Stay-Larry Stylinson [✔]

Stay-1

בוקר בהיר אחד, הוריו של הארי החליטו ש... הופ! עוברים לדונקסטר.

זה היה קצת אחרי שסבא שלו מת, וסבתו התקשתה להסתדר בעצמה והבדידות הציקה לה, אז היא התקשרה אליהם, והוריו החליטו שזורקים הכל לעזאזל ועוברים לגור איתה, ואנחנו נסתדר.

אפילו לא היה להארי ולאחותו הגדולה, ג'מה, זמן להיפרד מחבריהם.

ג'מה הייתה מתוסכלת מאוד מכל העניין והתלוננה כל הנסיעה ("שבע שעות! איפה לעזאזל החור הזה?!") עד שדסמונד, אבי המשפחה, וויתר לה ולצערם הרב של כל המשפחה אישר לה לשים בפול-ווליום את הלהקה האהובה עליה, טו דיירקשנס, רק כדי שתירגע ותסתום. (טו דיירקשנס הם וואן דיירקשן-הערת הכותבת)

לא עבד.

היא השתוללה וצרחה כל הנסיעה את המילים של השירים הקיטשיים, הדביקים והאידיוטיים האלה, שמעבר לזה שהארי לא הבין למה שמישהו יכתוב בכלל, הוא לא הבין למה שמישהו יטרח ללמוד בעל פה.

תודה רבה, דסמונד.

אחרי שבע שעות מייגעות, סוף סוף הסתיימה הנסיעה הזאת. הארי יצא מהאוטו בקפיצה.

וואו, כבר כאב לו התחת.

הוא נכנס לבית של סבתא שלו, גורר את מזוודותיו אחריו. סבתו עמדה במטבח ובישלה.

"סבתא!" הוא קרא. סבתו הסתובבה אליו וחייכה חיוך רחב ושמח, מהסוג שאי אפשר להתנגד ולא לחייך גם.

"הארי'לה!" קראה סבתו, פרשה את זרועותיה וחיבקה אותו חיבוק מוחץ. "התגעגעתי אליך, תראה מה זה! כבר הפכת לגבר ממש! כמה גדלת! אתה רעב? בדיוק סיימתי לבשל! יש פה את המרק האהוב עליך ועוף וירקות בתנור. אתה אוהב, נכון? יופי, בוא, שב, אני אסדר לך צלחת. קדימה, תספר לי מה חדש ו... אן! דס! בואו תנו חיבוק! גם את, ג'מה, בואי לפה!"

סבתא של הארי היא מהנשים האלה שמסוגלות לדחוף שלושה נושאים במשפט אחד ובכל זאת הכל יישמע קשור אחד לשני.

לאחר שאן, דס, ג'מה והארי נחלצו מהחיבוק המוחץ, סבתא פנתה להגיש לארבעתם לאכול.

הם התיישבו ליד הצלחות, וסבתא התחילה בחקירה הרגילה: "מה חדש? איך הלימודים? איך העבודה? ג'מה, מה עם חבר שלך? הארי, מה איתך? מצאת מישהו?" הארי נעץ בה מבט מבולבל. הוא עוד לא הספיק לספר לכל משפחתו על נטייתו המינית. "נו באמת, הארי! אתה חושב שאני לא יכולה להבין לבד?" אמרה סבתו ופרצה בצחוק מתגלגל.

"אתם יודעים, יש לשכנים פה ילד בערך בגילך, אני חושבת... איך קוראים לו... לאונרד? לואיס? נו, לא משנה, אתה כבר תכיר אותו לבדך, נכון הארי? יש להם גם בנות, ג'מה, אבל הן צעירות ממך, אני חושבת. תישארו כאן כמה שבא לכם, לא דחוף שתעזבו! יש לי כאן מספיק מקום, אתם יודעים! חדרי האורחים נמצאים בקומה השנייה, כשתסיימו לאכול תעלו לשם ותבחרו לכם חדר, טוב?" כל מה שהם עשו היה להנהן בפה מלא.

וואו, הארי כבר שכח כמה פטפטנית היא.

כשהם סיימו לאכול, נשמעה דפיקה בדלת. סבתא נתנה לעצמה מכה קטנה במצח. "אוי! יכול להיות שהזמנתי לפה היום את השכנים, אתם יודעים, אלה שסיפרתי עליהם ושכחתי לספר לכם!"

הארי פער את עיניו בהלם. מה?! הם הרגע הגיעו, לא היה לו כוח להכיר מישהו חדש. אולי מחר. אבל הם כבר היו פה, ונראה ששאר משפחתו נראו די נלהבים. נו, מילא. הארי משך בכתפיו.

סבתא פתחה את הדלת ואל הבית נכנסו השכנים: אישה וחמישה ילדים. ארבע בנות ובן.

מבטו של הארי עבר על כל אחד מבני המשפחה, וכשנחת על הבן, הוא עצר את עצמו בקושי מלפעור את פיו בהלם.

הוא.

היה.

יפהיפה.

----------

טוב, אז זה הפרק הראשון.. מה אתם חושבים? להמשיך?