כנגד כל הסיכויים

כנגד כל הסיכויים פרק 52

פרק 52 הארי
לואי עוד כמה שעות חוזר מפריז ואני לא יכול לחכות יותר ,נכון שהוא עזב רק לפני 24 שעות להופעה אבל אני מתגעגע אליו.
השבוע האחרון היה מדהים העברנו כל רגע ביחד
בישלנו,שרנו ודיברנו היה מושלם אפילו דיברנו קצת על החתונה שלנו וזה הזכיר לנו שאנחנו חייבים לעשות את המפגש-  מסיבה
ולהודיע לקרובים שלנו שאנחנו ביחד ,
אבל משהו העיק עליי, הנתק עם נייל שהיה החבר הכי טוב שלי.
החלטתי פשוט לנסוע אליו אני יודע שהוא כרגע בלונדון אני יודע את הכתובת ולמעשה הוא גר דיי קרוב אליי , והגיע הזמן לסיים את זה אחת ולתמיד ובצורה טובה.
החלטתי לעשות ריצה קלה לבית שלו ולהרוויח קצת זמן לחשוב וקצת להפעיל את הגוף שלי, למרות שאני ולואי מתאמנים בחדר כושר בבית שלי או שלו עדיין חסרות לי הריצות במרחב הפתוח ,
ובאוויר הצח.
*פלאשבאק*
לפני 5 שנים
"זה נגמר" לואי אמר לי והביט בי ישר לתוך עיניי, גורם לכחול ולירוק להיפגש ולהיכלא במרוץ נגד הזמן.
"אתה אומר את זה כל הזמן , ובסוף חוזר אליי כמו תמיד" אמרתי וצחקקתי ניסתי להקליל את האווירה , מנסה להימנע מהשיחב הרצינית  שהוא מנסה לנהל איתי,לא הייתי מסוגל לעמוד בזה כרגע.
"זה שונה הפעם ואתה יודע את זה " לואי אמר וסובב את פניו כלפי החלון פותח מעט את הווילון ומביט כלפיי החוץ החשוך.
"לו" אמרתי לו והתקרבתי אליו משעין את סנטרי על השקע בכתף שלו , ומחבק את גבו מאחור,
"אני יודע שאתה לא מתכוון לזה" לחשתי לו באוזן ומעביר את אצבעותיי הלוך ושוב במורד גבו מלטף אותו בעדינות.
"פוקאינג הארי דיי! אני לא יכול יותר! זה נגמר וזה סופי אל תפנה אליי בכלל , הקשר הזה עשה לי מספיק צרות ורע אני לא מסוגל יותר !" לואי צרח והסתובב ודחף אותי קדימה , התנדנדתי באוויר מההדף של הדחיפה ובשנייה האחרונה הצלחתי לתפוס בקצה המיטה ולהתייצב, הרגשתי מחנק מטפס בריאות שלי והבנתי בדיוק על מה הוא מדבר , אתמול הייתה ההופעה האחרונה , המתנה האחרונה שקיבלתי ממנו האלבום שלנו שבדיוק נח בתיק הגב שלי בחדר שלי במלון , בדיוק נכנסתי לחדר של לואי לפני כמה דקות אחרי ששנינו היינו בשיחה אצל המנהלים שהייתה כמובן מאוד קשה ומאיימת.
הרגשתי שלואי בשיחה פשוט נשבר ראיתי על הפנים שלו שהוא כבר מרוקן מכל אנרגיה אפשרית, אבל אני לא התכוונתי לוותר .
לכן נכנסתי אליו עכשיו לחדר אבל הדיבור שלו, הצעקות שלו, המבט שלו הדחיפה שלו כל זה זה לא הלואי שאני אוהב.
הדמעות כבר פרצו ממני בלי שהייתה לי שום יכולת לעצור אותם.
" הלוואי ואף פעם לא הייתי מכיר אותך" צעקתי לו בקול חנוק מדמעות  ובאמת התכוונתי לזה ,
פתחתי את דלת החדר והתכוונתי לצאת , הוא תפס בידי ונשק לה בעדינות לרגע כמעט וחזרתי לצלול למערבולת הזאת שנקראת לואי טומלינסון אבל הבנתי שאני לא יכול להתנהל על פי המצב רוח שלו.
"אני אוהב אותך " הוא לחש וחיזק את האחיזה בידיי.
הרגשתי שאני חייב אוויר פתחתי את הדלת ורצתי החוצה אפילו לא חיכיתי למעלית  רצתי לכיוון מדרגות החירום מדלג 3מדרגות בכל פעם ובתוך פחות מ2 דקות הצלחתי לרדת 20 קומות  .
רצתי כמו סופה כמו הוריקן כמו אדם שנס על נפשו
שמעתי את לואי מאחוריי אבל כבר לא עניין אותי כלום ,
הוא כל כך פגע בי שזה כבר לא משנה.
שהגעתי למטה המשכתי לרוץ ולרוץ עד שהרגשתי שהתרחקתי מספיק  ופשוט הזמנתי מונית לשדה התעופה וטסתי בטיסה הראשונה הביתה להולמס צאפלס לאמא וג'מה שכל כך הייתי צריך אותם, וזה היה הפעם האחרונה שראיתי את לואי.
למחרת שלחתי מישהו שיאסוף את החפצים שלי מהמלון וכך האלבום חזר להיות אצלי, ביקשתי מאותו אחד שיבדוק אם לואי בחדר שלו והוא אמר לי שלא הוא בירר בקבלה והסתבר שלואי עזב כמה שעות  אחריי ולא יודעים לאן .
הוא גם לא ניסה ליצור קשר איתי , וזה היה רק אני והשברים שלי.
*סוף פלאשבאק*
התנערתי מהזכרונות הכואבים ,רואה שאני כבר קרוב לבית של נייל
זה מוזר כי הריצות תמיד גורמות לי לחשוב על העבר שלי,
אבל איזה כיף שהעבר שלי נמצא בעבר ועכשיו אני עם לואי והעתיד נראה זוהר מתמיד .
חייכתי לעצמי והתחלתי להאט את הקצב אני לא רוצה שנייל יפתח את הדלת ויראה אדם חסר נשימה על מפתן הבית שלו.
השומרים שלו נתנו לי להיכנס בקלות כנראה הם זיהו אותי.
פסעתי על השביל המרוצף מסדר את המחשבות שלי
ונושם עמוק מנסה להירגע מהריצה ומהלחץ של לפגוש את נייל.
דפקתי על הדלת 3 נקישות עדינות ,  נייל פתח את הדלת ונראה המום.
-"מה אתה עושה פה?" הוא שאל באדישות שקצת הלחיצה אותי
אולי סתם תליתי יותר מידי תקוות בזה שנחזור להיות כרגיל?!
"אני באתי להתנצל" גמגמתי
"כבר התנצלת  סלחתי, עוד משהו? " הוא אמר בקוצר רוח ובא לסגור את הדלת . עצרתי את הדלת מלהיסגר על היד שלי.
"נייל אתה החבר הכי טוב שלי, בין האנשים הכי חשובים לי בחיים
היית שם בשבילי תמיד , לא משנה מה!
אתה נותן לי השראה בכל כך הרבה דרכים ואני גאה בך כל כל מה שאתה עושה אתה מוכשר ומדהים!
אתה אח שלי, לתמיד וזה לא משנה מה מצב הלהקה כרגע.
אני אוהב אותך ואתה חשוב לי אני לא רוצה לעולם לחזור למצב הנוראי הזה שאנחנו לא מדברים אני לא יכול לתת לזה לקר--"
לא סיימתי לדבר וראיתי את הדמעות של נייל זולגות על הפנים.
"תיכנס" הוא הזמין אותי ופתח את הדלת לרווחה , שנכנסתי הוא רק נתן לי חיבוק גדול וחזק חיבקתי אותו חזק זה בדיוק מה שהייתי צריך.
את החבר הכי טוב שלי איתי ולדעת שהוא שם בשבילי.
אחריי שנתיים של נתק קשה ואי הבנה מטורפת סוף סוף אנחנו נמצאים בהתחלה של פריצת דרך.
"אני אוהב אותך גם" נייל אמר ונתן לי תפיחה על השכם.
ישבנו בסלון ודיברנו וצחקנו ממש כמו בימים ההם.
ראיתי שכבר ערב ובטח לואי חזר ואני רוצה להיות איתו .
אחרי עוד כמה דקות של שיחה קולחת ונעימה אמרתי לו סוף סוף מה שרציתי להגיד לו :" אני מזמין אותך אליי מחר למסיבה חשובה".
"מה? איזה  מסיבה? מי בא? " הוא שאל בסקרנות...
"הקונסטפ הפתעה, וכל הלהקה תבוא ומשפחה וחברים קרובים" הסברתי לו .
"כל הלקה? כולל לואי?!" הוא שאל בתדהמה,
"כולל לואי" השבתי וחייכתי .
"למרות הפרידה? " הוא המשיך לברר
"למרות הפרידה" השבתי והתרוממתי מהספה והתקדמתי לכיוון הדלת מתכונן לעזוב.
"טוב, אגיע תסמס לי את השעה" הוא אמר וליווה אותי לדלת.
"בהחלט, ותודה על הכל נייל זה מאוד חשוב לי הקשר שלנו"
אמרתי לו וחיבקתי אותו שוב ויצאתי מהדלת ומנופף לו לשלום.
רצתי הביתה אחרי כמה דקות הגעתי ופתחתי את הדלת ובדיוק לואי עמד שם .
"היי מתוק התגעגעתי אלייך" הוא אמר וחייך
לא שלטתי בעצמי וקפצתי עליו נתלה עליו ואוחז בו חזק
ידיו תמכו במותניי והוא הביט בי וחייך.
קרבתי את ראשי אליו ורכנתי כלפי שפתיו האדומות ונשקתי להם ברוך .
"אני אוהב אותך הארי" לואי אמר בזמן שהוא הוריד אותי לרצפה
"גם אני אוהב אותך לולי בר שלי " קראתי לו בשם החיבה שלו ונשקתי אותו שוב.
העברנו בדיבורים וחוויות מההופעה שלו את הערב
ושלחנו הזמנות לכולם לגבי המסיבה מחר .
עדכנתי אותו שדיברתי עם נייל וסידרנו את העניינים והוא כל כך שמח.
נרדמנו מכורבלים אחד בשני עם חיוך גדול וציפייה עוד יותר גדולה לגבי מחר.