נקודת מבט: אוון
אחרי שבוע ארוך,הגיעו לאוזניי חדשות טובות. הבחור חזר להכרה.
לאק עשה חיפושים על הנער ולא מצא שום דבר לגביו. לא היה עליו שום מידע במאגר נתונים, הוא לא אזרח ארה"ב. לא נמצאו עליו חפצים שיעידו על זהותו.
התכוננתי לצאת לבית חולים לפני שאבי עצר בעדי. "דיברתי עם השוטר לאק הוא אמר שלא הצליחו להוציא מהאיש שפגע באותו נער שום מידע ,אבל נמצא בחור נוסף שהיה חלק מהחוטפים והצליחו להוציא מידע חשוב"
"מידע חשוב? הוא יודע מי עמד מאחורי החטיפה שלי?" שאלתי את אבי.
אבי הניד בראשו."הוא פגש אותו אך לא ראה את פניו, הוא רק קיבל ממנו הוראה לתפוס את הנער משום שהוא ראה את פניו"
"הבחור שהציל אותי ראה את פניו?" התפרצתי.
"כן, זה מה שנאמר ושכנראה גם הנער הוא זה שהזעיק את המשטרה"
"אלה חדשות ממש טובות. עכשיו,שהכרתו חזרה אליו נוכל לשאול אותו". אוכל לקבל תשובות לשאלות שהתרוצצו במוחי.
"זה בדיוק מה שעלה במוחי ששמעתי שהוא חזר להכרה,אבל יש בעיה."
"בעיה? שאלתי בבהלה.
"שמעתי מפיו של הרופא שהוא איבד את הזיכרון, לא רק שהוא לא זוכר מה שקרה אלא אינו זוכר אפילו את שמו או כל דבר אחר" אבי הביט בי. "אני אעשה הכל בשביל לגלות מי עומד מאחורי זה ואלמד אותו מה זה פחד אמיתי" פניו של אבי הרצינו. "דיברתי על הבוקר עם לאק ומצאנו פתרון שיואיל לשני הצדדים"
"ומה הוא?" שאלתי אותו בצפייה.
נקודת מבט: פארק סון ג'ין
שנינו פסענו ברחוב, היא החזיקה את ידי ובידה השנייה החזיקה את המטריה. השמש שקעה והגשם הלך והתעצם.
היא העבירה את המטריה אליי. "קח את המטריה,ותחכה בתחנה"
"לאן את הולכת? אני לא רוצה להיות לבד. אני אלך איתך. אני לא רוצה להישאר..." לא נתנה לי לסיים את המשפט. היא עטפה אותי בחיבוק חזק.
"את תחזרי,נכון"?
"כן. אני אחזור". לא יודע איך אבל ידעתי שאינה דוברת אמת.
היא השתחררה מחיבוקי."אני אוהבת אותך" אמרה את המילים האחרונות שאשמע מפיה. היא הפנתה אליי את גבה והחלה לרוץ. לא זכיתי ממנה אפילו למבט אחרון.
הלכתי לתחנת אוטובוס וחיכיתי לה במשך שעות למרות שידעתי בתוכי שלא תבוא כמו שהבטיחה.
קולות הגיעו לאוזניי.הצלחתי לשמוע כמה מהמילים. הוא דיבר באנגלית."...רק ישן,...הוא בסדר..."
"היי. אתה ער?"
איפה אני?
כשפקחתי את עיניי מישהו עם חלוק לבן התקרב אליי. "אתה רואה או שומע אותי?" הוא שאל. ניסיתי להנהן בראשי אך כאב עז עטף אותי.
"מ..מים" הצלחתי לומר. גרוני היה יבש.
הוא הביט בי בחוסר הבנה. הוא לא מבין אותי?
"מים" הפעם אמרתי לו באנגלית. האיש שהיה מאחוריו מיהר והביא לי.
אחרי שלגמתי מהמים פניתי אליו "איפה אנ..." תיקנתי את עצמי ושאלתי אותו שוב.הפעם באנגלית. "איפה אני? מה קרה לי?"
שניהם הסתכלו אחד על השני. "אתה לא זוכר מה קרה?" זה היה האיש שהביא לי מים.
"לא.אני לא זוכר שם דבר"
האיש על החלוק הביט בי שניות ספורות "אתה אפילו לא זוכר מי אתה" זאת לא הייתה שאלה.
הוא פנה לאיש וביקש ממנו להשאיר אותנו לבד.
"אני הולך להאיץ כמה בדיקות." הוא חייך ואמר בקול מתנצל. "סלח לי על חוסר הנימוס שלי. אני בוריס, אני הרופא המטפל שלך" החזרתי לו חיוך.
הוא שאל אותי לגבי מה שהביא אותי לכאן ולגבי הזהות שלי. לא הייתי ממש לעזר,לא הצלחתי להיזכר בשום דבר. רופאים נכנסו ויצאו מהחדר.
בפעם השנייה שפקחתי את עיניי נכחו בחדר הרופא ,האיש שהיה קודם בחדר ועוד שני אנשים שלא ראיתי לפני.
"איך אתה מרגיש עכשיו?" שאל הרופא.
"אני בסדר, הכאב בראש אפילו הופחת". השפלתי את מבטי."אבל אני עדיין לא זוכר כלום"
הוא הגביה את המיטה ששכבתי בה. "זה בסדר. אין צורך להילחץ" הוא טפח בעדינות על כתפי.
הוא פנה אל האנשים שנכחו בחדר."אין תדאגו,אם הוא הצליח לצאת מכלל סכנה אני בטוח שהוא יזכר בהכל בסופו של דבר. החזרת הזיכרון שלו יכולה להיות לטווח ארוך או קצר, הכל תלוי בו ובסביבה שלו" הוא פנה אליי. "אל תתאמץ להיזכר אני בטוח שאם תעשה דברים שנהגת לעשות לפני כן הזיכרון שלך יחזור בטווח הקצר." הוא אמר שידבר איתי יותר מאוחר ויצא מהחדר. בחדר השתחררה דממה.
"אני לאק .אחד השוטרים הראשונים שהיו בזירה"
זה האיש שהיה בחדר בפעם הראשונה שפקחתי את העיניים. הוא הושיט אליי את ידו. לחצתי אותה בעדינות. "בזירה? כמו שאתה יודע אני לא ממש זוכר מה התרחש שם. תוכל לומר בבקשה?"
"אוון נחטף וכאשר ניסת להציל אותו נפגעת בראשך מאחד החוטפים" הסביר לאק.
"אוון? מי זה?"
"הוא" אמר והצביע על הנער שנכח בחדר.
הפניתי את מבטי אל הנער ושאלתי אותו "מה אני בשבילך?"
"שומר הראש שלי" ענה לי בקול חלש.
YOU ARE READING
My Savior
Romanceפארק סון ג'ין הוא נער יתום שמתגורר בסיאול. הוא עבר התעללות מצד חבריו לכיתה על היותו חריג - הומוסקסואל. ההמתנה שלו להזדמנות לברוח מחייו המייסרים הגיעה לקיצה, כעת יש לו ההזדמנות והיכולת לברוח לחוץ לארץ ולהתחיל חייים חדשים. ~~~...
