9,118 קילומטר.

28:מחסה בלב שלו.

כְּבָר מוֹעֵד לֹא עוֹמֵד עַל הָרַגְלַיִם
שֶׁבֶר כְּלִי שֶׁאֵין בּוֹ כְּבָר מָה
וְהַשָּׁמַיִם הֵם לִי חוֹמָה
אֵיךְ אֶעֱבֹר בְּתוֹךְ הַיָּם בְּיַבָּשָׁהּ
(מילים,לחן וביצוע:ישי ריבו)

***

הבית של ברק ואיתי היה דומם,ישבתי בספת הסלון והבטתי
בטלויזיה הכבויה.תחושת מעוקה תפסה את גרוני,הריקנות
חלחלה לתוכי הדאגה עלתה ונכחה בעצמותי,השעה היתה
מאוחרת,כמעט שתים עשרה בלילה,הגענו בצהריים מאילת ואיתי הלך לחקירה.

הוא זומן,והתייצב,הסיבה נותרה בסימן שאלה,המשטרה לא היתה מוכנה לספק לו יותר מדי מידע. רק היה לנו ברור,

שברק חשוד בתקיפה מינית...

חשד שהיה תלוש מהמציאות ומנותק מהאיש שהכרתי.

ברק כמו איתי היה אחד הגברים היותר מכבדים שהכרתי,
הוא אדם מאופק,מחושב,טוב עם לב עצום. החשד לא עלה במוחי כהגיוני,איך אדם כמו ברק,אדם שהכרתי לעומק
יכול להיות חשוד במעשה שכזה?

קמתי ממקומי בספה שצלצול הפעמון נשמע,מגרוני נפלט
׳תודה לאל׳ האמנתי שברק ואיתי חזרו. שכל הסיפור הזוי
הזה יהיה מאחורינו וישלח למחיקה מהתיק הפלילי של ברק.
ידעתי שהמשטרה לא תמצא כלום,לא הייתי צריכה חקירה
ממצאים או הוכחות. הכרתי את הבחור הזה,ידעתי מאיפה
הוא מגיע,מאיזו משפחה,ידעתי איזה איש הוא במציאות ולא
היה בי ספק. שהוא אדם ואיש הגון.

כשפתחתי את הדלת מתן לירן וחן נעמדו לפניי,הבעת פניהם
גרמה לי להרגיש סחרור והמועקה חזרה,אלו לא היה ברק
ואיתי. ״מאמוש״ חן חיבקה אותי ישר, הבנים נכנסו לבית
אחריה ומתן השמיע אנחת קול חזקה.

״תגידו לי בבקשה שזה חלום,ואנחנו נתעורר מהסיוט הזה״
לחשתי אל הבנים,כשמתן יישר את מבטו אלי ידעתי שיש
מעבר למה שאני יודעת. ידעתי שיש משהו שמתן יודע אבל
הוא לא יודע איך לומר לי ״גם איתי שקד״ הוא לחש ואני
צמצמתי את עיני,כווצתי אותם ומקדתי אותם בפניו של
מתן

״מה גם איתי?״ הלב שלי הלם בתוך הגוף

״גם איתי,חשוד״

״איתי?איתי שלי?״הקול כמעט לא יצא מגרוני שצמרמורת
פקדה את גופי. רציתי שמישהו יגיד לי שאני לכודה בסיוט

הוא נשך את שפתו התחתונה ואני הנחתי את ידי על שפתי,
עיני התמלאו בדמעות. לא כי חשדתי באיתי,לא היה לי שביב של ספק אלא כי באותו הרגע כל המציאות נפלה עלי,באותו הרגע הבנתי שמישהו מנסה לשבור את הבן זוג שלי ואת אח שלו ולרסק להם את החיים.