אבל לרגע נזכרתי כמה אני אוהב את אוליביה, וכמה היא רגישה, ומה היא יכולה לעשות לעצמה אם אני לא שם בשבילה.
רצתי במהירות, מנסה לעצור אותה לפני שמשהו יקרה, והפעם זה יהיה אשמתי.
"אוליביה, חכי!" צעקתי לה כשאני מטרים ספורים בלבד ממנה.
"בן תפסיק!" היא צעקה.
תפסתי בידה "לא! אני לא אפסיק. אני בחיים לא אפסיק לרדוף אחרייך. אני אוהב אותך" אמרתי בכנות. הייתי המום ממה שאמרתי, אבל זה היה נכון. אני אוהב אותה. תמיד אהבתי.
היא עמדה מולי, המומה כמוני אך באותו הזמן גם מוארת בתקווה. פתאום, פניה נפלו.
"חבל בן, כי התאהבת בפסיכית שפוגעת בעצמה" היא אמרה משאירה אותי בהלם. היא משתחררת מידי ופונה לדרכה.
היא מסתובבת אליי, ואני מסתכל על עינייה הכחולות, על שיערה האדמוני.
"ותתקן את הדלת" היא אמרה ומיהרה ללכת.
פאק.פאק.פאק. אני פשוט לא מאמין. היא חושבת שהיא פסיכית? כי היא לא. וגם אם כן. זה לא אכפת לי. אני אוהב אותה. אני מחפש אותה ורואה אותה הולכת לכיוון המדרגות לקומה השנייה. אני לא יודע לאן היא הולכת או למה אבל אני הולך אחריה, מנסה להדביק את הקצב ולגעת בה, רק שתיתן לי לדבר כמה שניות.
אני מחליט שלא לצעוק בשמה, הרי מאוחר והדבר האחרון שאני רוצה זה שאחד המורים יראה אותנו, או יותר גרוע, יראה את ידה של אוליביה.
לבסוף אני מגיע אל המדרגות והיא יושבת שם. ראשה מונח בין ברכיה, ושערה מתפזר על רגליה באלגנטיות.
אני לא ממש יודע מה להגיד במצב הזה, אני מחליט שהיא פשוט צריכה תמיכה, אז אני מחבק אותה. היא מעבירה את ראשה מבין רגליה אל החזה שלי ואני רוצה שהיא תישאר פה, איתי, כשהיא שלי.
"תני לנו ניסיון, אני אתן לך סיבה למה לסבול את החרא של עולם" אני אומר בלחש והיא שותקת.
אחרי דממה מוחלטת של כמה דקות אני לוחש שוב "מה את אומרת? בבקשה, רק ניסיון..לשבוע"
היא מרימה את ראשה ממני ואני מביט בעיניה הכחולות, אם רק הייתי יכול להביט בהן לנצח, כך הייתי עושה.
YOU ARE READING
הדברים שהיא מסתירה
Romantikהיא מטורפת. ואני מטורף עלייה. היא אחת שאוהבת אתגרים וסיכונים, מחייכת תמיד. לא פוחדת להגיד מה היא חושבת, נלחמת על הדברים שחשובים לה. היא חושבת על דברים פעמיים, היא לא קלת דעת. גם שהיא במצב הכי לא נעים, היא בטוחה בעצמה. היא יכולה להיות שטותניקית ויכול...
