"בסדר, שבוע. תנסה למצוא לי סיבה למה אני אוכל לסבול את החרא הזה של העולם" היא ממלמלת.
אני מחייך וממשיך לחבק אותה. אני מוחה את דמעותיה מנשק אותה. וההרגשה לא נעלמת, אפילו מתגברת, החום של השפתיים והחום בלחיים והרצון לעוד.
אנחנו הולכים לחדרי, כיוון שהדלת של חדרה שבורה.. אני מפנה לה מקום והיא נכנסת אל ידיי ואני מחבק אותה, ושנינו נרדמים עם חיוך.
אני קם מרעשים, השותפים לחדר שלי כבר יצאו לאכול, ואני פוקח את עיניי בניסיון לבדוק למה התעוררתי.
אני רואה את אוליביה מארגנת לה תיק וממהרת לצאת. אתמול מרגיש כמו חלום ישן.
"אוליב, מה? לאן את הולכת?" אני אומר צרוד מהלילה.
היא מחייכת ונושכת שפתיים. "אני הולכת לאכול, אני אראה אותך אחר כך, טוב?" היא אומרת ומנשקת אותי.
"ותצחצח שיניים" היא אומרת ומגחכת. אני מצחקק ונשאר במיטה, מביט לתקרה הלבנה. איך זכיתי בזה? אני שואל את עצמי וחיוך מטומטם מתפשט על פניי.
הראש שלי מתמלא מחשבות. אני רוצה להגן עליה מכל דבר, אבל איך מגנים על מישהי מעצמה?
אני מחליט לקום מהמיטה ואני מצחצח שיניים בחיוך ומתארגן לחדר האוכל.
עוברת בי מחשבה על כך שלא הייתי צריך לתת לאוליביה ללכת לשם, אני לא יודע איך היא מרגישה לאחר אתמול אבל המחשבה עוברת מהר ולא נותנת לי לשקוע בה.
אני מחפש את אוליביה בחדר האוכל אך אני לא רואה את שיערה האדום ואני מוריד את החיוך מפניי.
היא כנראה בשיעור, אני אומר לעצמי
אני אוכל מהר ואני הולך לשיעור שלי. אוליביה לא לומדת איתי היום, היא ידעה את זה? היא ידעה את זה. אנחנו יודעים את המערכת אחד של השניה.
בגלל זה היא נמהרה ללכת בבוקר? ובגלל זה לא ראיתי אותה היום בחדר האוכל?.. היא אמרה שהיא תראה אותי, אני מאמין לה.. אבל אני גם חושש.
שאר היום עבר במהירות שלא אופיינית לו ואני חיפשתי את אוליביה בחדרה. דפקתי על הדלת שתוקנה היום בבוקר או אתמול בלילה, איני יודע.
"רק שניה" אני שומע את קולה העדין של אוליביה.
היא פותחת את הדלת ואני רואה שהיא מתחרטת על כך שפתחה אותה מחתחילה.
"הכל בסדר?" אני שואל ומנסה להישמע כועס אך הקול שלי יוצא מודאג יותר משחשבתי.
"כן..למה שלא יהיה?" היא אומרת בחיוך מאולץ.
"כי אני לא רואה את הגומות שלך" אני אומר לה והיא יודעת שתפסתי אותה בשקר.
"אני פשוט קצת עייפה, אני צריכה לעשות שיעורים" היא ממשיכה לשקר ואני יודע את זה.
"ואיפה הספרים שלך?" אני שואל והיא מאדימה, ספריה היו עדיין בתוך תיקה.
"אוליביה, תראי לי את היד שלך" אני ספק שואל ספק דורש.
היא מרחיקה את ידה אל גבהּ. "מה אתה צריך מהיד שלי?" היא שואלת תמימה ואני שוב חושב שאתמול היה רק חלום, אבל אני רואה את השקר בעיניה ויודע שאתמול היה מציאותי ביותר.
"אני צריך לראות את היד שלך, בבקשה אוליביה" אני אומר.
היא לא עונה ולא זזה אפילו מילימטר אחד.
YOU ARE READING
הדברים שהיא מסתירה
Romanceהיא מטורפת. ואני מטורף עלייה. היא אחת שאוהבת אתגרים וסיכונים, מחייכת תמיד. לא פוחדת להגיד מה היא חושבת, נלחמת על הדברים שחשובים לה. היא חושבת על דברים פעמיים, היא לא קלת דעת. גם שהיא במצב הכי לא נעים, היא בטוחה בעצמה. היא יכולה להיות שטותניקית ויכול...
