9,118 קילומטר.

פרק 19:אני ואתה.

״ וכל השנים שעברנו
כמה בדרך אספנו
תראי הפכנו להיות גדולים
היו מלחמות וניצחנו
כמה רחוק שהגענו
הפכנו להיות שלמים״
(מחבר: אבי אוחיון, עקיבא תורג'מן
מלחין: אבי אוחיון, עקיבא תורג'מן, מתן דרור
ביצוע:עידן חביב)

***

חבקתי את נופר חיבוק חם ואוהב.היא באמת היתה חסרה לי.

כל המידע שהיא שיתפה אותי ואחרי שנחשפתי לעובדה שהיא אמא,בגיל עשרים ושתיים שמגדלת את הילד שלה לבד.

הרגשתי צורך להביע את התמיכה שלי בה.ולפעמים מילים
הם חזקות אבל הצד השני צריך את החיבוק ואת המגע.
זה לא היה חיבוק נחמה,נופר אמרה מספר פעמיים שהיא לא מסכנה,שהיא מודה על מה שיש לה,וזה דבר לא קטן,די קל להישאב לתוך הרחמים העצמיים.

״בטוחה שאת אימא מדהימה נופי,אני גאה בך״ התרחקנו מעט מהחיבוק והיא לקחה צ'יפס אחד ואכלה אותו,נראת מעודדת

״אני משתדלת,את יודעת,יש רגעים של קושי כמו שהילד מתעורר באמצע הלילה בוכה ואת לא יודעת מה לעשות אבל
את נזכרת פתאום שאת למעשה מחזיקה בידיים משהו שהוא שלך,שאת יצרת,וכל הכאבים והעייפות עוברים ישר״

״את יודעת מה מחרפן אותי ממש?״היא לפתע לחשה ואני
הבטתי בה מחכה לתשובה ״שאני לא כועסת על אבא שלו
שהחליט שהוא לא רוצה חלק בו,כיאלו,אין בי כעס או אשמה
נופר של פעם היתה מקללת צועקת מאשימה. אבל היום?
אושר כיאלו הכניס לתוכי ים של נחת וסובלנות לצד השני״

״הוא הפך אותך לבוגרת יותר״חייכתי אליה,כי זה היה ניכר
נופר היתה תמיד חברה טובה שלי והיא גם תמיד היתה עם
לב זהב וכריזמה רעשנית,כועסת מביעה דעה ומשמיעה את
קולה גם אם לפעמים,היה עדיף את השקט,ופה למולי יכולתי
לראות את האיזון הנכון כי היא עדין היתה בעלת כריזמה עדין
היה נדמה שהיא לא תשתוק לגמרי על דברים אבל יחד עם זו
היא לא תתלהם או תיצור מהומה

״לגמרי,בוגרת חזקה ואולי קצת יותר סלחנית כלפי העולם״

״את מאושרת?״לחשתי שידי בתוך ידה המונחת על השולחן

״לרוב כן.יש קשיים,אבל אני יותר מאושרת משהייתי בעבר.
אושר בהחלט הביא לחיים שלי אושר״ קולה כן,והיה ניתן
לראות שהיא מדברת מתוך הלב שלה. היא ספרה לי שאבא
של אושר אומנם לא חלק מהחיים שלהם, אבל הוא שולח
כסף,שלגמרי עוזר לה עבור ההוצאות של אושר ובמקביל
היא התחילה קורס איפור,ומנסה לפרנס את עצמה ע׳י איפור
בנות לאירועים,אומנם כרגע היא לא מאפרת מוסמכת אבל
היא בדרך לשם ולבנתיים היא לוקחת מחיר מופחת.