כנגד כל הסיכויים

כנגד כל הסיכויים פרק 46

פרק 46 לואי
אני על המטוס בדרך למשה! , ליבי נחת ברגע שהסתובבתי ונזכרתי שאלינור יושבת מאחוריי שקועה בטלפון כרגיל, הסתובבתי חזרה נאנח מנסה לשכוח מהקיום שלה בדיוק שבאתי להוציא אוזניות ולנמנם קצת הרגשתי יד על כתפיי נאנחתי וסובבתי את הראש שוב רואה את אלינור עומדת עם הטלפון פתוח על סלפי, מתי היא הספיקה להגיע לפה?!
"צריך לעלות תמונה" היא אמרה והעלתה חיוך על שפתייה והתיישבה עליי.
"מה את חושבת שאת עושה?" אמרתי לה והקמתי אותה ממני, אין לה גבולות.
"זה צריך להיראות אמין" היא אמרה,
"שיראה אמין בלי מגע, על זה משלמים לך על אמינות!"
צעקתי עלייה .
"קודם כל אל תצעק דבר שני, המנהל בפירוש אמר לי מגע ועוד כמה שיותר", היא אמרה עם עצבים.
"טוב לא הייתי צריך לצעוק פשוט אין לי זין לזה, פשוט תצלמי תמונה ותעלי ותני לי קצת שקט ממך"
אמרתי והעלתי חיוך מזויף על פניי  ,
היא נאנחה וקירבה את פנייה אלי ככה שהיינו אחד מול השנייה ,בלעתי את רוקי מנסה לא להעיף אותה,
היא פשוט דוחה אותי, קשה לי איתה,אני ממש לא מחבב אותה על גבול השונא.
אחרי כמה תמונות שהיא לקחה שבכל תמונה היינו בפוזה קיטצ'ית אחרת היא סוף סוף חזרה למקום שלה,
נאנחתי ופתחתי את הטלפון שלי מדפדף בגלריה שלי רואה את התמונות שלי ושל הארי מהימים האחרונים וישר עלה עליי חיוך שנכזרתי בהארי שלי,
בחיבוק שהיה לנו לפני שיצאתי מהבית,
במכתב שהוא דחף לי לתיק ואמר לי לקרוא רק בטיסה,ואני חושב שזה הזמן המתאים,
פתחתי מהר את הריצ'רץ' בתיק הגב שלי מוציא את המעטפה עם הכתב היד הנדיר שלו,
נעתי על הכיסא כדי למצוא את התנוחה הנוחה ביותר לישיבה הארוכה שמצפה לי,
פתחתי בהתרגשות את המעטפה ודמעות הציפו אותי כשהתחלתי לקרוא:
"לואי כמה עוד מילים שרציתי להגיד לך ולא הספקתי,
אני מרגיש שקודם כל גם אני חייב לך סליחה על כל התקופה של השנים האחרונות, הכל היה כל כך קשה ,
אני רוצה להאמין ולקוות שזה מאחורינו ומעכשיו זה אני ואתה ביחד לנצח, לתמיד.
אני אוהב אותך ולא יכול לחכות להתחתן איתך כבר!
מתגעגע מעכשיו שלך תמיד, הארי ."
וואו זה כזה מתוק, הארי אף פעם לא היה איש של מילים אז ידעתי כמה הוא התקשה לכתוב את זה ולכן עוד יותר הערכתי את המאמץ שהוא השקיע בשבילי.
הוצאתי את הטלפון שלי וכתבתי להארי תודה ,
ראיתי שהוא לא מחובר אז החלטתי לעבור על האימיילים שלי עד שהוא יתחבר
ראיתי עדכונים מהמנהלים ומהעובדים שלי על הופעות ומחויבות וכאלה אישרתי את מה שהיה נראה לי מתאים, ומה שלא סירבתי ,ומה שהוצרך לעבור לטיפול שלחתי לעוזר האישי שלי שסמכתי עליו שידע לעשות את העבודה כמו שצריך.
עד שפתאום אימייל מסוים צד את עיניי
*תביעה*
מה??מי תובע אותי?ולמה?
למה תמיד משהו חייב לההרס? למה אי אפשר סתם כמה ימים רגועים בלי דרמה?!
לחצתי מהר רוצה לדעת כמה שיותר מהר במה מדובר
השם של השולח היה לי מוכר, זה החברת השכרת רכב הקבועה שלי בנוירק שאני תמיד משכיר מהם רכבים בשנים האחרונות, אז מה הם רוצים הפעם?
ישר נכנסתי רואה שזה משהו מלפניי שבוע,
"תביעה בגין העלמת רכב מס' *****,
מסוג פיאט 500 ....."
רפרפתי במהירות מנסה להיזכר במה מדובר
המשכתי לקרוא:" ניסינו ליצור עימך קשר כמה פעמים ונתקלנו בחוסר שיתוף פעולה " .
עכשיו באמת נזכרתי שראיתי כמה שיחות מהם, והעוזר שלי גם ניסה להעביר לי שיחות מהם ולא היה לי זמן להתעסק בזה בכלל.
סגרתי מהר את האימייל והחלטתי כרגע לחזור לנוח כשאנחת אטפל בעניין הזה ואבדוק במה מדובר.
שנייה לפני שעיניי נעצמו הרגשתי זימזום של הטלפון שלי מהכיס הוצאתי במהירות חושב שאולי זה הארי,
צדקתי זה היה הוא ששלח לי סלפי מתוק עם לב ,
ישר חייכתי ושלחתי לו סלפי בחזרה עם לב,
והתחלנו בוויכוח של מי אוהב את השני יותר,
הוא גורם לי להרגיש ילד קטן מאוהב הוא מוציא ממני את הצד הקליל שלי אני כל כך נהנה להיות איתו.
טוב לי איתו כל כך אני באמת אני איתו .
*כעבור כמה שעות*
אחרי שישנתי קצת במטוס , התעוררתי וראיתי שנוחתים ממש עוד עשר דקות , ארגנתי מהר את הדברים שלי כדי להיות מוכן לירידה מהמטוס ,
קמתי מהמושב שלי עובר כמה מושבים אחורה לעד אחד מהעוזרים האישיים שלי ,
"היי ג'ונתן " אמרתי לו בחיוך, אני באמת מחבב אותו הוא אחלה עובד ,תמיד עוזר לי שאני צריך.
"מעולה, איך אתה לואי?" הוא שאל בנימוס,
"בסדר... המנהל אמר לי לפני הטיסה שיש לך דפים שאני צריך לעבור עלייהם?" שאלתי אותו ,
"כן, קח" הוא התנער והוציא מהתיק כמה עמודים מהודקים, לקחתי מידו והתחלתי להביט בכתוב,
ועיניי חשכו, היה שם הוראות מפורטות על מה אני צריך לעשות עם אלינור בכל הזמן שאני נעדר מבריטניה, צמרמורת של גועל וחרדה עברה בי ,אין בי כוחות לשיט הזה .
"טוב תודה שנתת לי את זה" אמרתי לו מנסה להתאפס על עצמי ,התרוממתי מהמושב וחזרתי למקום שלי רואה את הסימן שצריך להדק חגורות לפני הנחיתה,
נזכרתי בהוראה הראשונה שכתוב,
לרדת מהמטוס בחיבוק עם אלינור,
אני מקווה שהארי יבין,  הוצאתי את הטלפון ועדכנתי אותו קצרות שאנחנו עומדים לנחות ושלא יתרגש משום דבר שקורה עם אלינור,
הוא אמר לי שהכל בסדר ושאני יקח את הזמן להנות עם משה ויתמקד במה שחשוב באמת.
זה כל כך טוב לי שהוא תומך בי , אני לא יודע מה הייתי עושה בלעדיו ,הוא מחזיק אותי.
המטוס נחת,כבר הייתי מוכן עם הדברים לרדת ,
אלינור התקרבה אליי מאחור וחייכה אליי,
ניסיתי להיות נחמד ולחייך בחזרה אבל חוץ ממשהו עקום בשפתיים לא יצא לי כלום.
"פשוט תנשום יהיה בסדר " , היא אמרה וניסיתי ממש לא להגיד לה לסתום, היא בסך הכל עושה את העבודה שלה, אבל אני לא יכול לסבול אותה פשוט לא.
הדלת נפתחה וירדתי במהירות שומע את אלינור מדדה אחרי וקוראת לי  לחכות לה,
גלגלתי עיניים כי ראיתי את המנהל שלי מחכה לי על המנחת ומסמן לי לחבק את אלינור,
עצרתי חיכיתי עד שהיא תגיע למדרגה שעמדתי עלייה ואחזתי בידה מחייך אליה , ומדמיין בלב שזה הארי.
עברו מהר את הבידוקים והסידורים , כמה תמונות עם מעריצים ואנחנו כבר בתוך הרכב שיוביל אותי לבית שלי, בדרך עצרנו לאלינור שתרד באיזה מלון שלא באמת טרחתי לברר את שמו.
"אתם תיפגשו במסעדה לארוחת ערב ותראו מאוהבים" המנהל שלי אמר בהזהרה".
"מה שתגיד" סיננתי בין שפתיי בזמן שאלינור הנהנה בראשה, בדיוק הרכב נעצר ואלינור באה לרדת היא ניסתה לתת לי חיבוק אבל הדפתי אותה קלות ממני,
"אל תטרחי" הזהרתי אותה, אני לא בנוי לדבר הזה.
היא נאנחה וירדה, וסוף סוף יכולתי לנשום לרווחה
הנוכחות שלה העיקה עליי ממש.
אחרי נסיעה משעממת של עוד כמה דקות הנהג עצר לי בבית , ישר פתחתי את החגורה ומיהרתי לרדת ,
לא טרחתי אפילו להקשיב למנהל מאחורי, כלום לא עניין אותי יותר.
רצתי מהר לבית ,נוקש קלות על הדלת יודע שהבית לא ריק.
בריאנה פתחה בחיוך את הדלת חייכתי אלייה בחזרה,
חיבקנו קלות אחד את השני.
"אז מה נשמע?" היא שאלה והובילה אותי לסלון,
למרות שזה הבית שלי נתתי לבריאנה לגור פה ,
אני במילא יותר נמצא בבריטניה ובנויורק ,
והיא האמא של הילד שלי אז אני אעשה הכל בשבילה.
"מעולה, איך את?" שאלתי והתיישבתי בכבדות על הכורסא, נח קצת מכל הדרך הארוכה שעברה עליי.
"מקסים... אתה בטח עייף... אני בטוחה שנמצא עוד זמן לפטפט אחרי שתנוח קצת ,עוד שעה משה חוזר מהגן הוא ממש ישמח לראות אותך" היא אמרה והגישה לי כוס מים .
"תודה " אמרתי ולקחתי בברכה את הכוס מידייה ולגמתי במהירות את כל תכולת הכוס,
"אני אעלה לנוח, אם ארדם אז אשמח שתעירי אותי שמשה הגיע" אמרתי לה ועברתי אותה בדרכי אל המדרגות , דילגתי אותן שתיים-שתיים ופתחתי את דלת חדרי  רואה שהמיטה כבר מוצעת.
בלי יותר מידי מחשבות נפלתי לתוך המיטה ושקעתי בשינה עמוקה שהייתי כל כך צריך
השינה במטוס לא באמת מספיקה.
התעוררתי מרעשים מכיוון המדרגות , התיישבתי בדריכות על המיטה ,לפני שהספקתי לקום הדלת נפתחה בסערה ודמות קטנה וחמודה חמקה פנימה וקפצה עליי.
"אבאאא" משה צחק וקפץ עליי,
חיבקתי אותו ישר נהנה מהזמן איתו, כל כך התגעגעתי אליו, "משה שלי" אמרתי לו והרמתי אותו גבוהה באוויר,
הוא צחק והורדתי אותו בחזרה למיטה ,
ושקענו בשיחה ילדותית ונחמדה , שמחתי לשמוע את מה שהוא מספר.
אחרי כמה דקות של פיטפוטים נזכרתי במזוודה של הפתעות שהבאתי במיוחד בשבילו,
"אתה רוצה לראות מה אבא הביא לך?" שאלתי אותו והוא סימן בראשו לאות כן, נתתי לו יד וירדנו ביחד במדרגות ובדיוק בריאנה חיכתה שם ,
"אתם רוצים לאכול? כי בדיוק הכנתי צהריים..."
היא אמרה לנו , ובאמת נזכרתי שהרבה זמן כבר לא אכלתי , "בטח, אנחנו כבר מגיעים" השבתי לה ולקחתי את משה לסלון , התיישבנו בנוחות על השטיח בזמן שפתחתי את המזוודה ,  מהרגע שהמזוודה נפתחה זה כאילו עולם אחר התגלה למשה שלא הפסיק לקרוא קריאות התלהבות עם כל הפתעה שיצאה מהתיק,
'כמה קל לעשות אותו מאושר' חשבתי לעצמי,
אחרי שמשה קצת נרגע מההתלהבות והסכים סוף סוף ללכת לאכול קשרתי לו סינר ועזרתי לו להתיישב בכיסא שלו, אני נהנה כל כך מהפעילויות הפשוטות האלה של הורה-ילד, התגעגעתי לזה.
בריאנה הגישה לנו אוכל וככה ישבנו ודיברנו כולנו והזמן עבר בנעימים ,ממש כמו משפחה קטנה,
אני ממש שמח שאני ובריאנה מסתדרים זה ממש חשוב לי ולמשה וזה יוצר אווירה טובה שזה הכי חשוב.
אחרי הארוחה אני ומשה שיחקנו קצת במשחקים החדשים שהבאתי לו , ויצאנו לחצר שבבית והעברנו כך את הזמן נהנים מהזמן איכות הזה.
שראיתי שהשעה מתאחרת נכנסו הביתה וקילחתי אותו ,הלבשתי אותו בפיג'מה חדשה שהארי הספיק לקנות במיוחד בשבילו ואמר לי לתת לו את זה במתנה
מ'דוד הארי' ,לשמחתי משה ממש אהב את הפיג'מה,
הגשתי למשה ארוחת ערב קלה והקראתי לו סיפור ושרתי לו קצת עד שהוא נרדם על ברכיי בספה,
נשאתי אותו על ידיי למיטה שלו ובדקתי שהוא מכוסה היטיב,חייכתי לעצמי זה היה יום טוב בהחלט.
ירדתי שוב למטה מתכנן לנשנש משהו ולחזור לעבור על האימייל שקיבלתי , נכנסתי למטבח והכנתי לי סלט קטן וכוס תה, עברתי לסלון והוצאתי את המחשב הנייד שלי ואת הטלפון מתכנן לטפל במצב.
קראתי שוב את האימייל ונזכרתי במה מדובר ,
זה היה בניסיון הטביעה שלי, השארתי את הרכב שם ולא החזרתי אותו, ניסיתי להתקשר לאיש הקשר שלי בחברה , אחרי כמה צילצולים הוא ענה,
"לואי" הוא אמר בטון כועס,
"אה , כן זה אני, מה נשמע?" אמרתי בחשש קל,
"אתה יודע שלא החזרת את הרכב? וכמה פורעי חוק השחיתו אותו?ניסינו לתפוס אותך ולא ענית, אז הגשנו תביעה" הוא המשיך לומר בכעס.
"אין מצב שנגיע לפשרה ללא משפט?" ניסיתי לשכנע אותו, "לא,וזה סופי, נתנו לך הזדמנות לא ניצלת אותה ניפגש במשפט שנקבע לעוד שלושה שבועות בדיוק".
נאנחתי והבנתי שזה בדיוק ביום שאני חוזר לבריטניה.
"טוב" אמרתי כשהבנתי שאין לי הרבה ברירה.
"להתראות" הוא אמר וניתק.
נאנחתי בשקט ולגמתי מהתה מנסה להתעודד שעוד יהיה בסדר איך שהוא .
בדיוק בריאנה נכנסה לסלון,
"היי " אמרתי לה והרמתי את עיניי מהמסך,
"היי, לגמרי היית מעולה עם משה היום ראיתי שהוא ממש שמח איתך, וגם אותי זה משמח שאתה פה"
היא אמרה לי והתיישבה לידי, חיבקתי אותה קלות
"אני גם שמח להיות פה, ואני שמח שאחרי הכל אני ואת מצליחים להסתדר" אמרתי לה וחייכתי,
"אני לא רוצה לצאת חטטנית מידי,אבל אני בהחלט סקרנית, אם תרצה תספר לי ואם לא אז אני לגמרי אכבד אותך, אני זוכרת שבעבר יצאת עם הארי, וגם לאחרונה היה קשה שלא לפספס את כל העניין בתוכנית של אלן , אתה רוצה לספר לי קצת מה קורה?"
סיפרתי לה בקצרה על התוכנית, ועל החזרה שלי ושל הארי, כמובן שלא את כל הפרטים וגם החסרתי את עניין הטביעה .
היא הקשיבה ומרותקת ולבסוף אמרה:"וואו, העיקר שעכשיו הכל בסדר,שיהיה בהצלחה" .
"תודה" השבתי לה, "ומה איתך?איך החיים? כי חוץ משיחות טלפון והודעות בעיקר בנושאי משה אנחנו בקושי מדברים וזה חבל לי, את הרבה מעבר לסתם עוד אישה שהייתי איתה, את האמא של הילד שלי וחברה טובה שלי" אמרתי לה בחמימות.
היא סיפרה לי שהיא יוצאת עם מישהו כבר תקופה ומשה והוא כבר נפגשו והיא סיפרה קצת על המשפחה שלה ועל החברים שלה, אהבתי להקשיב לה היא יודעת לרתק אפילו בדברים הכי קטנים.
אחרי כמה דקות של שיחה הטלפון שלי צלצל והייתי חייב לענות, "שנייה" סימנתי לה בידי ,ועניתי רואה שזה הסוכן שלי,  "אתה מאחר בחצי שעה למסעדה,אלינור פה" הוא אמר ויכולתי לשמוע שהוא רותח מעצבים,
"אני יוצא" נאנחתי וסגרתי את הטלפון, בריאנה שלחה לי מבט תוהה עדכנתי אותה קצרות על הסיפור עם אלינור ושאני צריך לצאת היא קמה וליוותה אותי לדלת,
"להתראות לו" היא אמרה ונשקה לי ללחי.
נופפתי לה בידי ,מרגיש הקלה שפרקתי למישהו את כל הסיפור, סמכתי עלייה בעיניים עצומות שסודי שמור איתה.
בחוץ כבר חיכה לי הרכב של אחד המנהלים , עליתי וחגרתי ושמתי אוזניות ושמעתי קצת שירים של וואן דרייקשן מהעבר , חייכתי לעצמי ונזכרתי בזמנים היפים האלה, שהכל היה טוב , למרות שהיה לחוץ אבל עדיין זה היה המקום הטבעי שלו והייתי היה נותן הכל כדי לחזור לזה ,אבל כל דבר בעיתו ובזמנו.
נכנסתי למסעדה ואלינור ישבה שם כבר כרגיל בטלפון שלה, נאנחתי והתיישבתי לעדה ,
"שלום, התגעגעתי אלייך" היא אמרה והתחילה להימרח עליי, הורדתי אותה ממני בגסות, "תרגעי" השבתי לה בקור רוח.
מלצרית עברה ונתנה לנו תפריטים עיינתי קלות בתפריט מחליט להזמין סתם צ'יפס וקוקטייל,
בזמן שאלינור הזמינה אין לי אפילו מושג מה כי לא באמת היה לי אכפת, הרגשתי זימזום של הודעה בכיס שלי רציתי שזה יהיה הארי, כבר לא דיברנו כמה שעות אבל זה רק היה המנהל שלי שנתן לי הוראות של לחבק את אלינור וכל השיט הזה.
בדיוק צלם פאפרצי נכנס והביט בנו , ראיתי את אחד מהמנהלים שלי יושב בשולחן סמוך ומסמן לי לנשק את אלינור, זה מטורף הם אשכרה עוקבים אחריי לכל מקום, בדיוק האוכל שלנו הגיע והצלם התקדם אלינו יותר, אספתי את כל כוחות הנפש שלי ונישקתי את שפתייה של אלינור שהיו בטעם מנטה מזעזעת ומלאות בגלוס דביק, כל כך שונה מהנשיקות שיש לי עם הארי.
ראיתי מזווית עיניי את הצלם לוקח כמה תמונות,
עזבתי במהירות את שפתייה של אלינור ,מנסה להדחיק את הרגע הזה.
המנהל שלי סימן לי עם היד שהכל בסדר והייתי מעולה. שילך לעזעזעל כמעט הקאתי לה בפה,
שאר הארוחה עברה חלק אני ואלינור לא דיברנו כל אחד היה שקוע באוכל שלו , אחרי חצי שעה בערך קמנו שילמתי והשארתי טיפ והתקדמנו לכיוון היציאה,
פתאום ראיתי כמה ילדות מתקרבות אליי, שיערתי שהן רוצות תמונה או חתימה או משהו, וכבר הכנתי את עצמי נפשית לעניין והעלתי על עצמי חיוך .
"איכס, הארי היה פי מאה יותר טוב בשבילך" אחת מהילדות האלה אמרה,
"אני מקווה שהוא אי פעם יצליח לסלוח לך" השנייה אמרה,
"אתה כזה לוזר שאתה איתה" השלישית זרקה ,
והרגשתי את הגוש של הכאב נבנה לי בלב,
בדיוק שפתחתי את הפה ורציתי לענות להן שזה לא העניין שלהם ואין להן מושג מכלום , אלינור משכה אותי בידי לכיוון האוטו, "אל תתייחס אליהן" היא אמרה וניסתה להיות נחמדה, שיחררתי את האחיזה שלה ממני "אל תגעי בי" אמרתי בגועל וניערתי את ידי.
נכנסו לרכב ,חגרנו והנסיעה עברה במהירות ,אלינור ירדה במלון שלה ואני בבית.
פתחתי את הדלת ורצתי במדרגות לכיוון החדר שלי, בדרך נכנסתי לחדר של משה בודק שהוא ישן וסידרתי לו את השמיכה טוב יותר ונשקתי לראשו.
מחייך מלראות את התינוק הקטן שלי יושן,
עברתי גם לעד החדר של בריאנה וראיתי שהוא סגור אז שיערתי שהיא ישנה.
נכנסתי לחדרי החלפתי לגופייה וטרנינג שיהיה לי יותר נוח לישון ,ובדיוק הטלפון שלי צילצל וזה היה הארי, בדיוק בזמן , דיברנו אחד עם השני מספרים אחד לשני איך עבר עליינו היום עד שנרדמנו עם חיוך.

*זה הפרק האחרון שתקבלו לתקופה הקרובה...
אני יוצאת להפסקה קצרה שבה אני אכתוב עוד פרקים*