הדברים שהיא מסתירה

פרק 23: קייט

הימים הבאים עוברים, וכמו שאמרתי אני לא דיברתי או הסתכלתי על אוליביה, היא לא קיימת עבורי, כמו שאני לא קיים עבורה..
היא לא דיברה איתי על אותו לילה, למעשה לא ידעתי אם היא זוכרת אותו כראוי.

הימים הופכים לשבועות ואני ממשיך כמעשיי, לא מדבר או מסתכל על אוליביה, היא לא היא לא קיימת עבורי, כמו שאני לא קיים עבורה.
אבל, למרבה הפלא, הכרתי מישהי. אני יודע..אני עוד צריך להתגבר על אוליביה, אבל אם אני אהיה עם מישהי אחרת זה יגרום לי להתגבר על אוליביה, לא?

"היי" אני אומר כשאנחנו הולכים לחדר האוכל. שערה החום והמתולתל מקפץ כשהיא הולכת במעין דילוג שכזה, העיניים שלה כשלי, ירוקות אך כהות יותר.
"בוקר טוב לך" היא אומרת בחיוך.
אנחנו מתיישבים באחד מהשולחנות ליד כמה מחבריה.
היא מתחילה לאכול את הענבים שבצלחתה במהירות.
"תיזהרי, בסוף תיחנקי..כמה ענבים אפשר כבר לאכול בכזאת מהירות?" אני אומר וצוחק.
"אני יכולה לאכול את כל שלך בחצי דקה אם אני רוצה" היא אומרת.
"ממש" אני אומר בגיחוך מאתגר.
"רוצה להתערב?" היא שואלת ואני ישר מהנהן.
"שלוש..שתיים..אחת..צאי!" אני אומר בזמן שאני מפעיל את הסטופר בטלפון והיא מכניסה לפיה חמש ענבים ברצף ואוכלת אותם במהירות.
"קדימה קייט! קייט! קייט! קייט!" אני וחבריה מעודדים אותה והיא ממשיכה לאכול במהירות שכזאת.

היא דופקת על שולחן והנה, היא סיימה. אני מביט בסטופר.
"אני לא מאמין, איך עשית את זה?" אני אומר והיא מרוצה מעצמה וזה בדיוק מה שרציתי.
"הצלחת לאכול את כל הענבים ב33 שניות!" אני אומר ופניה נופלות.
"מה שאומר, שעשית את זה יותר מחצי דקה. אני ניצחתי" אני מחייך בניצחון.
"אוקי אוקי, מה אתה רוצה?" היא אומרת ואני חושב מעט ואומר לבסוף בפשטות "אני רוצה נשיקה"
היא מגלגלת עיניים אבל אני יכול לראות את החיוך על פניה.
היא מנשקת אותי, שפתיה רכות ומדהימות והיא ממשיכה בנשיקה יותר זמן ממה שחשבתי.
היא מתנתקת ממני מתנשפת.
זה היה מדהים, אבל משהו חסר, זה לא כמו אוליביה, הלב שלי לא דופק בכוח ורוצה לצאת מהחזה שלי.
למה אני מזכיר את אוליביה?
זה לא משנה בכלל!
זה היה מדהים.

"בוא אנחנו נאחר לשיעור" היא אומרת וגוררת אותי.
אני מחליט שלא באלי ללמוד מתמטיקה. למי כן?
אבל יותר מזה, אני יודע שאם אני אכנס לכיתה אני אצטרך לשבת ליד אוליביה, ואני לא רוצה בזה.
אני מחליט לעצור את קייט "מה דעתך..שנעשה משהו טוב יותר על הספסל שפה?" אני שואל בחיוך רחב.
היא מחייכת בחזרה "אתה רוצה לגרום לי לעשות איתך סקס במקומות ציבוריים?" היא מצחקקת.
"אפשר לומר" אני מצחקק בחזרה ואנחנו מתמזמזים כמעט כל השעה על הספסל מחוץ לכיתה.

אני אדיוט!
איך יכולתי להתמזמז עם מישהי מול הכיתה של אוליביה?!
היא יצאה כמה דקות מוקדם, לפני הצילצול וראתה אותנו.
אני מרגיש כל כך טיפש.
אני ממשיך לנשק את קייט אבל עיניי מביטות באוליביה שרצה לכיוון חדרה, בוכה.
הצילצול מקפיץ אותנו ואנחנו צוחקים, הצחוק שלי מזוייף.

"אני כבר חוזר קייט..אוקי?" אני שואל והיא מהנהנת בחיוך.
"מבטיח שזה לא סתם..אוהב אותך" אני אומר ומנשק אותה. לא אמרתי שאני אוהב אותה, אמרתי אוהב אותה, זה שני דברים שונים לגמרי.
"אוהבת אותך" היא אומרת לי ואני מנשק אותה והולך בעקבות אוליביה.
אני רץ בעקבותיה ופתאום אני רואה אותה, את שיערה הג'ינג'י ואת גבה. היא הולכת מהר מידי ומפיה נפלטת יפחת בכי.
"אוליביה חכי רגע!" אני צועק והיא רק רצה מהר יותר והבכי מתגבר.
אוי לא..מה עשיתי..

אני פותח את הדלת אל הגג ואני קופא מתדהמה.