היום למחרת הגיע בליווי של מליון מחשבות. ובעודי הולך אל חדרה של אוליביה אני נתקל במישהי ומפיל אותה. אני ממהר לעזור לה לקום, ואני רואה שזאת אוליביה.
"היי, אתה יודע, כשאתה הולך כדאי לך להסתכל לאן אתה הולך" היא אומרת וצוחקת. התגעגעתי לראות אותה ככה. היומיים האלה היו כל כך דיכאוניים, הייתי צריך לשמוע את הצחוק שלה שוב.אני מחייך.
"קדימה בואי, בדיוק באתי ללכת אלייך כדי שנלך ביחד אל חדר האוכל" אני אומר.
אנחנו אוכלים וצוחקים, אתמול מרגיש מעומעם וחסר משמעות, אבל איך אפשר שדבר שהשפיע על שנינו כל כך ירגיש לנו כרגע כדבר חסר משמעות..?
אני כותב את המספרים ואת התשובות בשיעור מתמטיקה.
וידי שורפת מעט. אני ממשיך להביט במורה ולהקשיב להסבריה אך אוליביה מושכת את תשומת ליבי.
"בן, היד שלך" היא אומרת לי ואני מביט בידי הימנית.
"היד השניה!" היא ממשיכה ללחוש בקול לחוץ מעט.
אני מביט בידי השמאלית ואני רואה שהיא מדממת. החתך נפתח.
אני יוצא להביא נייר ומוודא שהחתך יבש לגמרי ואינו מדמם עוד ואני חוזר לכיתה אדיש ולעומת זאת אוליביה נראת כאילו היא יושבת על קיפוד.
השיעור נגמר ואני יוצא מהכיתה כשלידי הולכת אוליביה המשחקת בשערה ברגזנות.
"אוליב, מה יש?" אני שואל.
"מה אם מישהו היה רואה? מה אם תמשיך לדמם ככה? מה אם אתה תמות בגללי..?" היא ממלמלת שלל שאלות בדמעות.
"אם מישהו היה רואה הייתי אומר לו להעיף את העיניים שלו ממני, או ממך, אף אחד לא יסתכל על החברה שלי" אני אומר ברוגע והיא מחייכת חיוך קטן
"אסור לך לעשות את זה יותר" היא אומרת לי כשהיא בוהה בעיניי הירוקות ואני טובע בעיניה הכחולות.
"גם לך אסור" אני מחייך חיוך ערמומי והיא מרגישה עצב ואולי קצת..אשמה?
"אני לא אעשה כלום" אני אומר והיא פתאום חוזרת לחייך "רק אם את לא תעשי כלום" אני ממשיך את המשפט ופניה נופלות. לבסוף היא רק מהנהנת ומשלבת את ידה בידי לפני שאנחנו יוצאים לאכול.
אני לא יכול לתאר את ההרגשה הזאת, בכל חיי לא הרגשתי אושר שכזה.
להיות עם אוליביה הפך אותי לכל כך מאושר.
מוזר לי שככל שזכיתי בה, ככל שאני אוהב אותה יותר, כך יש לי יותר מה להפסיד.
אבל זכיתי באוליביה כבר, גם אם זה רק לשבוע. שום רע לא יקרה בשבוע..נכון?
למעט העובדה שנשארו רק עוד ארבעה ימים עד שאוליביה תפסיק את הקשר הזה בנינו, הייתי מאושר.
אני רוצה שהימים לא יעברו, אם יכולתי הייתי מקפיא את הזמן, עוצר הכל. אבל אני לא יכול.
הזמן זז, ואני רוצה לבלות כל שניה עם אוליביה.
"היי, אוליב" אני אומר לה בשובבות "מה דעתך שלא נלמד היום?"
"למה אתה מתכוון?" היא שואלת בחיוך החמוד שלה.
"בואי נצא מפה" אני לוחש לה באוזן והיא מחייכת
"אוקי" היא אומרת ואני מחזיק בידה ולוקח אותה איתי, היא נגררת אחרי מצחקקת וצועקת מילים כמו "בן זהירות!" או "לאט יותר אני אפול"
אבל אני נחוש לבלות איתה זמן מחוץ לפנימייה ואני מתעלם מדבריה, חוץ מזה, היא מצחקקת אז הכל בסדר.
YOU ARE READING
הדברים שהיא מסתירה
Romanceהיא מטורפת. ואני מטורף עלייה. היא אחת שאוהבת אתגרים וסיכונים, מחייכת תמיד. לא פוחדת להגיד מה היא חושבת, נלחמת על הדברים שחשובים לה. היא חושבת על דברים פעמיים, היא לא קלת דעת. גם שהיא במצב הכי לא נעים, היא בטוחה בעצמה. היא יכולה להיות שטותניקית ויכול...
