הדברים שהיא מסתירה

אפילוג:

"אז בגלל זה קוראים לי ככה?" אוליביה שואלת ואני מהנהן בראשי.
"אז מה שאני רוצה להגיד לך..לעולם אל תוותרי על מישהו שאת אוהבת מבינה?" אני אומר לאוליביה.
"בגלל זה אתה ואמא לא ביחד יותר?" היא שואלת.
"אני וקייט נפרדנו כי היא לא האחת שלי..האחת שלי כבר לא פה. אני לא יכול לעשות משהו שיחזיר אותה אליי. שלא תבין לא נכון, אני אוהב את אמא שלך, מאוד. אני פשוט לא האחד בשבילה גם. אני לא רוצה למנוע ממנה את מה שאני הרגשתי עם אוליביה" אני אומר לה.

"אז לא משנה מה..כל עוד אני מרגישה שהוא האחד שלי, לעשות הכל בשבילו?" היא שואלת אותי.
"לא, תעשי הכל בשביל שהוא ישאר איתך, לתמיד" אני אומר. היא מביטה בי בעיניים הירוקות שירשה ממני ושערה החום שקיבלה מאימה.
"תודה שסיפרת לי על זה אבא..אני מצטערת שככה זה נגמר..כנראה שלא הכל מסתיים כמו בסרטים ובסיפורים" היא אומרת לי מאוכזבת
"כנראה.." אני אומר.
"אבל..לפחות אתה יודע שהיא מחכה לך בצד השני" היא אומרת.
"כן..היא מחכה לי בצד השני.." אני אומר.

אני שומע צפירת מכונית.
"אני חייבת ללכת אבא..תודה! אני לא אוותר עליו!" היא אומרת לי והולכת לאמא שלה.
"ביי מתוקה שלי" אני אומר "ודרך אגב..אני חושב שאמא שלך עדיין לא מצליחה לאכול כמות ענבים בחצי דקה..תבדקי אותה!"
היא צוחקת והולכת.

אני מביט מהחלון ורואה בשמיים כוכב זוהר, כנראה זו שמש רחוקה שנות אור מכאן.
אני מסתכל עליה, כמו כל יום מאז, ואני יודע שהיא שם השמש שלי איתי. מאירה וחמה יותר מכל שמש אחרת ביקום.
"אני אוהב אותך יותר
יותר מכל הכוכבים שבשמיים
יותר מכל החול שבמים" אני לוחש.