"א-- א-- אוליביה..חשבתי שאני אתן לך סיבה לחיות.." אני אומר בגימגום.
"ואתה נותן..כשאני איתך אני מרגישה חיה סוף סוף..אבל זה לא יימשך לנצח.." אני אומרת והחיוך יורד מפניה.
"למה את כזאת בטוחה? אני אוהב אותך, ואת אוהבת אותי.." אני אומר.
"אהבה לא נמשכת לנצח.." היא אומרת.
"לא! זה הדבר היחידי שנמשך לנצח..את הסיבה שלי לחיות אוליב.." אני אומר והיא מעלה חיוך כשאני אומר את השם חיבה שלה.
אנחנו נכנסים לפנימייה ואני מוביל אותה לחדרה.
"אני רוצה לגרום לך לחייך כל הזמן, שלא תתחרטי לרגע על החיים האלה, שלא תחשבי דבר אחד לא בסדר על עצמך.." אני אומר.
"אתה מצחיק אתה יודע.." היא אומרת עם החיוך השיכור.
"מה מצחיק?" אני מתבלבל.
"אפילו אני לא אוהבת את עצמי, למה שאתה תאהב?" היא אומרת ומפתיעה אותי עם השאלה הזאת.
"את לא אוהבת את עצמך בשביל שאני אהיה שם לצידך לאהוב אותך" אני פולט. היא מחייכת חיוך עצוב ולרגע אני שוכח עד כמה היא שיכורה.
"אתה מרשה לי לנשק אותך עכשיו?" היא אומרת בקול.
"אוליביה, זה לא מה שאת רוצה..את שיכורה" אני אומר מחוץ לפתח הדלת של חדרה.
"אבל אני רוצה, אני באמת רוצה" היא אומרת ומהנהנת את ראשה במהירות. לרגע זה נראה כאילו היא באמת מתכוונת לזה, אבל זה כנראה מה שאני רוצה לראות..
"אוליב, רק תלכי לישון.." אני אומר מיואש.
"לא לפני נשיקת לילה טוב" היא אומרת מחוייכת.
"אוליביה מספי--" אני מנסה לומר אבל היא קופצת עליי בנשיקה. השפתיים שלה ממכרות אבל פתאום אני טועם את האלכוהול בפיה, ועם כמה שזה קשה אני מתנתק ממנה והולך צעד אחורה.
"מה את עושה? את לא רוצה את זה!" אני אומר.
"חשבתי שאתה אוהב אותי!" היא צועקת כמו ילדה קטנה.
"אוליביה תפסיקי לשחק ברגשות שלי כבר!" אני צועק עליה בכעס, שכחתי שהיא שיכורה ושאינה שולטת בעצמה, לא היה אכפת לי יותר..
"תיכנסי לחדר" אני אומר ופותח את הדלת. היא נכנסת בהליכה לא יציבה.
"למה אתה מתכוון שאתה אומר משחקת ברגשות שלך?" היא שואלת פתאום.
"זה לא חשוב עכשיו" אני מתחמק.
אני מוריד את חולצתה בחוסר נוחות רק כדי להחליף את בגדיה שהריחו ריח חזק של אלכוהול, אבל היא לא מניחה לי.
"למה אתה מתכוון שאתה אומר משחקת ברגשות שלך?" היא שואלת שוב.
"חשבת מה אני מרגיש?! אי פעם חשבת לצאת מהבועה שלך ולחשוב איך אני מרגיש?!" אני מתפרץ פתאום, למי אכפת גם ככה היא לא תזכור את זה, ואולי אני רוצה שהיא תדע ותזכור מה אני מרגיש.
"את שקועה בעצמך שאת אפילו לא לוקחת רגע אחד לחשוב עליי!" אני ממשיך לצעוק ואני יודע שאני יאבד שליטה אבל לא אכפת לי. אני מביט בה והיא נראת מלאת אשמה.
"א-- אני..אני כל כך מצטערת, בן" היא אומרת בשקט והכעס מתרוקן אבל דמי נשאר חם.
"מה אתה מרגיש?" היא שואלת כשהיא עטופה בשמיכה במיטתה.
אני מתיישב על המיטה שלה ואני מביט בה.
"אני מרגיש שאת לא אוהבת אותי, למרות שאת אומרת שכן..אני כל כך מבולבל אוליביה! אני לא מבין דבר ממה שאת עושה! כל מה שרציתי הלילה הזה זה להשתכר ולשכוח ממך..אני לא יודע מה לעשות יותר..אני משתגע..את משגעת אותי את מבינה?! ואני רוצה לעזור לך, אני באמת רוצה..אני אוהב אותך אבל איך לעזאזל אני אמור להציל אותך מעצמך?! אני מנסה להיות פה בשבילך ולשמח אותך אבל את הודפת אותי כאילו אני סתם אחד!..אני לא מבין..ולא משנה מה את אף פעם לא מסבירה! את מתחמקת! משאירה אותי להשתגע! לא חושבת בכלל עד כמה את משגעת אותי!" אני פולט הכל בקול גבוה מהרגיל. אני מתנשף, אמרתי את כל מה שחשבתי בלי לעצור לרגע.
אני מביט באוליביה ואני רואה שהיא מתחילה לצחקק. אני לא מבין, ובעיקר כועס.
כרגע אמרתי לה את כל מה שאני חושב, כל מה ששמרתי לעצמי במשך חודשים והתגובה שלה זה לצחוק?!
"אנחנו זוג מוזר" היא מצחקקת.
"לא אוליביה! אנחנו כבר לא זוג..ואנחנו כבר לא חברים..אז תניחי לי..כמו שאני אניח לך..זה מה שרצית לא?! אבל אני פאקינג לא יודע כי את לא מסבירה כלום! זה נגמר. כל הסיפור דרמה הזה נגמר. אל תפני אליי, אל תדברי איתי, אל תסתכלי אליי, אני לא קיים בשבילך, כמו שאת לא קיימת בשבילי.." אני קובע והולך משם. היא לא צריכה לזכור בשביל שאני אדע שזה נגמר, אמרתי את זה לה, אבל יותר אמרתי את זה לעצמי..
לא ידעתי עד כמה אני טועה כשאמרתי שסיפור הדרמה הזה נגמר..
אני הולך לישון בתקווה לא לקום מחר.
~~
YOU ARE READING
הדברים שהיא מסתירה
عاطفيةהיא מטורפת. ואני מטורף עלייה. היא אחת שאוהבת אתגרים וסיכונים, מחייכת תמיד. לא פוחדת להגיד מה היא חושבת, נלחמת על הדברים שחשובים לה. היא חושבת על דברים פעמיים, היא לא קלת דעת. גם שהיא במצב הכי לא נעים, היא בטוחה בעצמה. היא יכולה להיות שטותניקית ויכול...
