פרק 6:הפתעות בדרך.

973 98 29
                                    


עברו שבועיים,מאז שאחזתי ביומן של שקד והחלטתי לא לפתוח אותו. מאז כל לילה אני חוזר בחלומות אל החדר שלה.נכנס דרך החלון נוגע ביומן,מנסה לפתוח אותו אבל היד שלי לא מצליחה.

אני לא מבין גדול בחלומות,למעשה אני לא חושב שתמיד יש משמעות מאחוריהם. אבל כאן אני נוטה לחשוב שזה שהיד שלי לא מצליחה לפתוח יומן מסמנת את המילה שנתתי לשקד לפני שנים. הבטחתי לה שלא אקרא את היומן שלה,נתתי לה מילה.

המילה הזו חזקה,כנראה יותר מהרצונות שלי,יותר מהסקרנות
שלי. כי ברגע שעמדתי מול הרצון לבין המוסר ונאמנות בחרתי
בנאמנות לשקד,וזה לא היה לי קל,זה עדין לא קל עבורי,כל יום
עוברת בי המחשבה שאולי בכל זו אני צריך לחמוק שוב לשם אבל באותה השנייה עולה לי תמונה של שקד,והבטחה שלי.

הפאלפון שלי מצלצל בדיוק שאני סוגר את הסטודיו שלי ושל ברק. השעה יחסית מוקדמת אבל אני וברק מכוונים שמדי פעם
יהיו לנו ימים קצת יותר קצרים בלוז האימונים.

״כן אימא?״ אני שואל, מותש חלקית שאני מצמיד את הפאלפון לאוזן ומתחיל לשמוע את כל אירועי היום של אימא שלי.לרוב אין להם פואנטה אמתית,אבל מאז שאני וברק עזבנו את הבית
היא פוצחת בנאומי שיח שברובם היא מדברת. בבוקר זה עם ברק ובערב זה איתי,לפעמים היא מחליפה אבל לרוב אני בערב
וטוב לי עם החלוקה שלה

אני מתיישב ברכב מניח את הפאלפון בעמדה שלו ושם אותה
על רמקול. היא ממשיכה לדבר ואני מתחיל לנסוע,זורק מדי
פעם מילה רק בכדי לסמן לה שאני חיי ונמצא מבעבר לקו.

היא ממשיכה לדבר ומזכירה את היום הולדת של אלי בשישי מזכירה גם שאני וברק צריכים להגיע. כיאלו אנחנו לא מגיעים כל שישי ולפעמיים גם נשארים לישון אצלם. ובין המילים שלה על העוגה שהיא מתכננת להכין לאלי אני נזכר, נזכר בשקד יום
ההולדת שלה לא רחוק מאלי,תמיד הייתי צוחק שלא סתם שתי הנשים החשובות בחיי נולדו באותו החודש, וגורמות נזק בחודש
הזה.

שאימא מנתקת את השיחה ונפרדת, אני מהרהר,נכנס ללופ של מחשבות ותהיות שונות בעודי נהוג אל הדירה. לרוב זה ככה אצלי,ואני מניח שאצל רוב אנשי העולם בזמן נהיגה או בזמן מקלחת כל המחשבות צפות אל המוח ומטביעות אותו ברגשות.

אני עוצר את הרכב בחנייה, יוצא ממנו ונועל אותו. נכנס אל
הבניין ועולה במדרגות אל הדירה,שאני מכניס את המפתח במנעול הוא לא מסתובב ואני דוחף את הדלת. לא מופתע
לגמרי לראות את ברק יושב על הספה מול הטלוויזיה עם
כוס נס.

״הפרצוף המוטרד שלך תקוע כבר חודש איתי״הוא חצי
מסתובב עלי שאני סוגר את דלת הבית ונכנס אל החלל

9,118 קילומטר.Where stories live. Discover now