי אותו פנימה .
נקודת מבט הארי
עולם מופלא התגלה מול העיניים שלי,
פסעתי עוד צעד לתוך החדר ונעצרתי עומד בעיניי את המתרחש, "וואו, לו זה מטורף" אמרתי וחייכתי,
"אהבת?" הוא שאל והתקדם לכיווני,
"מאוד!", עניתי והתחלתי לעכל שיש ללואי בתוך הבית סטודיו וחדר מוזיקה מחוברים,
היה שם את כל סוגי הכלים שאפשר, גיטרות,פסנתרים,תופים,רמקולים, הכל מהכל זה מדהים.
"זה החדר שלי לפרוק הכל, אני בא לפה שאני רוצה לכתוב או לשיר , את השירים הרשמיים שלי אני מקליט באולפן של החברת הקלטות שלי אבל כאן זה המקום שלי האישי שלי, רציתי להביא אותך לפה אתה בטח מנחש למה..." הוא אמר וחייך,
ברור שידעתי למה
"בטח, אני זוכר שפעם כולנו כל הלהקה היינו מתאספים בחדר המוזיקה שלנו ושרים וכותבים ויוצרים זה היה התרפיה שלנו ,הבילוי שלנו, זה היה השעות הכי מיוחדות שלי בחיים, קראנו לזה ---"
"זמן סטודיו" אמרנו ביחד באותו הזמן ,
הבטתי לתוך עיניו ושנייה לפני שטבעתי בהם ראיתי אותו צוחק, "אנחנו כזה נשמות תאומות אומרים את אותם המשפטים באותו הזמן" הוא אמר וגרם לי לגחך.
"אנחנו באמת נשמות תאומות" אמרתי והתקרבתי אליו מרפרף את שפתיי על שפתיו בעדינות.
"רציתי להשמיע לך משהו" הוא אמר והוציא מפתח קטן והתקדם לכיוון הדלת השקופה שבחדר, הסטודיו עצמו היכן שמקליטים, הוא דחף את המפתח במנעול והדלת נפתחה במהירות, נכנסו לבפנים ולא יכולתי שלא לחייך לעצמי , נזכר בפעם האחרונה שהיינו באולפן ביחד ,
לקחו אותי ואת לואי בנפרד לשיר את History ואת ליאם ונייל בנפרד, זה היה עוד מהלך שלהם כל הזמן גם לא לתת לנו להיות חברים, אף פעם לא הבנתי מה היה העניין להפריד בינינו כל הזמן,זה היה כזה מיותר.
התנערתי מהמחשבות ברגע שצלילים נעימים החלו להתנגן בחדר והקול המלאכי של לואי בקע מהמחשב:
We were too young to know we had everything
Too young, I wish I could've seen it all along
I'm sorry that I hurt you, darling, no, oh
We were too young
I've been looking back a lot lately
Me and you is all I've ever known
It's hard to think you could ever hate me
But everything's feeling different now
Oh, I can't believe I gave in to the pressure
When they said a love like this would never last
So I cut you off 'cause I didn't know no better
Now I realize, yeah, I realize
הייתי בהלם, השירה שלו כל כך מיוחדת כמו מלאך , זה נגע בי כל כך עמוק בלב.
"זה עלייך" , הוא פלט והבטתי בו בבלבול מנסה להבין על מה הוא מדבר.
"היינו צעירים שהתאהבנו, תחת הנהלה לוחצת, נכנעתי ללחץ שלהם הקשבתי להם שהם אמרו לנו שאהבה כזאת לא אמיתית , פגעתי בך חשבתי ששנאת אותי, חתכתי אותך מהחיים שלי חשבתי שאני פועל נכון, מסתבר שטעיתי, לא ידעתי שעוד יבוא זמן ויהיה לנו הכל, עכשיו אני מבין הכל, בלעדייך שום דבר לא שווה ,
תודה שחזרת לחיי אני אוהב אותך, אוהב כל כך"
הוא אמר וגרם לדמעה לנחות מעיני על פניי,
"וואו לואי זה יפייפה , אני כל כך מצטער שעברנו את זה, אבל אנחנו נצא מזה מחוזקים, ואני גם אוהב אותך"
אמרתי לו וחיבקתי אותו , מסניף אותו רגע לפני הפרידה של שלושה שבועות,
"אני לא רוצה לעזוב" הוא אמר וחיבק אותי יותר חזק,
"הכל בסדר, זה יעבור מהר לא נרגיש את זה" אמרתי לו ,מנסה לעודד אותו אבל זה היה שקר גם לו וגם לעצמי, אין לי שום חשק שהוא ילך ,אבל אין מה לעשות.
"בוא ננגן קצת" הצעתי לו ויצאתי מהאולפן והלכתי לכיוון הגיטרות מוציא את האחת על הפסים הכחולים שהכי קרצה לי,
לואי התיישב לידי ובחר בגיטרה פשוטה מעץ ,
"יש לך רעיון מה ננגן?" הוא שאל והביט בי,
"כן" עניתי בפשטות יודע בדיוק מה ננגן.
have loved you since we were 18
Long before we both thought the same thing
To be loved, to be in love
All I can do is say that these arms were made for holding you
I wanna love like you made me feel
When we were 18
זה לחלוטין השיר שלנו, שהתאהבנו בנעורים.
הצלילים השתפכו מהגיטרות , המנגינה עטפה אותנו בחיבוק והמילים קלחו מפינו בנעימות,
זה רגע שאני רוצה לנצור בליבי לנצח.

*סתם שתדעו שזה הפרק הכי אהוב עליי*