כנגד כל הסיכויים

כנגד כל הסיכויים פרק 48

פרק 48 לואי,שלושה ימים לפני החטיפה של הארי.
וואו עברו עליי שבועיים כל כך יפים.
טיילתי המון עם משה וגם התגבשנו בתור משפחה.
אני ובריאנה ישבנו המון ודיברנו השלמנו כל מה שהחסרנו.
היא כזאת שנונה ומצחיקה, באמת שכיף לי לדבר איתה.
היום היה לנו יום מדהים .
לקחנו את משה לפארק משחקים ענק בילינו שם שעות, עשינו כל מתקן איזה שלוש פעמים.
משה רק לא הבין למה לבשתי בגדים גדולים וחבשתי כובע ומשקפיים ,
רציתי באמת לבלות עם הבן שלי לא היה לי רצון עכשיו להתעכב שעות עם מעריצים, שלא תבינו לא נכון אני מאוד אוהב את המעריצים שלי ,הכי בעולם!.
אבל לפעמים אני צריך את הפרטיות שלי להנות עם המשפחה שלי , אחריי זה הלכנו לאכול משה הזמין מלא מנות ולא אכל כמעט כלום זה היה מצחיק הוא פשוט נרדם בתוך הצלחת של הפסטה והתלכלכך כולו הוא היה כזה חמוד ומתוק, אז שראינו שהוא עייף שילמנו והלכנו לבית והשכבנו אותו לישון,
דיברתי גם עם הארי התעדכנו קצת על מה קורה אחד אצל השני, הוא ממש עסוק בעבודה שלו ,וההפרשי שעות ... בדיוק אחרי עשר דקות של שיחה קראו לו לבוא להופיע אז הוא התנצל ואמר שנדבר יותר מאוחר,
ניתקתי בעצב ושלחתי לו הודעה:
-"אני אוהב אותך בייבי,הכי שבעולם!, עוד שבוע ונפגשים!!!"-
-אני אוהב אותך בחזרה לוי הוא השיב וגרם לחיוך לעלות על פניי, עוד שבוע ואני פוגש חזרה את הארי.
ישבתי בחדר שלי ובדיוק בריאנה נכנסה חייכתי אלייה ופיניתי לה מקום במיטה שתשב לידי .
"משה ממש נהנה היום" היא אמרה לי,
"נכון" לא יכולתי שלא להסכים,
"חבל שאתה לא פה תמיד, החוויות איתך כל כך תורמות לו" היא אמרה בעצב,
הלב שלי נצבט כל כך .
"הלוואי והכל היה כזה פשוט, יש לי עבודה שאני מחויב אלייה ולך יש את העבודה שלך פה והמשפחה שלי והארי שם, הכל כל כך מסובך, אבל אני עדיין רואה אותו ומדבר איתו כמעט כל יום, ושהוא יגדל העניינים יהיו יותר קלים , חוץ מזה את תמיד מוזמנת לעבור לגור איתו בבריטניה" אמרתי לה גם עם טון קצת עצוב,
באמת שהמרחק הזה מקשה .
"אשקול זאת" היא אמרה בחיוך והתחילה לדבר איתי על נושאים אחרים , היא כל כך חיננית ומצחיקה,
מצאנו את עצמינו יושבים שעות וצוחקים על שטויות,
באתי לקום להביא לנו שתייה וגם היא נעמדה ונתקלנו אחד בשני בטעות, נשמתי אותה וואו יש לה ריח מתוק ונעים של ורדים, והשיער שלה כל כך רך ,
הייתי חייב לגעת בשיער הבלונדיני שלה,
היא התרחקה ממני קצת ,
-"מה אתה עושה?" היא שאלה בחשש,
שיט פאק פאק שיט אני חייב להתאפס על עצמי,
אני בהלם מעצמי אני מרגיש שכל הקירבה שהיינו בה בשבועיים האחרונים השפיעה עליי ואני מרגיש אלייה משהו עכשיו, וואו אני באמת חושב שאני מרגיש אלייה משהו!, אני כזה הזוי .
"-סליחה זה לא היה במקום" - התנצלתי במבוכה וברחתי מהחדר יוצא מהר מהבית , ולמזלי חיכה לי שם הרכב של המנהל שהיה צריך לאסוף אותי ואת אלינור לאיזה הליכה בפארק כדי שיצלמו אותנו.
נכנסתי לרכב במהירות ואלינור ישבה שם כבר ונדף ממנה ריח מנטה מזעזע, שתחליף בושם או משהו.
אני יודע שלא בגדתי ולא נישקתי את בריאנה אבל אני מרגיש כל כך בוגד בהארי , אני פשוט מבולבל מהכל,
ולראות אותה ולבלות איתה החזיר לי את העבר שלנו, והיא גם האמא של הבן שלי ויש לי חלום שנהיה משפחה, אבל היא בחיים לא תיהיה הארי ,
אין מה להשוות אני מאורס להארי ואני כל כך אוהב אותו, זה הייתה סתם מחשבה מטופשת שהייתה לי על בריאנה וזה יעבור ,הלב שלי שייך להארי חד משמעית.
הגענו לאיזה פארק והמנהל אמר שנסתובב חצי שעה,
שילבנו ידיים והתחלנו ללכת כל אחד שקוע במחשבות שלו, פה ושם צילמו אותנו ומעריצים ניגשו אלינו והצתלמו איתנו זה היה החלק הכי כיף בסיפור.
שהתעייפתי קצת התיישבתי על ספסל שעמד יתום בקצה החורשה , אלינור ישבה אחריי.
-"אתה ממש שקוע היום במחשבות, קרה משהו?"- היא שאלה אותי.
-" אל תעמידי פנים שאכפת לך, ודבר שני זה לא עניינך"
השבתי לה ונשכתי את שפתיי עוצר אנחת כעס שרצתה לפרוץ ממני, אני פשוט שונא אותה.
-"אל תתנהג ככה, אתה כן חשוב לי גם אם מה שקורה בינינו לא אמיתי, ונכון שלפעמים אני קרצייה ,פשוט זה העבודה שלי וגם יש לי רגשות אלייך"-היא אמרה במבוכה קלה,
מה לעזעזעל?! יש לה רגשות אליי?! , דיי כבר עם הרגשות המזדיינים האלה , הרגשות שלה זה הדבר האחרון שחסר לי,אני חייב אבל לדבר יפה.
-"וואו לא ידעתי-" השבתי בכנות, בחיים לא הייתי משער את זה , כי אף פעם לא השקעתי עלייה יותר מידי מחשבה.
-"כן,כבר שלוש שנים, נפרדתי מבעלי בגלל זה"-
התחלתי להשתעל מההלם,
-"אלינור מה לעזעזעל? את באמת לא מבינה שלא יהיה בינינו כלום?!, חבל שעזבת את בעלך".-
-"לא יהיה בינינו כלום בגלל הארי הזה?"- היא שאלה בכעס,
-"קודם כל הוא לא "הזה" , דבר שני שלא תעזי להגיד את שמו בחוסר כבוד , דבר שלישי זה לא קשור להארי,
אין לי שום רגש אלייך וגם לא יהיה"- צעקתי עלייה היא עלתה לי על כל העצבים האפשריים ואני מספיק מתוח עכשיו בגלל מה שהיה עם בריאנה, אני צריך לספר על זה להארי? מה אני בדיוק יספר לו? שליטפתי לה את השיער ולרגע קטן הרגשתי אלייה משהו? זה לא שקרה פה איזה משהו רציני וגדול...
לא הספקתי אפילו לחשוב וכבר שמעתי את אלינור בוכה.
נאנחתי וגלגלתי עיניים לכיוונה , -"מה?" - שאלתי באדישות מחכה לתשובה למה היא בוכה.
-"אתה משחק ברגשות שלי"- היא אמרה ותקעה את הציפורן הארוכה שלה בחזה שלי.
-"תעיפי את היד"- לחשתי בארסיות ומהפחד היא הסירה את ידה, אני לא גבר כזה שמאיים ומתנהג ככה אבל היא מותחת איתי את כל הגבולות.
-"אני לא משחק איתך, אני מעריך את העבודה שאת עושה באמת, אבל אל תביני לא נכון, במציאות אני ואת זה לא משהו שיקרה, בבקשה תביני את זה ואל תפגעי" - שיניתי תגישה וניסיתי לדבר אלייה יפה למרות שבאמת נשבר לי כבר מהכל, כואב לי הראש ואני רק רוצה להתקשר להארי ולבכות לו ולבקש סליחה אני אפילו לא יודע בדיוק על מה,
'מה עם הוא לא יסלח לי?' המחשבה המעזעזת הזאת עברה לי בראש והעלתי את התרחישים הכי גדולים,
אני לא יכול להרשות לעצמי לאבד אותו שוב! .
-"טוב אני אשתדל לראות איתך רק יחסים מקצועיים,"-
הקול הצפצפני של אלינור חדר דרך המחשבות המחרידות שלי.
-"מעולה "- השבתי לה וחייכתי כלפייה, הפעם חיוך אמיתי, אני שמח שאנחנו מגיעים להבנה.
התרוממנו מהספסל והמשכנו ללכת הפעם לכיוון הרכב כי עברה כבר חצי שעה.
הנסיעה עברה חלק ואלינור ירדה במלון שלה ,וקבענו שניפגש עוד יומיים באולינג או משהו כזה,
שהמנהל יסדר את העניין הזה כבר.
הגעתי לבית ושנייה לפני שנכנסתי סידרתי לעצמי קצת את המחשבות, החלטתי במקום להיכנס לבית לצאת לטיול קטן משל עצמי לנקות קצת את הראש
הלכתי לאגם קטן שאני יודע שנמצא ממש קרוב,
התקרבתי למים והתחושה הראשונית שעלתה בי זה פחד, פחד לטבוע, כנראה אני עדיין בטראומה ממים,
התרחיש של הטביעה עלה בי שוב ושוב בראש.
אני כל כך שמח שהארי היה שם להציל אותי,
המחשבה על הארי שרחוק ממני כל כך עכשיו העציבה אותי מאוד,אני גם ממש לא יודע מה לעשות עם הרגש שהרגשתי לבריאנה , החלטתי להתיישב על קצה הנהר ולחשוב פשוט, האם הרגשות שהרגשתי לבריאנה אמיתיים? 'לא' התשובה הייתה לי ברורה,
"אני אוהב את הארי?" שאלתי את עצמי בלחש ונשכתי את השפתיים ,התשובה כל כך ברורה , זה כן , כן אחד ענק! אני כל כך אוהב אותו.
"אז מה זה היה עם בריאנה?" חשבתי לעצמי,
"אולי אתה מרגיש אלייה רגש ידידותי וסתם של חיבה כי היא באמת חברה קרובה,ואמא של הבן שלי"
"לחלוטין,אין לי כלום אלייה, זה רק היה משהו לשבריר השנייה וזה לא היה רגש של אהבה" הייתי בטוח בזה.
רציתי להתקשר להארי ולספר לו הכל אבל בחישוב של השעות הבנתי ש2בלילה אצלם והארי בטח יושן..
אני כבר יתקשר אליו מחר בבוקר.
האוויר הקריר חדר לעצמותיי ועשה לי טוב על הלב,
אני אוהב שקר זה עושה לי ממש טוב .
נזכרתי בדייט שהיה לי ולהארי לפני 6 שנים בחורף.
*פלאשבאק*
"לואיי לאאא בזהירות אתה תחליקקק" הארי קרא לעברי מהצד השני של ההר המושלג וצחקק ,
בזמן שדהרתי על המזחלה שלי במהירות במורד ההר המושלג, פתיתי שלג קטנים נחתו עליי וצחקקתי לעצמי,היה לי כל כך כיף!.
"בווו" שמעתי צעקה מאחוריי והרגשתי כובד על גבי,
הארי קפץ עליי וניסה להבהיל אותי.
"נבהלת,נכון?" הוא שאל עם הפרצוף החמוד שלו,
"מאוד" השבתי בציניות ותפסתי בפניו והברשתי את שפתיי על שלו , מנשק אותו בעדינות, נהנה מהקיטצ'יות של להתנשק בשלג .
שהתנתקנו אחרי לא מעט זמן הארי חייך אליי חיוך גדול,שלם ומאושר .
חייכתי אליו בחזרה והלב שלי התמלא באהבה לראות אותו נהנה ככה, היה לנו כמה ימים חופשה והחלטנו לנסוע לחופשה בהרים המושלגים של שוויץ השכרנו שם ממש חלקה שלמה כדי שאף אחד לא יפריע לנו וזה היה כל כך כיף ,בילנו את הימים בהחלקה על קרח,זחילה במזחלות, ושתינו מלאא שוקו חם.
*סוף פלאשבאק*
חייכתי לעצמי שנזכרתי כמה היה לי כיף איתו שם.
אנחנו חייבים לשחזר את זה.
רציתי לטבול את הרגליים במים אבל הרגשתי ממש רתיעה מהמים.
מוזר שהמקלחת לא מפריעה לי, אולי זה רק מקורות מים גדולים?.
החלטתי לא להילחם עם הפחדים שלי עכשיו,בדיוק שקמתי הטלפון החליק לי מהכיס למים ופשוט נסחף עם הזרם.
"שיט,שיט" מלמלתי בלחץ מה אני עושה?
זה הטלפון השני שהולך לי בחודש האחרון,
הראשון נשאר בחוף שהארי הציל אותי,שכחנו לקחת אותו ועכשיו השני נסחף במים.
פחדתי להיכנס למים לקחת אותו, הפחד שאולי אני אטבע ולא יהיה שם מישהו שיציל אותי מלחיצה אותי.
נס שיש לי הכל מגובה במחשב ובחשבון אימייל.
ואולי קצת נתק מהטלפון יעשה לי טוב,
מחר אני אקנה חדש ,אבל מה אעשה עם המספר של הארי?! לא זכרתי אותו עדיין בעל פה והוא לא מגובה אצלי בשום מקום, אני חייב לחשוב על פיתרון כדי שהוא לא ידאג,אין לי מאיפה להשיג את המספר שלו .
החלטתי ללכת הביתה ולישון ולחשוב על הכל מחר.
*אחרי שינה טובה וארוכה*
קמתי בבוקר ושמחתי לראות שיש מזג האוויר יפה היום, רציתי לקחת את משה לטיול קטן .
צחצחתי שיניים והתארגנתי במהירות ,
יצאתי מהחדר פוגש במסדרון את בריאנה,
המבוכה בהחלט הייתה באוויר, החלטתי לעשות משהו.
-"סליחה על מה שהיה , אני באמת לא יודע מה קרה לי, בכלל לא התכוונתי, אני עם הארי וטוב לי"- אמרתי לה.
-"כן זה בסדר, אל תשכח שגם לא קרה כלום..."- היא השיבה לי עם חיוך מרגיע.
"-טוב, אז עכשיו שהכל טוב, אני רציתי לצאת עם משה לטיול נחזור לקראת הצהריים-" הודעתי לה.
-"תהנו"- היא אמרה והמשיכה ללכת לכיוון החדר שלה.
נכנסתי לחדר של משה רואה אותו כבר ער במיטה.
-"היי חמודי ,אם התעוררת למה לא באת?"- שאלתי אותו וחיבקתי אותו ארוכות.
-"כי חיכיתי שתבוא להעיר אותי ,אבא"- הוא השיב לי והלב שלי נמס מהמתיקות שלו.
-"אתה רוצה ללכת איתי לטיול?"- שאלתי אותו ,
הוא הנהנן במרץ וקפץ מהמיטה והתחילה להוציא ערימות של בגדים מהארון, צחקתי ועזרתי לו לבחור בגדים ולהתלבש.
אחרי זה ירדנו למטה והכנתי לשנינו ארוחת בוקר בריאה ומזינה, חשוב לי שמשה יאכל בריא,
כמו כל ילד בגילו גם הוא אוכל מידי פעם שטויות ,אבל עדיין הבסיס התזונתי שלו בריא.
אחרי עוד כמה ארגונים קלים יצאנו מהבית לכיוון המרכז המסחרי שנמצא במרחק של כמה דקות הליכה מפה.
שהגענו דבר ראשון נכנסתי וקניתי טלפון חדש,
אחרי זה לקחתי את משה למשחקייה ,
הוא כל כך נהנה שם וזה פשוט גרם לי לאושר.
קניתי לו גלידה שכמובן טיפטפה על כל החולצה שלו.
אחרי עוד כמה שיטוטים במקום ועוד כמה דברים שעשינו החלטנו לחזור הביתה , ראיתי שמשה כבר התעייף.
חזרנו ושיחקנו בבית בגינה בכדור ,
ולקראת הערב נכנסו לבית ובריאנה הכינה ארוחת ערב ישבנו כולנו לאכול ואז הרדמתי את משה
הוא התעקש שאני אשן לצידו וכמובן נשארתי מחבק אותו קרוב אליי, אני כל כך שמח שאני ובריאנה הבאנו אותו לעולם.
משה הוא כזה ילד רגיש,מתוק ,מתחשב, ושמח.
חייכתי לעצמי ונשקתי לו בראש,
וככה נרדמנו אבא ובן מחובקים עם חיוך .