9,118 קילומטר.

פרק 7:שולם.

״מלנכולי על הגג
רוקד מול חצי ירח מוטרף
עץ או פלי מהמר
לקפוץ או להשאר...?״
(מלנכולי; מיכה שטרית,ארקדי דוכין.
ביצוע; ארקדי דוכין, מאיר בנאי)

שקד;עבר-

"לא כולם זוכים לזה מישל,את בת סגולה"

קולו נשמע,הוא פונה אלי בשם שהוא נתן לי,בשם החדש שלי. בעודו מוציא מפיו עשן סיגריות,נשען לאחור על כיסא העור השחור שעיניו הירוקות נוצצות בחדר האפלולי שלו. בליבי מתגנבת תחושה של פחד,לצד הערצה בלי נגמרת,הוא מכווץ
את עיניו ומניח על השולחן חפיסה של כדורים.

"זה מה שיעזור לך להרגיע קצת את הנפש"
המבטא הבריטי שלו נשמע באוזניי ואני מהנהנת בהסכמה

״את צריכה לזכור,שהמרחק מהמשפחה הוא טוב,זה תהליך של זיכוך הנפש שלך ובגלל זה את מרגישה כעת כאב. ברגע שיעבור קצת הזמן,את תרגיש אחרת,נעלה יותר,חזקה יותר...
ויש בך ניצוץ,אני מזהה אותו,לא סתם את כאן. לא כולן זוכות להיות תחת חסותי,ואת זכית מישל,זכית"

הוא מרים את ראשו שוב,ומוציא עוד עיגולי עשן מפיו.

זכיתי,המקום הזה ירפא את כל החתכים שקיימים אצלי בנפש. כאן אני אמצא מהות,כאן אני אמצא משמעות.