9,118 קילומטר.

פרק 23:אחת ללב.

״...הם בכלל לא יודעים
מה שאני ואתה עושים, ומה זאת אהבה
הם גם לא יכולים להרגיש את מה שאני מרגישה
רק איתך מרגישה בטוחה...״
(מילים,לחן ביצוע:שיר קורן)

***
הדמעות נפלו על הכרית,תחושה מרירה השלטה עלי בין אם רציתי להכחיש את המציאות שראיתי בעיניים,בין אם בתוכי
לא רציתי לכעוס על איתי,זה הפך והיה גדול ממני בכמה מידות.
תחושת האכזבה יחד עם התחושה שיש משהו שאני לא יכולה
להעניק לו עכשיו,ואולי הוא מבין,מעולם לא דחף אותי למקום
מיני שלא רציתי בו,מעולם לא הפעיל לחץ פיזי או מילולי אבל
הקושי כנראה ישנו,בלב ואצלו עובר במחשבה ובלב.

״שקד״ הקול הרם של איתי נשמע, הוא דפק בדלת החדר
הנעולה.דפק כיאלו אחריו רודפים צבא של אויבים והוא
צריך להימלט ולהיכנס,הלב שלי דפק,ידעתי שאמא שלי
עדה לסצינה הזו והופעתי שהיא לא התערבה גם שאיתי
המשיך לדפוק כמו משוגע

״אני נשבע לך שקד, אני אוציא את הדלת המזורגגת הזו״
זה לא היה נשמע כאיום לא בר מימוש,שהוא אחז בידית
וניסה לפתוח את הדלת שאכן רעדה מכוחו של איתי.

״אני אכנס מהחלון,חבל על הזמן שלך פתחי את הדלת״

״מעדיפה לא לדבר עכשיו איתי״מצאתי את עצמי מגיבה
ומנגבת את הדמעות שחמקו מעיני בעודי מחזירה ראשי
לכר עוצמת לרגע את עיני ומרגישה איך הלב שלי פועם

״תקשורת.זה הדבר שהכי חזק גם בחברות שלנו,ובזוגיות
אנחנו רק רציתי להעלות את רמת התקשורת...תפתחי אני
לא צחקתי שאמרתי שאשבור את הדלת״

הרגלים שלי בגדו במה שהמוח אמר,יחד עם חוסר
הרצון שלי לשמוע את איתי באותו הרגע.התקדמתי אל
הדלת ופתחה לו אותה. לא ישרתי מבט אליו אבל נוכחתו
הורגשה בחלל כשהדלת אחריו נסגרה מעצמה.

אולי הינו כך כמה דקה,בשקט שהרגיש כמו נצח. בניגוד
פנימי בין הרצון שהוא ילך ויותיר אותי לבד לבין הרצון
לשמוע את הקול שלו שיעצור את השקט המלחיץ הזה

״אפשר לדעת מה גורם לך להתנהג כך? למה את בוכה?״

״אני מאוכזבת איתי״ הסתכלתי לתוך עיניו,והנחתי את
הרגשות שלי לתוך הגדרות ומילים,פחדתי מזה,אבל ידעתי
שאין לאן לברוח;איתי מולי

״אפשר לדעת ממה? מה בדיוק עשיתי?״הפנים שלו היו בן
כועסות ללא מבינות. הכרתי את איתי כל כך טוב,שרק ממבט
על הפנים שלו,אל העיניים שלו יכולתי לדעת מה קורה בליבו

נשמתי עמוק והכרחתי את עצמי להסתכל עליו,אל תוך עיניו

״הייתי על המחשב שלך היום,רציתי לעלות סרט לפני שתבוא
וראיתי אתר של...״ עשיתי לו עם הידיים סימן שימשיך אותי
אבל גבותיו של איתי רק התכווצו והוא בהה בי