פרק 30:מלחמת אהובים.

670 99 45
                                    


ישבנו סביב שולחן האי בבית של ברק ואיתי.
ברק ומתן ישבו אחד ליד השני וזוהר ישב לידי אירוע אמש
היו ברקע.

ברק הסתכל עלי הוא ידע שחוסר הידיעה הורג ומשגע אותי.
וכרגע אני לא מוצאת תשובות אצל איתי. הוא לא מוכן לדבר
על מה שקרה שם בחקירה, ולמעשה הוא לא מסתכל על פניי וליבי מתכווץ מכאב כל פעם שאני רואה שעיניו מתחמקות מעיני, שהמשפטים שלו כל כך מתומצתים ,שיש שקט כל כך רועש סביבו...

הסתכלתי על ברק כשהוא דיבר על שתי מתאמנות חדשות, שהתאמנו באימון זוגי,פעמיים איתו ופעם אחת עם איתי.

הוא לא מכיר אותן לעומק, וששתיהן שלמו על חבילת אימונים רחבה שכוללת גם תפריט ותזונה. התמודדות של ברק הפתיעה אותי,הוא לא נסוג,הוא לא התכנס לתוך עצמו אלא היה כאן.
איתנו,מנסה לפתור את התעלומה,ולא היה צורך אפילו שהוא יסביר או יגיד שהם לא נגעו באף אחת,זה היה ברור לכולנו.

"מה הן טוענות ששניכם הטרדתם אותן יחד? נפרד? מה הטענה?" מתן שאל,הוא היה הבחור המסודר פה, ובהתאם למשפחה העשירה שהוא מגיע ממנה שחשופה לא מעט לשמועות רכיליות ולעיתים גם סיבוכים אמיתיים הוא חיפש
את הפרצה שתאפשר לנו לשבור את הסיפור הזה

"בנפרד.אבל שכנראה אני ואיתי תכננו את זה או משהו"
ברק השיב התמתח על הכיסא וזוהר מזג מקנקן מים אל הכוס
״יש צו איסור פרסום אני מקווה" מלמל תוך כדי וברק נאנח
"לבנתיים,בקשנו מהשופט...הקריירה שלנו כמאמנים ובכלל מחוסלת,שלא נדבר על אימא שתחטוף התקף לב"


השעה היתה שעת בוקר מאוחרת ברק ומתן עמדו אחד מול
השני ואני ישבתי על הספה והסתכלתי עליהם.

"אני מבטיח לך ברק,אני אמצא את העורך דין הכי טוב.
הוצאות המשפט יהיה עלי בהזדמנות תחזירו לי" הוא אמר והסתכל על ברק בעיניו שהביעו אמתיות ונכונות. הוא אחז בזרוע ואפשר להניח שהוא נשבע במילים אחרות לעשות הכל עבור האמת של חבריו.

איתי וברק לא הגיעו מבית מבוסס,הם החזיקו את עצמם,שלמו על שכר דירה ועל הוצאות שונות,וכעת שאין להם מקור הכנסה אחרי השריפה של הסטודיו וחשד ההטרדה באוויר העזרה של מתן היא גלגל הצלה עצום.

"תודה אחי אני מעריך את זה"ברק הודה לו והם התחבקו חיבוק גבריי קצרצר "בי שקדי" מתן הביט אלי והעליתי חיוך קטנטן כתודה על שפתי. הוא יצא מהבית,ואחרי סגירת הדלת שקט מילא את החלל. ברק התיישב רחוק על הספה ועיני הביטו אל המסדרון להחדר של איתי,השעה היתה כמעט אחת.

איתי היה ער איתי במיטה כמעט שעה,
בקושי תקשר לא הביט בעיני או פני וחזר לישון

"עייף בקושי ישנתי"

"קמנו מוקדם,ישנו מאוחר..ואתה עברת גיהנום אתמול אז בכלל"

"לא יודע להסביר לך.הגיהנום הזה,לא מטריד אותי לא
מפחיד אותי.אני כל כך בטוח בעצמי.בטוח באמת שלי"

9,118 קילומטר.Where stories live. Discover now