My Savior

|פרק 7| בפעם הראשונה...

נקודת מבט: אוון

כשהקצתי משנתי באמצע הלילה הופתעתי לגלות את סטאר ישן על כיסא שראשו מוטל לאחור. "סטאר,התעורר!" התיישבתי ונגעתי בכתפו בזהירות "בוא תישן במיטה"
"אהה..מממ" הוא מלמל. חצי ער הוא טיפס על המיטה ושקע מיד בשנה עמוקה.
כיביתי את המנורה וחזרתי לישון.

כשקמתי בבוקר סטאר לא היה במיטה.
אחרי אמבטיה טובה פסעתי לסלון.
הטלויזיה הייתה דלוקה. "סטאר,אתה פה?" שאלתי בקול.
"אני פה" שמעתי את קולו בוקע מהמטבח.
תהיתי מה הוא עושה כל כך מוקדם במטבח.
כשנכנסתי מיד למטבח ריח של ביצים עטף אותי. "מה אתה עושה?" שאלתי בתדהמה.
הוא סובב אליי את מבטו. למראה עיניי לא הצלחתי לעצור את עצמי ופרצתי בצחוק.
"פעם ראשונה שאני רואה מישהו שמסתבך כל כך בלהכין חביתה" הוא בילגן לגמרי את המטבח,קליפות של ביצים היו זרוקות על השיש והריצפה.
"במקום לעמוד שם בוא ותעזור לי" הוא הזעיף פנים.
הלכתי והנמכתי את האש. "בקצב הזה תשרוף את הבית"
"אתה מפקפק ביכולת שלי לבשל? אתה תתחרט על זה" הוא דחף לי קרש שעליו מונחים חצי בצל וסכין. "תסיים לחתוך את זה"
"אתה יודע שאני שונא לחתוך בצל בצורה כזאת, אני משתמש רק במכונה" התלוננתי.
הוא שם כפית בפיו ואמר "מצאתי באינטרנט שאם שמים כפית בפה זה עוזר למניעת דימוע בעת חיתוך בצל"
"אני חושב שאתה מסתמך יותר מידי על האינטרנט" אמרתי. הוא הפנה אליי את גבו והמשיך במלאכתו.
לקחתי כפית וניסיתי את השיטה שהציע לי, למרות שהבצל היה קטן ויכולתי לחתוך אותו בלי לדמוע.
שמעתי את סטאר מצחקק.
"אני רואה שאני מבדר אותך" התבדחתי. הוא פזל לכיווני והמשיך בצחקוק שלו.
ערכתי את השולחן והנחתי את הסלט והמיץ. סטאר הניח את החביתה שלי. איחל לי "בתיאבון" והתיישב במקומו.
החביתה לא נראתה משהו,היא הייתה חומה יותר מאשר צהובה. מה הוא הוסיף לזה? אבל הרי אומרים "אל תשפוט ספר לפי הכריכה שלו".
"בתיאבון" אמרתי ולקחתי ביס. או מיי גוד.
בחיי שלא ידעתי שלחביתה יכול להיות טעם כזה רע.
"אמממ...יש לזה טעם מוזר,לא?" שאל סטאר.
"לא.זה די לטעמי" שיקרתי.
"שקרן.רוצה להזמין משהו?" הוא התחיל לפנות את השולחן.
"רעיון טוב!" קמתי לעזור לו אבל צלצול הטלפון הפריע לי. הסתכלתי על הצג. זה היה אבי.
"בוקר טוב" קולו של אבי נשמע בצד השני.
"בוקר טוב"
"אני צריך שתעשה לי טובה" והתחיל לפרט לי הכל. אחרי שהשיחה התנתקה פניתי לסטאר.
"זה היה אבא שלי.הוא היה אמור להיות בפגישה חשובה מחר בבוקר בלאס וגאס,אבל הוא לא חש בטוב אז הוא ביקש במיוחד ממני להיות נוכח בפגישה" הסברתי לסטאר.
"לאס וגאס?כמה זמן אורכת הטיסה?" שאל.
"יש מטוס פרטי שלוקח אותנו, זה לא כזה
רחוק,אולי טיסה של שלוש ארבע שעות"
"מתי הטיסה יוצאת?"
"הוא אמר שישלח לי את פרטי הטיסה"
"מה בקשר לארוחת בוקר?" סטאר התעניין.
"מה דעתך ללכת לאכול במסעדה במקום להזמין?" לפני שהוא הספיק לענות לי קיבלתי מסרון מאבי. "הטיסה יוצאת בשעה שלוש. הוא אמר שאם נצטרך זמן הוא יעכב את שעת הטיסה"
"יש לנו בערך חמש שעות עד אז, זה מספיק בשביל להספיק להתארגן" הוא השתהה."ולאכול בחוץ" הוא פסע לכיוון היציאה."אתה לא מתכוון לבוא?". לקחתי את הארנק והלכתי אחריו.
כשהיינו בתוך הרכב התקשרתי לקריסטין. "בוקר טוב, מותק"
"בוקר טוב,חנפן. מה אתה צריך?" ישר ולעניין.
"תוכלי לשמור על מיקה וסקאי?"
"מתי?"
"היום ומחר"
"יש לי ברירה? מתי לבוא?"
"בסביבות שתיים"
"אוקיי.הבנתי"
"אין עלייך!תודה!" נשקתי לטלפון ונתקתי. סטאר הסתכל עליי מוזר. "מה?" שאלתי. "אני רק מביע את תודתי".כיוונתי את המראה הצדדית והתניעתי את הרכב.
כשהתיישבנו בשולחן והמלצר הגיש לנו את התפריט סטאר פנה אליי אמר בשקט."חשבתי שאנחנו הולכים למסעדה פשוטה"
"מצטער.זה יותר מדי?לא מאוחר מכדי לקום וללכת"
"לא,לא. זה בסדר. אני פשוט...אנחנו כבר פה"
"בחרתם מה תרצו להזמין?" המלצר הפריע.
"אני רוצה סטייק ויין אדום" השבתי. הוא פנה לסטאר.
הוא נשך את שפתו התחתונה והתלבט.
"תביא אותו דבר בשבילו וסלט" אמרתי למלצר.
כשהמלצר הלך להביא את ההזמנה פניתי לסטאר."רציתי שתהנה במסעדה טובה,אבל זה נראה שאתה לא מרגיש בנוח"
"לא.אני...מצטער" הוא השפיל את מבטו. למה כל דבר שהוא עושה נראה חמוד בעיניי? למה אני מתרגש מכל מעשה קטן שאנחנו עושים יחד? למה...
"הנה ההזמנה שלכם.בתיאבון!" המלצר קטע את רצף מחשבותיי.
הרמתי את הכוס יין."לחיי מה להרים כוס?"
סטאר חשב לרגע ואמר."אולי לחיי זה שאזכר בהכל"
"אוקיי" אמרתי. למה פתאום אני לא שמח לשמוע אותו אומר את זה? זה הרי מה שרציתי מלכתחילה,לא?,שהוא יחזיר את הזיכרון שלו ושהכל יחזור להיות כרגיל. אז למה אני מרגיש צביטה בלב שאני רק חושב על הזה?
"הלו! לאן הלכת?" סטאר הוציא אותי מעולם המחשבות שלי.
"מצטער.שקעתי לשנייה במחשבות" הרמתי גבוה את הכוס. "לחיים" אמרתי מבלי להסתכל עליו ולגמתי מהיין.
"לחיים" הוא טעם מהיין והחמיץ פנים. אני לא יכול להתעלם מזה. "תפסיק לעשות לידי הבעות כאלה"
"מה? איזה הבעות?" הוא שאל מבולבל.
"לא משנה. בוא נאכל"
התמקדתי רק בלחתוך את הסטייק ולהמשיך לשתות מכוס היין. קראתי למלצר וביקשתי ממנו להביא לי עוד כוס יין. הוא עשה כדבריו.
"אתה בטוח שהכל בסדר איתך? אתה מתנהג די מוזר" סטאר העיר לי. הרמתי את מבטי. הפתיע אותי לראות את הצלחת שלו. הוא אכל רק מהסלט ולא נגע בסטייק. "למה אתה לא אוכל? אתה לא אוהב את זה?
"אהה. זה לא זה. אני פשוט לא יודע לחתוך את זה בצורה נכונה" הוא אמר.
"בצורה נכונה?" שאלתי.
"ככה" הוא הצביע על הצלחת שלי.
"אתה צוחק עליי,נכון? מה זה משנה איך זה חתוך העיקר הטעם" לקחתי ממנו את הצלחת. "אם אתה כל כך רוצה את הסטייק שלך חתוך 'בצורה נכונה',אני אעשה את זה בשבילך" חתכתי את הבשר לחתיכות קטנות והחזרתי לו את הצלחת.
"תודה".הוא הכניס לפיו חתיכה מהבשר וחיוך התפשט על פניו."או מיי גוד! זה כל כך טעים!!" הוא אמר בקול.לשנייה שכח איפה הוא נמצא. "מצטער" הוא לחש. באתי ללגום מהיין אבל הבנתי שגם את הכוס השנייה גמרתי אותה.
הרמתי יד לקרוא למלצר אבל סטאר אחז בידי."שתית מספיק!. אני לא רוצה שנהג שיכור יסיע אותי" רגע,למה זה נשמע כאילו הוא נוזף בי? לא הייתה תגובה מהצד שלי.
הארוחה נמשכה מעט זמן ובדממה.
"לא התכוונתי להטיף לך מוסר או משהו כזה מקודם. מצטער" סטאר התנצל שעשינו חצי דרך בחזרה.
"אם בכל פעם הייתי לוקח ללב את כל המילים העוקצניות שלך,לא נראה לי שהייתי נוכח איתך ברגע הזה באותו הרכב" האצתי את את המהירות. "תפסיק להסיח את דעתי באמצע נסיעה"
"מצטער. אני מבטיח שאוציא רישיון נהיגה בקרוב ואדאג שלא תצטרך שוב לשבת במושב הנהג" הוא אמר את זה בהתלהמות וכמעט גרמת לי לסטות מהכביש. למה הוא אומר מילים כאלו וגורם לי להרגיש אשם? סביר להניח שאם אצטרך להמשיך לשקר לו אני אצא מדעתי.
"מה שתגיד" כך הדיון הגיע לקיצו.
בשעה שהתארגנו קריסטין הגיעה לקחת את מיקה וסקאי.
"תבוא לקחת אותם מחר בעצמך.לא אוכל להביא אותם בעצמי" היא ציינה לפני שיצאה.
היא נתנה מבט חטוף בסטאר ולא אמרה דבר.
"הבנתי.שוב תודה" הענקתי ליטוף אחרון למיקה וסקאי.
הנהג של אבי הגיע להסיע אותנו.העמסנו את מעט הדברים שארזנו ויצאו לדרך.
כשהגענו למקום הופתעתי לראות את דודי.
צעדתי לעברו. "דוד, מה אתה עושה פה?
"שמעתי הכל מאביך.הייתי במקרה בסביבה..." הוא משך אותי לחיבוק."טוב לראותך שוב בריא ושלם"
"תודה.טוב לראותך גם" השתחררתי מחיבוקו והפניתי את מבטי אל סטאר וראיתי אותו נועץ מבט מתמשך בדודי.
"סטאר,זה הדוד שלי"
דודי הושיט את ידו."דניס צ'ארלס"
סטאר לחץ את ידו.ראיתי בעיניו את הבלבול אם להציג את עצמו או שלא.
"לא יצא לי להודות לך,אבל תודה שהצלת את חייו של אחייני" אמר דודי.הוא השתחרר מהלחיצת היד וטפח על כתפו של סטאר."אני מקווה ומפציר בך שתמשיך להיות הגב של אחייני היקר"
"העונג כולו שלי" סטאר הרכין את ראשו.
"הטייס מחכה. לא רוצה לעכב אותכם.טיסה נעימה" דודי איחל לנו והמשיך בדרכו.
לקחתי את חפציי ועליתי למטוס. כשהייתי כבר בפנים ראיתי מהחלון את סטאר עדיין מחוץ למטוס. עמדתי במדרגות."סטאר,זה מלחיץ אותך?" הוא הנהן בראשו לאות שאלתי.
"בוא,תן לי לעזור לך" הושטתי את ידי. אחרי רגע של התלבטות הוא אחז בידי.
"תודה" הוא אמר במבוכה אחרי שהתיישבנו.
"עליה למטוס בפעם ראשונה מלחיצה את כולם" ניסיתי להרגיע אותו. למרות שאני בטוח שזאת לא הפעם הראשונה שהוא עולה על מטוס.
לאחר דקות ספורות היינו כבר באוויר.
סטאר הוציא ספר ושקע בקריאה.
האזנתי למוסיקה באוזניות עד שלפתע ראשו של סטאר צנח על כתפי.
"מה...?" הסתובבתי וראיתי שהוא כבר שקע בשינה. זה נורמלי,נכון? הייתי כבר במצבים כאלה בעבר עם הרבה אנשים. מייק תמיד נהג לשים את ראשו על כתפי בכל מקום וכך גם מקס. אז למה דווקא עכשיו הלב שלי פועם חזק?"
משהו לא בסדר איתי. למה לשמוע את נשימתו עולה ויורדת מעביר בי צמרמורת וריגושים?
הפנים שלי כל כך חמות שאני חושב שהן עולות בלהבות.כנראה שזה בגלל היין.
מבט אחד מספיק בשביל לדעת שאין בו משהו מיוחד-שיער שחור,עיניים שחורות. השפתיים הן... די יפות. האם הן רכות כמו שהן נראות? מה אני אומר פה? חד-משמעית אני השתגעתי.
הראש שלי לא צלול ואני חושב שאני יודע באשמת מה זה. לא הייתי צריך לשתות את היין הארור הזה.
ניסיתי ליצור הסחת דעת-הגברתי את עוצמת הווליום וצפיתי בנוף שמבעד לחלון. חבל שלא היה ניתן לראות דבר בגלל העננים.