9,118 קילומטר.

פרק 3:האמת של שקד.

אפשר להגדיר טירוף בהרבה מילים,שגעון,סערה,בהלה פחד.
חוצה את השיגרה,חוצה את ההיגיון ואלו היו המילים של שקד
כועסות,מטלטלות ופוגעות ישר בלב.

מתוך עיניה ראיתי את שקד שלי יחד עם שקד שלא הכרתי...
כיאלו היא פיתחה בעצמה חוזק נפשי,עמידה איתנה ובתוך כל
זה עיניה עדין הביעו שריטה עמוקה ושיקוף של כאב ופחד.

הלב שלי כאב,והנפש שלי צעקה כי מול השקד הזו לא הצלחתי
למצוא תשובה,לא הצלחתי לקבל ממנה הסבר ללמה היא כל
כך כועסת?

טרקתי את דלת הדירה,הרגשתי את הכאב זורם בעורקים שלי
את הראש שלי מאבד כיון ואת הנשמה שלי מתגלגלת מצער.
אני יכול להתמודד עם המון דברים,עברתי לא מעט אבל מול
מציאות שבה פגעתי באדם שאני כל כך אוהב,קשה לי במיוחד.

זה לא רק אדם שאני אוהב,זו מישהי שהיתה כל עולמי ואם
היא בוחרת להתרחק כנראה שקיימת סיבה,ואיכשהו אותה
היא לא מוכנה לספק לי...מה היא הסיבה שכל כך נפגעה?

״מבין שלא היתה שיחה כל כך טובה״הקול של ברק נשמע באוזני שאני מנסה להשתלט על הסערה שעוברת אצלי

״אתה חד משהו״אני מלמל ומתקדם אל ארון המשקאות שלנו
שולף משם בקבוק ומוזג לכוס,בחוסר ידיעה אפילו מה אני שותה הראש שלי לא מחובר לגמרי,העיניים שלי לא מצליחות
לראות מעבר לכאב

״עד כדי כך גרוע?״צעדיו נשמעים והמבט הדואג נראה לפני

״לא קיבלתי תשובה,קיבלתי ריחוק ובקשה ברורה להתרחק״

״היא נשרטה לגמרי״הוא ממלמל חצי לעצמו ״-מה?״

״אל תגיד ככה עליה״אני אומרת בנשימה עמוקה ומתעלם מהעובדה שהוא מגלגל עיניים.

מסתבר שלא משנה מה שקד תעשה למולי תמיד אהיה למולה, מילה שיכולה להתפרש כרעה עליה תשפיע עלי ועל הנפש שלי,הרצון שלי לגונן עליה כנראה תמיד אהיה שם,יעמוד שם,הילדה הזו משפיעה עליי.

״טוב די,תתארגן יוצאים״ ברק קובע ואני מרים גבה,ברק הוא האדם האחרון שיזום יציאות הוא מסוג האנשים שמופיע לרבע
שעה,שותה ונעלם פתאום

״איזה יוצאים״

״קפל את עצמך,אם אתה כבר משתכר אז שיהיה עד הסוף״
הוא מלמל,לוקח ממני את הבקבוק ומחזיר אותו לארון.

המוזיקה נשמעת ברחבי בבר אני יושב ליד ברק ואיתנו כמה
חברים מהצבא,מרצים בדיחות ומעלים זכרונות.אני מרגיש
קצת יותר משוחרר אחרי כמה כוסות,אבל זו רק תחושה
גופנית בעוד שבתוכי התחושה הנפשית שונה לחלוטין.

הכאב מתחזק,אני מנסה בראש לגלגל סימנים מקדימים
אולי דברים שאמרתי,דברים שעשיתי שעשויים לגרום
לחברה הכי טובה שלי למחוק אותי מהחיים שלה.