"אוליביה" אני מתחיל שוב, היא יודעת שאם אני אומר את שמה המלא זה רציני.
היא מנשקת אותי פתאום ואני לא רוצה לעשות עוד כלום מלבד לנשק אותה חזרה. אני יודע מה היא עושה, אני יודע שאני צריך לראות את ידה, כאב לי שהיא מנצלת את הרגשות שלי כלפייה. אבל המשכתי לנשק אותה. וכשהיא שקועה בנשיקה אני החזקתי את ידה השמאלית. התנתקתי ממנה והרמתי את השרוול הארוך.ראיתי תחבושת עבה שהייתה מעט ורודה.
היא הרגישה אשמה ויכולתי לראות זאת. היא ניסתה לזוז ולהרחיק ממני את ידה אך היא עוותה את פניה בכאב. אני יודע שאולי הייתי צריך לשחרר אותה כי כאב לה, אך רק ככה אני אדע, היא בוודאי לא תראה לי את ידה מרצונה.
הורדתי את התחבושת, לאט ובזהירות, הדבר האחרון שאני רוצה זה להכאיב לה.
ליפוף אחרון לפני שאני מגיע לידה.
"זה מאתמול" היא אומרת ועינייה נמלאות דמעות.
"בסדר, רק תני לי לראות" אני אומר ברוגע. אני יודע שזה לא מאתמול, החתך מאתמול לא היה מדמם עד ליום למחרת בלי הפסקה.
אני מוריד את התחבושת לגמרי וליבי נצבט. אני נאנח בכדי לא להתעצבן, אני יודע שזה הדבר האחרון שצריך פה.
ידה מלאה חתכים, עמוקים שטוחים, צלקות ודם, כל כך הרבה דם.
הדמעות זולגות מעיניה ואני בקושי עוצר את דמעותיי שלי.
אני לא אומר מילה, רק מוביל אותה לכיור ושוטף ממנה את הדם, היא נושכת את שפתה, אני יודע שכואב לה, אבל אני צריך לעשות זאת.
אני חובש לה את היד בתחבושת חדשה.
"בבקשה, אוליביה, אני מתחנן, אל תעשי את זה עוד" אני מתחנן עם דמעות בעיניים, בטח אני נראה מטופש, אבל זה לא אכפת לי.
אני מנגב את פניה מדמעות. ועכשיו אני בטוח שאני נראה מטופש, מנגב ממישהו אחר דמעות כשדמעות זולגות מעיניי.
YOU ARE READING
הדברים שהיא מסתירה
Romanceהיא מטורפת. ואני מטורף עלייה. היא אחת שאוהבת אתגרים וסיכונים, מחייכת תמיד. לא פוחדת להגיד מה היא חושבת, נלחמת על הדברים שחשובים לה. היא חושבת על דברים פעמיים, היא לא קלת דעת. גם שהיא במצב הכי לא נעים, היא בטוחה בעצמה. היא יכולה להיות שטותניקית ויכול...
