קייט הולכת ואני ואוליביה נשארים על הגג.
היא מתיישבת בן רגע ומתנשפת בכבדות.
"למה הכל חייב להיות מסובך כל כך" היא אומרת באנחה. אני מתיישב לידה ומביט בה.
היא נשכבת בלי התרעה על הרצפה, שערותיה הגינגיות מפוזרות על הריצפה האפורה הזמן שהיא מביטה אל השמיים.
אני נשכב גם אני. אני מסיט את מבטי אליה, והיא מביטה בי.
יש משהו מנחם בשתיקה.
"הכוכבים יפים" היא פולטת.
"רק חבל שהם מעט" אני אומר והיא מחייכת מן חיוך עצוב וחמוד.
"אבל הם שם. כל הכוכבים. כמו שכל המתים פה מסביבנו" היא אומרת.
אני שותק.
"אני מאמינה שלכל אדם יש כוכב, אולי ירח או אפילו מטאור, אבל יש כוכב ששמור רק לו, וכשהוא מת, הכוכב הוא הסיבה שהוא נשאר מסביב ורואה הכל. כי כל פעם שמביטים בשמיים יכולים לראות את המתים, דרך הכוכבים, הירחים ואפילו מטאורים." היא אומרת ברוגע.
"אני חושב שיש בזה מן שלווה שכזו." אני אומר. "הכוכב שלך, זה בטח שמש, שמש חמה כתומה ובוהקת."
"שלך זה בטח כוכב שביט, כולם היו רוצים לראות אותך ולבקש משאלה ולקוות שתגשים, אני יודעת שאת שלי הגשמת" היא אומרת והלב שלי פועם בחמימות.
"מה הייתה המשאלה שלך?" אני שואל בחיוך.
"אסור לגלות, אתה לא יודע??" היא משחקת בי.
"בתור מישהו שהכוכב שלו הוא כוכב שביט אני מאשר לך להגיד לי את המשאלה שלך" אני אומר והיא מצחקקת.
"אני ביקשתי מישהו שיאהב אותי כמו שאני אוהבת אותו.." היא מילמלה בשקט ופניה מאדימות.
"טוב אז אני חושב שלא הגשמתי לך את המשאלה אחרי הכל.." אני אומר בנימת עצב מזוייפת.
"מה זאת אומרת?" היא שואלת.
"בחיים לא תוכלי לאהוב אותי כמו שאני אוהב אותך" אני אומר ופניה הופכות אדומות.
"את רואה, את כמו השמש." אני אומר והיא מגחכת.
אני רוצה להפסיק הכל. את הזמן, את החיים, את הצילצולים, את כל הגורמים שמונעים מאיתנו להיות אחד עם השניה.
"אני אוהבת אותך" היא אומרת וזה ממס לי את הלב.
"אני אוהב אותך יותר" אני אומר בתגובה.
"אני אוהבת אותך יותר מכל הכוכבים שבשמיים"
"אני אוהב אותך יותר מכל החול שבמים" אני עונה.
"אני חושבת שאנחנו צריכים לכתוב שירי אהבה ביחד" היא מצחקקת.
"אני לא חושב..אין שום דבר שמתחרז עם השם שלך" אני צוחק.
"חה חה מצחיק מאוד..ברור שיש!" היא אומרת אבל החיוך בפניה מסגיר שהצחקתי אותה.
במשך כשעה אנחנו מנסים למצוא חרוז לשמה ולבסוף מודים בכישלון.
"אז..מה אתה מתכוון לעשות עכשיו?" היא שואלת.
"אני מתכוון לנשק אותך" אני אומר ומנשק אותה. היא מצחקקת.
"לא..התכוונתי לגבי קייט.." היא אומרת וזה מוחץ לי את הלב.
"אני..אני" גימגמתי, לבסוף נאנחתי.
"אני לא יודע" אני אומר בכנות.
"אתה לא עומד להיפרד ממנה?" היא שואלת ובעיניה ישנו רגע שלא ראיתי.
"אני לא יודע..רק מלפני כמה זמן נהנו לנו.." אני אומר והיא משלימה את מה שרציתי להגיד אבל העדפתי שלא "לפני שאני באתי וסיבכתי הכל"
"בחיים לא היית פשוטה אוליביה, אני צריך שתדעי את זה. את לא פשוטה, את לא סתם אחת, את מיוחדת אולי יש אלפי שמשות זוהרות בשמיים, אבל שמש כמו שלך יש רק אחת. כזו שמחייכת ומחממת הכי טוב ביקום" אני אומר והיא מחייכת.
"אני מודה..אולי עם מישהי פשוטה יהיה קל יותר. אבל מי מעדיף לצפות במטואורים מאשר לצפות בשמש" החיוך שלה מחמם לי את הלב.
YOU ARE READING
הדברים שהיא מסתירה
Romantikהיא מטורפת. ואני מטורף עלייה. היא אחת שאוהבת אתגרים וסיכונים, מחייכת תמיד. לא פוחדת להגיד מה היא חושבת, נלחמת על הדברים שחשובים לה. היא חושבת על דברים פעמיים, היא לא קלת דעת. גם שהיא במצב הכי לא נעים, היא בטוחה בעצמה. היא יכולה להיות שטותניקית ויכול...
