9,118 קילומטר.

פרק 17:לב טוב עיניים צרות.

״...והלב עוד זוכר
מתפתל מתמכר
מה ביקשנו להיות
והפכנו שבויי חלומות...״
(מילים,לחן,ביצוע:עידן רפאל חביב)

•••

לא פשוט להיות האחות שלי ושל ברק.אולי ככה זה הרגיש אפילו לי שישבנו מול אלי יחד עם אמא ובקשנו פרטים על הברנדון המעולל הזה.שמתסבר שהקשר שלו ושל אחותי
אלי החזיק יותר מדייט אחד ומראה כיונים של משהו רציני.

״בלונדי״ אני מלמל שאלי מציגה מולי ומול ברק תמונה של
הבחור באינסטגרם.בחור נאה,סטייל אתמול עליתי מארצות
הברית,בלונדי פנים נעריות במעט חיוך וגומה

״הוא ממש חתיך״אמא אמרה והציצה מהצד על מסך הפאלפון

״מראה זה לא הכל בחיים״ברק קובע ומעביר אלי מבט

״אין לו תמונות עם בנות?״אני לוחץ על היציאה מהתמונה
הספציפית וגולל בין התמונות של הנאחס הזה.ברק מחזיק
את הפאלפון ועוקב אחרי על התמונות ״רגע תרד קצת״

״אלי תראי מי זו״אני שואל ונכנס אל התמונה של ברנדון
עם איזו בלונדה ״יפה יפה מחליף בנות כמו גרביים״

״זו אחותו הקטנה,תרגעו כבר שני מעצבנים״היא חוטפת
לנו את הפאלפון שלה והולכת לכיון החדר.ברק מוציא
אנחהמהפה ואני מביט עליה מתרחקת

״אתם באמת מגזימים״ קולה של אמא נשמע ושנינו מעבירים אליה מבט

״אנחנו דואגים לאחותנו,לכי תדעי מה מסתובב בחוץ״
ברק מלמל ולוגם מכוס הקולה המונחת על השולחן בנינו

״מה מסתובב,בנים ובנות שמחפשים אהבה״

״אמא בחייאת,זה לא סרט דיסני עם נסיכים ונסיכות״

״אני מבינה. יש מניאקים בחוץ אבל אני מסתכלת על אלי.
היא שמחה היא מאושרת,ואני פוקחת את העינים עליה,
לא צריך עוד שתי זוגות עיניים״

״חכי שאבא יגלה יהיה פה שלוש זוגות״

״ברק תזהר להגיד לאבא שלך.שאלי תחליט היא תספר״

״נשבעתי בשמו שהוא לא יגיד כלום״מלמלתי וברק נאנח
בדיוק דלת הבית נפתחה ואבא אחרי דקה נכנס אל חלל
הסלון שבו ישבנו

״הייתי אצל אריק במושב,הבאתי ארגז עגבניות״הוא
אומר מופיע מולנו שבידו ארגז גדול ובו עגבניות

״מה אני אעשה עם כל העגבניות האלה חיים״אמא קמה
מהספה ונגשה יחד איתו על המטבח ״מטבוחה,סלט ערבי
ותאכלו סלט,עגבניות זה בריא,זה ירק,זה טוב״