אני שומע ציפצופים, והאור מסנוור אותי למרות שעיניי עצומות. אני מרגיש כאב חד בכל הגוף.
מה לעזאזל קרה? איפה אני בכלל?
אני מבולבל כל כך.
אני מנסה לפקוח את העיניים. לאט לאט.
אחרי מאמצים רבים אני פוקח את העיניים.
הכל לבן. אני במיון.
הקולות המצפצפים לידי ומחוברים מחטים.
על הרבה מהגוף שלי כרוך גבס.
מולי עומד אבא שלי. כבר הרבה זמן שלא ראיתי אותו. הוא קורא לרופאים, אני מטושטש מידי בשביל לשמוע בדיוק מה הוא אומר.
ואני חושב רק על דבר אחד.
אוליביה. מה עם אוליביה?
"א..או..אוליב" אני ממלמל בכאב.
"מה? מה אמרת בן?" אבא שלי מזנק אליי.
"אוליביה" אני מגמגם בכאב.
אבא שלי שותק.
הרופא מגיע.
"יופי שהתעוררת. אני הולך לתת לך שוב הרדמה, כדאי שתנוח כמה שיותר כיוון שיש לך זעזוע מוח קל וכמה עצמות שבורות" הוא אומר ומיד מזריק לצינורות המחוברים אליי מין חומר שקוף.
אני מרגיש מטושטש יותר ממה שהייתי.
אני כל כך רוצה לעצום את העיניים שלי שוב. לנוח. רק לכמה דקות.
"או..אוליביה" אני לוחש אבל נרדם מיד אחר כך.
אני מתעורר שוב, הפעם יש לי מושג איפה אני אבל אני שוב שוכח מה קרה.
אבא שלי עומד מולי "להכין לך משהו לשתות או לאכול?" הוא ישר קופץ ברגע שהוא קולט שאני ער.
"לא" אני אומר בקול צרוד.
כואב לי, אבל אני מניח שזה הרבה פחות כואב לי מאשר הכאב שיכל להיות לי.
אני נזכר מה קרה, שוב.
"אבא" אני אומר.
"כן?" הוא עונה עומד מיד ליד מיטתי.
"איפה אוליביה?" אני שואל בגניחת כאב.
הרופא שלי נכנס.
"הכל בסדר? יש כאבים?" הוא שואל.
"לא הכל טוב..תסלח לי רק שניה..אוליביה, היא פה??" אני שואל ומתפתל מכאב.
"היא הייתה פה" הוא אומר לי.
"מה זאת אומרת הייתה פה??" אני שואל והכעס מורגש בקולי אבל אין דבר שאני יכול לעשות.
"זאת אומרת שהיא לא שרדה את הנפילה, הגוף שלה לא היה חזק מידי בשביל לשרוד נפילה מגובה כזה. גם הסיכויים שאתה תשרוד הנפילה כזו היו נמוכים" הוא אומר.
אני לא יודע איך להגיב. אני אמור לכעוס? לתלוש מעליי את הצינורות? להתקפל ולבכות? לקוות שהרופא עובד עליי באיזה שהיא צורה?
אני פשוט שותק.
המום.
כל הכאב שהרגשתי עד כה לא השתווה לכאב הזה. כי זה כאב שלא יעבור.
כי היא לא פה. אוליביה לא פה.
ואין לי מה לעשות עם זה. אני לא יכול לזוז. כואב לי מידי לבכות.
אם רק הייתי אומר לה שאני לא חולה לפני שהיא קפצה. אם היא רק הייתה חזקה יותר. אם לא הייתי קופץ למסקנות. אם היא רק לא הייתה אובדנית. אם רק הייתי רץ מהר יותר. אם רק ..
כל המשפחה שלי באה לבקר אותי, אפילו קייט באה.
אבל לא מי שרציתי שתבוא. אוליביה לא באה. והיא לא תבוא יותר לעולם.
אני רוצה להרוג את עצמי. רק בכדי להיות איתה. אבל זה לא קורה.
YOU ARE READING
הדברים שהיא מסתירה
Romanceהיא מטורפת. ואני מטורף עלייה. היא אחת שאוהבת אתגרים וסיכונים, מחייכת תמיד. לא פוחדת להגיד מה היא חושבת, נלחמת על הדברים שחשובים לה. היא חושבת על דברים פעמיים, היא לא קלת דעת. גם שהיא במצב הכי לא נעים, היא בטוחה בעצמה. היא יכולה להיות שטותניקית ויכול...
