כנגד כל הסיכויים

כנגד כל הסיכויים פרק 28

פרק 28 הארי-
הכל קרה כל כך מהר,לא היה לי זמן לחשוב ,לא היה זמן לכלום ,המצב של לואי החמיר הוא התחיל להקיא והחום עלה לו , סאם אמר שחייב דחוף לנקז לו את הנוזלים ,ושהוא מפחד לעשות את זה בעצמו זה תהליך קצר אבל יש בו המון סיכונים ,משם הדרך לבית חולים הייתה קצרה ,האמבולנס כבר היה בחוץ וסאם ליווה אותנו , ידעתי שאני לא יכול לעזוב את לואי בצורה הזאת לא משנה שיש מצב שזה הרס לשתינו את החיים וכל הבאלגן של החוזה וכל השיט הזה ,לא מעניין אותי כלום אני לא עוזב עכשיו את לואי,לא במצב השברירי הזה.
הספקתי להחליף אצל סאם לבגדים גדולים ושחוקים והשאלתי ממנו כובע ומשקפי שמש ,משתדל לעשות הכל שלא יזהו אותי.
לואי היה שרוי במין עילפון כל הנסיעה לבית חולים,הוא לא דיבר וזה רק היה נראה שהוא מתייסר מכאבים,ממחשבות מהכל! הלב שלי נשבר אני לא מסוגל לראות אותו ככה, הסתובבתי רגע מוחה את הדמעות שלי ,נושם עמוק אוסף כוחות.
"הארי?" לואי לחש, "כן" עניתי לו בקול חנוק מדמעות,
"אני מצטער על הכל, אל תעזוב אותי" הוא התחנן
"הכל בסדר,לו,בוא לא נדבר עכשיו תשמור את הכח שלך ,תתמקד בלהבריא הכל יהיה בסדר,אני מבטיח!"
לואי כאילו התעלם ממה שאמרתי והמשיך ללחוש "לא ענית שלא תעזוב אותי..."
ומה אני יענה לו? שברור שאני לא רוצה לעזוב אותו,אבל שום דבר לא תלוי בי?! הכל תלוי המנהלים המזדיינים האלה ובחוזים המפגרים האלה, אפילו לא הכנסתי את העניין של כמה שאני פגוע ממנו,זה כזה לא רלוונטי פה , אני גם מרגיש שאני סולח לו לאט לאט ,אבל אנחנו חייבים לשבת לדבר על הכל לא בצורה הזאת... לואי המשיך להביט בי מחכה לתשובה.
"אני לא אעזוב אותך עד שתחלים" אמרתי לו מלטף את ידו, הוא תפס את ידי בפתאומיות לופט אותי חזק וממשיך לשאול :"ואחרי?" , "נראה" אמרתי לו משחרר את ידי מאחיזתו בולע עוד כמה דמעות, אני לא מסוגל יותר להיות לידו כאילו כלום לא קרה,כאילו שאני לא מת לנשק אותו,כאילו שאני לא מת לחבק אותו,כאילו שאני לא מת לשאול אותו אם הוא ניסה להתאבד,אבל כרגיל אני חייב להיות מפוקס במה שבאמת חשוב עכשיו, שזה ההבראה שלו!.
הגענו לבית חולים ,הכניסו ישר את לו לחדר ניתוח,לא נותנים לי להיכנס לא משנה כמה התחננתי, התיישבתי בכיסא המתנה לא מפסיק לתופף עם הרגל שלי על הרצפה מרוב לחץ , פחדתי להביט בטלפון שלא הפסיק לזמזם ,לא באמת היה לי מה להגיד לאף אחד,אני רק רוצה שלואי יהיה בריא,ושכל זה יהיה מאחורינו.
רגע! מה? אני אמרתי מאחורינו? פתאום תפסתי את עצמי כמה טבעי זה נשמע לי, שנינו... כמו פעם, בזמנים הטובים, כמה אני מתגעגע להיות שנינו.