9,118 קילומטר.

פרק 34:הזיות.

עריכה אחרי יומיים:
ישנה טעות, רשמתי בסוף הפרק 50 הצבעות
אבל התכוונתי ל70... זה מה שקורה שכותבים פרק בשלוש
בלילה במצב נפשי מעט מעורער

המוזיקה נשמעה בעוצמה ברחבי הבית בדיוק אחרי שהכינוי
של שקד נשמע באוזניו,איתי התרומם ממקומו בחדר וחש את קצב פעימות ליבו,את התחושה המוזרה של הפחד לצאת ולראות אותה ולגלות מישהי אחרת.וזה היה דפוק לגמרי,עבר רק חודש.

רק חודש,מה כבר יכול להשתנות בשקד?

והוא עדין שמע בראשו את המילים שלה,הידדו במוחו המשפט שהיא שונאת אותו.וכל פעם שהד נשמע הלב שלו כמעט הפסיק לפעום בגופו,תחושת של מחנק,תחושה של כאב השתלט עליו.

עיניו נדדו אל הדלת,הוא רצה לצאת מהחדר לראותה ואולי
עכשיו אחרי שהכל נגמר יהיה אפשר לחזור לאחור.למרות
שידע זה לא יהיה קל,הוא וויתר עליה כי הוא היה במצב
קשה אבל הוא דאג לה.הוא פחד שהמאורעות האלו יהיו
גדולים עליה שהם יהיו כמעמסה נוספת ויכבידו עליה...

והוא טעה,חשב לעצמו שאם הוא ישחרר את שקד הוא
ישחרר קצת בנפש שלו את עצמו בתקופה ההיא.
אבל זו היתה טעות נוספת,כי לא רק שהיה לו קשה בגלל התקופה אלא שהיה לו קשה גם בלעדיה,קשה לישון בלי
להריח אותה,קשה לו לא להרים אליה טלפון ולספר לה
מה קרה,קשה לו שאין לו את מגע ידה,שהיא רחוקה...

את העשר דקות לאחר מכן הוא העביר בהליכה מקצה
של החדר אל משניהו.מרגיש בלחץ שעובר בו,כמו ילדה
שמתלהבת מהמחשבה שהקראש שלה נמצא מעבר לדלת.
הוא פתאום לא ידע מה יגיד לה,מה הוא יצליח לראות
בעינים שלה,כמה היא עוד כועסת,אם היא תבין פתאום
שהוא פשוט רצה לשמור עליה ולחסוך ממנה את הכאב.

צליל ניפוץ זכוכית הפתיע אותו והוא כיווץ את עיניו יצא
מהחדר וקלט את רוב חבריו שיכורים.זה היה קיצוני כי
ריח האלכוהול עלה על גדותיו ופתאום הוא הרגיש דקירה
בלב שנאור ושקד נעו אחד ליד השניה שהמוזיקה נשמעה
הם לא היו צמודים בגוף אחרת הוא היה מתחרפן,אבל
שקד חייכה אל נאור,חייכה חיוך אמיתי באמת.

״איבדו כאן כיון״ברק מלמל לו ונעמד פתאום לידו

״כולם איבדו״איתי הגיב באנחה וברק העביר את עיניו
למקום שהמבט של איתי היתה נעוצה בה ״כנראה״

״אני לא אוהב את מה שאני רואה״איתי מלמל וגלגל
את עיניו,ברק לא הגיב אבל הוא הבין וחיבר בעצמו

״הם ידידים,אל תכנס לסרטים איתי״ אמר לאחר כמה
דקות,ברק זרק את המציאות מנקודת מבטו והלך אל
כיון לירן זוהר שהיו שתויים וליה שעוד היתה פקחית.