חזרתי לחדרי והחלפתי לבגד ים ויצאתי אל הבריכה שפתוחה רק בחודשי הקיץ.
וראיתי אותה. מושלמת כתמיד. מחייכת יחד עם חברותיה.
משום מה הן בבגד ים בבריכה ואילו היא מדברת איתן מחוץ לבריכה מכוסה מכף רגל ועד ראש בבגדים.
"למה את בלי בגד ים?" שאלתי אותה והיא קפצה בבהלה.
"לא באלי להרטב" היא ממלמלת.
"אז מה. פשוט תתלבשי כמו בן אדם נורמלי שהולך לבריכה" אמרתי.
"לא באלי!" היא אמרה בקול רם מהרגיל.
"קרה משהו אוליב?" שאלתי מודאג.
"לא..אני חייבת ללכת" היא אמרה והלכה מהר כל עוד היא יכולה.
~~
דפקתי על דלתה.
"רק רגע!" שמעתי אותה מאחורי הדלת.
לאחר שתי דקות היא פתחה את הדלת.
"קדימה בואי לארוחת בוקר" אמרתי לה וגררתי אותה.
ישבנו לאכול צוחקים.
"יש לך קטשופ על החולצה" אמרתי לה.
"מה, אבל לא אכל--" היא השתתקה פתאום. "אני אלך להחליף חולצה" היא מילמלה וברחה משם, משאירה אותי לבד.
"היי..הנה את" אני לוחש לה לאחר שנכנסה לשיעור באיחור של חמש דקות.
"מה זאת החולצה הזאת?" שאלתי. החולצה שלה שחורה צמודה ומבליטה את כל מה שהאחרים רוצים לראות, והצווארון כמעט מגיע לאמצע חזהּ.
"לא הייתה לי חולצה אז לקחתי מבריטני" היא לחשה.
מכל הבנות בעולם היא לקחה חולצה מבריטני?! היא בקושי מכסה את הגוף שלה. זה לא הפריע לי כשבריטני לבשה את החולצה הזאת, אבל שזאת אוליביה זה שונה לגמרי. אני ממש לא רוצה שיסתכלו עליה כך.
אחרי השיעור אני גורר אותה לחדרי ושולף חולצה שלה. היא הייתה מתקלחת פה בזמנים שהיה לה קשה והיא הייתה צריכה אותי.
"תחליפי חולצה" אני אומר וזורק לה את החולצה האפורה שלה.
"למה זה כזה מפריע לך שאני עם החולצה הזאת, אני דווקא חושבת שהיא ממש יפה לי" היא אומרת וזה רק מעצבן אותי יותר.
"היא לא יפה, וזה לא מפריע לי" שיקרתי, את האמת אני בעצמי לא יודע למה זה כזה מפריע לי.
"אני לא יכולה להחליף אליה" היא אמרה.
"אוליביה, תפסיקי להיות נודניקית ותחליפי חולצה!" התפרצתי עליה בכעס.
"אני לא יכולה!" היא צעקה ודמעות בעיניה.
עמדתי המום, פתחתי את פי להגיד לשאול אותה מה קרה, אך היא הדפה אותי והלכה לחדרה.
YOU ARE READING
הדברים שהיא מסתירה
Romansהיא מטורפת. ואני מטורף עלייה. היא אחת שאוהבת אתגרים וסיכונים, מחייכת תמיד. לא פוחדת להגיד מה היא חושבת, נלחמת על הדברים שחשובים לה. היא חושבת על דברים פעמיים, היא לא קלת דעת. גם שהיא במצב הכי לא נעים, היא בטוחה בעצמה. היא יכולה להיות שטותניקית ויכול...
