כנגד כל הסיכויים

כנגד כל הסיכויים פרק 54 פרק הסיום

פרק  54
נקודת מבט הארי:
ציוצי ציפורים נשמעו מכל עבר ותרמו להרגשה,
ומשב רוח מרענן נשלח אליי מן הים ועטף אותי בניחוחות האוקיינוס .
הגלים הקסומים התנפצו על המזח שוב ושוב משווים לפיסת האדמה החשופה שלמרגלות רגליי  אווירה של רוגע ופסטורליות.
הנחתי את כוס הקפה הריקה  שלי על הגדר בזהירות.
עומד ונושם עוד קצת מן הבריזה הקרירה של לפנות בוקר.
מרוב התרגשות לא הצלחתי לישון טוב, וקמתי עם אור ראשון של בוקר .
החלטתי לעשות את הדבר הכי לא שגרתי שעלה בראשי, וזה ריצה קלה לאורך קו החוף.
נכנסתי לצימר הקטן והחלפתי לבגדי ספורט ונעליי ריצה,ראיתי שנייל כבר ער ובדיוק שותה קפה ומתעסק בפאלפון שלו.
עדכנתי אותו שאני יוצא לריצה והוא החליט להצטרף,
חיכיתי בזמן שהוא התארגן וזמזמתי לעצמי שיר נחמד
יצאנו וחייכנו אחד אל השני .
ללא ספק האוויר במקום משפיע על האווירה.
התחלנו בריצה קלילה סמוך לשוניות והאלמוגים, הגברנו כל כמה מטרים את הקצב .
לא דיברנו בינינו כי את כל מה שהיה להגיד אמרנו עד השעות הקטנות של ליל האתמול.
עם כל קילומטר שעברנו הרגשתי שכל השנה הזאת מתנדפת ממני זה עשה לי טוב.
נעצרתי לרגע, מניח את ידי על ברכיי ומתכופף מעט מתנשף מהמאמץ. ראיתי את נייל כמה מטרים מאחוריי נעצר ועושה את אותה הפעולה .
"מה נעצרת? " הוא שאל בהתנשפות,
"בוא נקפוץ למים" אמרתי בשובבות.
"השתגעת?המים בטח קפואים" הוא אמר והביט עליי כאילו נפלתי מהירח.
"נו בוא כבר יפחדן" אמרתי לו וקפצתי לתוך המים.
לא משאיר לו יותר מידי ברירות הוא קפץ מייד אחריי.
ללא התראה סילון אדיר של מים התפזר סביבי ,
העפתי מבט לאחור רואה את זאין וליאם על אופנוע ים .
הם  נראו מאושרים וצוחקים ,ליבי נצבט אבל רק לשנייה ,האהבה שיש להם כל כך יפה ומרגשת.
מזכירה לי ימים שבהם גם לי הייתה אהבה.
"צריכים טרמפ?" זאין שאל והתקרב אלינו בעדינות עם האופנוע.
אני ונייל קרצנו אחד לשני הקפנו את האופנוע ,אני מצד ימין ונייל מצד שמאל  ואז התחלנו במסע ארוך של השפרצות מים לכיוונם.
בגלל שהם לא היו מוכנים להתקפה ליאם נעמד ורצה להחזיר לנו   אבל נפל מהאופנוע הישר לתוך המים הקרירים .
זאין שהרגיש צורך לשחק אותה גיבור נפל מייד אחריו בניסיון נואש לתפוס בליאם אבל היה מאוחר מידי,
ליאם כבר הצטרף לקבוצה שלנו ושלושתיינו התחלנו להשפריץ מים על זאין.
"זה לא הוגן!!!" הוא צעק וניסה למחות ונאבק עם המים שעלו וירדו סביבו ,לפתע נזכרתי שהוא לא יודע לשחות .
"שיט הוא לא יודע לשחות!!!" צעקתי ומייד נעצרנו ותפסנו בזאין והעלנו אותו חזרה לאופנוע .
בדקנו שהוא בסדר, ואז נייל עלה איתו גם כי נייל עצלן ולא היה לו כח לחזור ברגל את הדרך.
אז נשארנו אני וליאם התחלנו בהליכה איטית לכיוון הנגדי ממנו הגעתי .
ופסענו לאט לאט ,שומעים את האופנוע מתרחק .
"אתה בסדר?" ליאם שאל בעדינות
"אני מניח שיכול להיות יותר טוב" השבתי עם חיוך קטן
"היום בדיוק שנה לפרידה שלכם " ליאם ציין בשקט .
"אני יודע" השבתי והעפתי בדמיוני את החולות כנגד האוויר הקריר של לפנות בוקר.
*פלאשבק*
עוד שבועיים החתונה  שלנו.
הכל לחוץ ומתוח ,
משום מה חשבתי שיהיה יותר כיף לארגן את הכל.
אבל כל החלטה שאני ולואי נדרשים לקחת לחתונה הוא עצבני ומתוח וצועק.
ואני בלית ברירה מסכים עם כל מה שהוא מחליט למרות שבכלל לא ככה דמיינתי את החתונה שלי.
לקראת ערב החלטתי לקחת את לואי לשיחה זה לא יכול להמשיך יותר המצב הזה חודשיים של תכנונים עוברים בצורה מרגיזה .
"מה קורה?" ,שאלתי את לואי והגשתי לו כוס תה שישר העלתה שבריר חיוך על פניו היפות .
"כלום הכל טוב", הוא אמר ולגם לגימה ארוכה מן התה החמים.
"אני רואה שיש משהו,אתה לא רגוע.." אמרתי לו וציפיתי לתגובה ,
השתרר שקט לכמה דקות שבהם לואי בחש באמצעות כפית  בכוס התה שלו ולבסוף הוא הביט בי עיניו הכחולות שלחו ברקים לכל עבר.
"אני לא יכול להיות עם מישהו שאני כל הזמן פוחד לאבד אותו" ,זהו הוא אמר את זה ראיתי את ההקלה בעיניו, הכחול שבעיניו התבהר ונרגע.
"אבל אתה לא מאבד אותי", אמרתי והתיישבתי לידו מניח את ידי על הברך שלו שרעדה מעט.
"רק בחצי שנה האחרונה שאנחנו יחד קרו דברים בלי סוף אין לי כח להתמודד אני בן אדם חלש .
ההצעת נישואים קרתה מהמקום הכי לא טוב שיש. הצעתי לך בלי לחשוב בכלל.
הצעתי לך  מהלהט של הרגע כי פחדתי לאבד אותך. שנפגשנו לראשונה אצל אלן אחרי כל השנים, ישר חשבתי על איך לחזור אליך ולא לאבד אותך.
כל יום אני פוחד לאבד אותך הפעם הזאת שנחטפת חייתי בחרדה שאיבדתי אותך .
החוזה הארור הזה שרק מלפניי כמה ימים הצלחנו להשתחרר ממנו כל השנים האלה פחדתי לאבד אותך .
אני כל יום קם בידיעה שאולי אאבד אותך, שמי יודע מה יקרה. אולי אני צריך אחת ולתמיד לגרום לפחד שלי להתממש ולחיות איתו ". לואי סיים את המונולוג שלו, ולגם את הטיפות האחרונות שנשארו בכוסו.
הבטתי בו המום , "אז מה בעצם אתה אומר?"
שאלתי בחשש והסרתי את ידי מגופו הדרוך.
"שזה חייב להיגמר, אני פורש מהלהקה, אני חוזר לאל איי. אני רוצה להיות קרוב למשה ולא להתעסק יותר בשום דבר שקשור לפירסום ".
לואי אמר ונעמד, נעמדתי מולו מחפש את המילים הנכונות לומר אבל איפה שהוא בתוך תוכי הרגשתי שהוא צודק .
חייתי עם אותה התחושה של הפחד לאבד אותו
באותה הפעם שהוא כמעט טבע, או שהוא לא ענה לי כשהוא היה אצל בריאנה .
"החיים דפקו אותנו יותר מידי מכדי להיות ביחד" אמרתי לו בקול חנוק התרחיש האימה הזה מתקיים מול עיניי ואין לי דרך לעצור אותו.
"איזה אירוניה לכאורה שני אנשים שאוהבים אחד את השני ,ושום דבר לא עומד ביניהם יותר.
  ומהרצון החופשי הם מוותרים על מה שיש ביניהם".
לואי אמר באירוניה והתרחק לאחור .
"אנחנו לא חייבים לוותר " אמרתי בניסיון קלוש להילחם אבל זה היה ניסיון עלוב שלואי מחליט משהו שום דבר לא יכול לעמוד בפניו.
"אני אוהב אותך הארי אדוארד סטיילס" לואי אמר ונשק לקודקוד ראשי ברוך התענגתי על השניות האחרונות איתו ,פוחד ממה שהולך להיות.
אני אוהב אותך לואיס וויליאם טומלינסון" השבתי בלחש ומחיתי דמעה שחמקה מעיני.
הוא הסתובב ויצא הוא לא העיף מבט לאחור וגם לא חזר ומאז לא ראיתי אותו .
הוא דיבר קצרות עם שאר הבנים הודיע להם שהוא פורש וזהו .
נשארנו רק ארבעתיינו עשינו מוזיקה, ובילינו ביחד יותר ויותר הפכנו להיות המשפחה אחד של השני ממש כמו בעבר .
*סוף פלאשבאק*
נשאבתי  למחשבות הרבות שרצו בראשי
זאין וליאם מאורסים כבר שבעה  חודשים והיום החתונה שלהם, אני כל כך שמח בשבילם.
הם שכרו חלקת חוף יפיפיה, והקימו אוהל מיוחד לטקס החתונה שלהם .
הם שכרו גם כמה צימרים בסביבה שיהיה לכל האורחים מקום לישון .
"אני שבור בשבילך" ליאם אמר לפתע  ושם את כף ידו על כתפיי כאות עידוד.
"תודה אבל אין על מה ,דווקא אחרי הרבה זמן אני מרגיש שלם יותר מתמיד." אמרתי והתכוונתי לכל מילה.
המשכנו לצעוד וברקע כבר ראינו את גגות הצימרים אז הנחתי שאנחנו קרובים .
"הוא אישר הגעה", ליאם אמר לפתע והבנתי שהוא מתכוון ללואי.
נעצרתי והבטתי בו המום ,
"ורק עכשיו אתה אומר לי?" .
"זה קרה לפני כמה דקות".
"אוקי" ,אמרתי בפשטות והמשכתי ללכת מנסה לא לחשוב על זה בכלל 'אני במקום אחר' הזכרתי לעצמי שוב ושוב.
הגענו לזולה המרכזית וזאין ונייל כבר היו שם והכינו שייקים וסלט לארוחת בוקר.
זאין ראה אותי ואת ליאם והוא קידם את פנינו בחיוך ונשק  לליאם על שפתיו חייכתי והתקדמתי לכיוון נייל שכמובן היה עסוק בלאכול.
"ריצה טובה הייתה הבוקר" ,הוא אמר כבדרך אגב וחייך והתיישב על כיסא עץ מזדמן.
"אתה כזה עצלן שחזרת על האופנוע" אמרתי וצחקתי ומזגתי לעצמי כוס מים קרים ולגמתי אותה במהירות.
"היי מה אתה רוצה שאני יהיה מידי ספורטיבי? ,
כל דבר צריך במידה " .הוא אמר וקרץ ואכל עוד חטיף צ'יפס ,לגיטימי לנייל.
זאין וליאם נכנסו מחובקים והתיישבנו לאכול סביב שולחן פלסטיק נחמד שהיא ערוך בכל טוב.
דיברנו על על מה שאנחנו עוד צריכים לסדר להיום וההתרגשות ריחפה בחלל האוויר.
*כעבור 6שעות*
טקס החופה מתחיל ,אני עומד בחליפה שלי לצד נייל והמשפחות והחברים והמוזיקה מתנגנת .
רוח בין הערביים נעימה מלטפת אותנו גורמת לכולנו להרגיש לרגע במימד אחר .
זאין וליאם עומדים אחד מול השני ונשבעים אמונים
לאהוב אחד את השני לנצח.
המעמד הזה היה כל כך מרגש מחיתי דמעה קטנה
וניגשתי לנאום: "אנחנו מתאספים היום כדי לחגוג את אהבה המיוחדת של שני חבריי הטובים .
הם נשבעים היום אחד לשני אמונים ומבטיחים הבטחות לנצח נצחים הם נלחמים אחד על השני הם לא מוותרים הם אוהבים והם תמיד מנצחים".
היה לי קשה לדבר הדמעות חנקו אותי ,
נזכרתי שבדיוק היום אני ולואי היינו אמורים לחגוג שנה לנישואים שלנו ,ובדיוק לפני שנה נפרדנו.
ליאם התייעץ איתי לפני  כן על התאריך, כי הוא חשש שזה יפגע בי , אבל תאמת שזה לא שינה לי .
לא נפלתי לדיכאון אחרי הפרידה , בעיקר כי לא היו בי את הכוחות .
החלטתי להמשיך קדימה ,לא התעניינתי בלואי בכלל.
למעשה הוא גם כמעט לא ביקר במחשבות שלי ,
המוח שלי הבין שזה מיותר להיכנס למקומות הכואבים האלו.
מחיתי את הדמעות והמשכתי לדבר:
" זאין בן אדם כל כך מיוחד וכשרוני אני שמח שאתה חלק מהחיים שלי " אמרתי לו וחייכתי לעברו הוא חיבק אותי קלות.
"ליאם תודה על מי ועל מה שאתה אתה מדהים" אמרתי לליאם והסתובבתי אליו הוא חייך וחיבק אותי גם .
לפתע גם זאין הצטרף לחיבוק ונייל שכמובן לא היה יכול לראות חיבוק ולא להצטרף ישר חיבק אותנו גם זה נעשה חיבוק קבוצתי אבל הוא הרגיש לא שלם מישהו היה חסר הצלע החמישית.
לפתע זוג ידיים חסונות ומוכרות הצטרפו למעגל החיבוק .
הרמתי את עיניי רק לרגע להביט בכחול שהביט בי בחזרה המבט שלו אמר הכל ,
את החרטה,את הגעגוע את הרצון להתחלה חדשה .
המבט בעיניי השיב לו בחזרה:"תמיד באהבה".
כנגד כל הסיכויים נפגשנו שוב.

*טוב ממש נהנתי לכתוב כל רגע מהפאנפיק
היו זמנים שהכתיבה יותר זרמה והיו כאלה שפחות העיקר התוצאה הסופית 😉
לא העלתי על דעתי לגמור ככה את הסיפור אבל זה מה שיצא .
אז הסוף לגמרי לשיקולכם האם הם יחזרו
או שישארו בפרידה?  החלטה שלכם🤩😉⁦✌🏻⁩.
תודה על הקריאה וההצבעות והתגובות וכל העצות ומקווה שניפגש בסיפור הבא או שאני אעשה עונה שנייה?
אשמח לשמוע את דעתכם 🧡.*