My Savior

|פרק 11| לילה ראשון

נקודת מבט: אוון

עבר שבוע מאז שהתראתי עם סטאר בפעם האחרונה.
אבי הצהיר בתקשורת בשמי שהכל זה רק שערוריה אחת גדולה ואין לה טיפה אחת של אמת,אני מתכוון לגבי השמועה של המערכת יחסים שאני כביכול מנהל עם סטאר.
התקשורת החלה לרדת מהגב שלי לאחר שאבי הסביר להם את הסיבה למה איני נמצא במערכת יחסים ובעוד עם גבר. הסיבה הייתה לונה,הוא סיפק להם את המידע לגבי לונה.
הכל חזר לקדמותו.רציתי לחזור לבית שלי,אך אבי טען שאני צריך לחזור לעבודה,הוא לא היה צריך לומר לי את הסיבה למה עליי לחזור דווקא כעת לעבודה. הוא בטוח רצה להוכיח לכולם ובמיוחד למישהו אחד שהמאמרים אינם משפיעים עליי כמו שנראה.
לא הבעתי התנגדות וחזרתי לעבודה כהוראתו של אבי. נשארתי למשך כמה ימים בבית הוריי. בתקופה זו התקשרתי לסטאר לא מעט פעמים לבדוק בשלומו,אבל ברוב הפעמים לא היה מענה ומעט הפעמים שהוא ענה,תשובתו תמיד הייתה זהה. "אני מצטער,אבל כרגע אני מעט עסוק,נדבר בהמשך" הוא תמיד היה אומר את זה והאף פעם לא טרח להתקשר אליי בחזרה.
אני מניח שהוא שיקר שהוא אמר שגם הוא מתגעגע אליי. הוא בכלל יודע מה המילים האלו עשו לי?
האם זה הגיוני להתגעגע ולהשתוקק לראות אדם שאתה בקושי מכיר חודש?
בכל יום חיכיתי בצפייה לראותו או לשיחה ממנו ,אך זה היה לשווא.
בכל ערב ובוקר השתוקקתי לראותו,אבל לא רציתי להפר את הוראותו של אבי שאמר שעליי לשמור מרחק מסטאר.
זה פשוט מרתיח לי את הדם שהם חושבים שזאת אשמתו של סטאר שהשערוריה הזאת התחילה. אני בטוח שגם לו היה קשה,רציתי להיות לצידו בתקופה הזאת.סביר להניח שהוא מאשים את עצמו בכל מה שקרה. הוא עדיין כל כך צעיר,למה הוא צריך לחוות משהו כזה רק בגללי ובגלל כל האנשים שמשקרים לו?
היום דיברתי עם הוריי לגבי החלטתי לחזור לבית שלי,הם לא הביעו התגדות למרות ששפת הגוף שלהם אומרת אחרת. הם ידעו שאני רק מודיע להם ולא מבקש את אישורם או משהו כזה.
סוף סוף אוכל לראות את סטאר הערב. ההמנתנה שלי הגיעה לקיצה.
 
                  ~~~~~~~

נקודת מבט: סטאר

"היום יש לי משמרת לילה,אז..." לאק קם ממקומו והלך לכיוון היציאה.
"אני בסדר כעת,אז אל תטריח את עצמך לבוא בכל יום. רק תעדכן אותי עם תגלה משהו חדש" לוויתי אותו מחוץ לדלת.
"הבנתי.אם זה מה שאתה רוצה, שאעשה כרצונך. זה המעט שאני יכול לעשות בשבילך" לאק אמר שגבו אליי .הוא המשיך בדרכו מבלי להביט לאחור. חזרתי לבית ושוב הכל צף לי. עדיין קשה לי להיכל את כל מה שקרה.

"מה אמרת? איך אתה יודע את שמי?" הפניתי השאלה לנער שקרה בשמי. רגע!. הוא אמר פארק סון ג'ין,למה אני חשוב שכך קוראים לי? הרי סטאר זה השם שלי,לא?
"אתה לא זוכר אותי?" הנער גיחח. "באותו לילה רצתי כמו שלא רצתי בחיים שלי" אותו לילה? הוא מתכוון שהוא הבחור שרדפתי אחריו?
"לרגע חשבתי שאולי תרצה שאחזיר לך את החפצים שלך,אבל כראה שאינך זקוק להם יותר" הבחור פנה ללכת.
"רגע!" צעקתי. הוא עצר והביט בי בחזרה. לרגע היה לי הבזק של זיכרון. פניו של הבחור שרדפתי אחריו באותו לילה עד קוצר נשימה נתגלו לפניי ברגע זה.
"איפה החפצים שלי?" צעדתי לכיוונו.
אחד הבחורים ניסה לעצור אותי,אבל הנער סימן לו לזוז מדרכי.
"מי אתה?" הכעס שהרגשתי באותו לילה כשרדפתי אחריו הציף אותו שוב.
"לדעת מי אני לא יועיל לך בשום אופן,אז..." הוא פרש את ידיו לפניי. לא הבנתי מה זה אמור להביע.
"אני לא עושה שום דבר בחינם.אם תרצה את החפצים שלך,אז תצטרך לשלם.הייתי בטוח שכבר ויתרת,אבל לראות אותך היום פה כל כך מוקדם אומר רק דבר אחד. באת לדרוש בחזרה את הדברים ששייכים לך" הוא שתק ונתן לי רגע לעכל את הכל. "אין לי את כל הזמן שבעולם. שיהיה לך מספיק כסף,תחפש אותי?"
"למה אני צריך לשלם לך על החפצים האישיים שלי?" שאלתי אותי לפני שפנה ללכת.
"אם אתה לא רוצה אותם,יש לא מעט אנשים שירצו לקנותם ממני.אני עדיין מופתע איך אתה יכול להסתובב פה בחופשיות ללא תעוזה מזהה" תעודת הזהות שלי שחיפשתי אותה נמצאת אצלו?
"בדרך אגב,אתה כותב די יפה.לא התאפקתי והצצתי ביומן שלך" הוא צחק והנערים האחרים הצטרפו אליו. אני לא חושב שאני יכול עוד להתאפק ולא להכניס אגרוף לפרצוף שלו.
"כמה אתה רוצה?" שאלתי בכעס
"חמש מאות אלף דולר "
"חמש מאות אלף דולר? איפה אני אשיג את הסכום הזה?"
"זה לא ענייני. אני נותן לך שבוע. אם אם תביא את הכסף עד אז,אני לא צריך להגיד לך מה יקרה" הוא התרחק מהמקום שכולם בעקבותיי.
נשארתי עומד במקום וניסיתי להבין אם כל מה שהתרחש עתה זה אמיתי או שזה חלום שנראה כה אמיתי.
אם מישהו היה מספר לי לפני שהגעתי למקום הזה, שאני אפגוש נערים שידרשו ממני חמש מאות אלף דולר בשביל שיחזירו לי את החפצים ששייכים לי, ושלא קוראים לי סטאר אלא פארק סון ג'ין הייתי חושב שאותו אדם נפל על הראש ומתייג אותו כמשוגע.
כל האנשים שקראו לי בשם "סטאר" שיקרו לי בפרצוף במשך כל הזמן. הם ניצלו אותי. השתמשנו בי כאמצעי למציאת האדם שעומד מאחורי חטיפתו של אוון.
אוון,אני לא מאמין שהוא שיטה בי כל הזמן.
מה אני אמור לעשות כעת? לחזור לוילה זאת לא
אופציה.אני לא חושב שיש לי מה לעשות שם, הרי אני לא שייך לשם. אני בטוח שאם רק אעיף מבט בחפצים שלי,הכל עלול לחזור אליי. אני חייב להשיג את הסכום שהם דרשו על מנת לקבל את חפציי בחזרה,אבל יש בעיה גדולה. איך אצליח להשיג סכום כזה תוך שבוע? אני משתגע פה. אין לי שמץ של מושג מה עליי לעשות. לא אוכל להשיג עבודה ללא תעודה מזהה,ובנוסף הכל עדיין זר לי,לא מכיר מקומות עבודה או אנשים בעיר הזו.
"די קריר היום.למה אתה עדיין עומד פה?" נשמע קול מוכר מאחוריי. הסתובבתי אליי בבהלה.
הופתעתי לראות את השוטר לאק עומד מולי. מה הוא עושה פה?
"השוטר לאק,מה...."
"תקרא לי רק לאק" הוא קטע אותי. פתאום נפל לי האסימון. לאק הוא אחד מהאנשים שרימו אותי. התגובה שלי הפתיעה גם אותי.התקרבתי אליי ותפסתי בחולצתו. "מי אתה?!" הרמתי אליו את קולי."אתה בטוח שוטר?" הידקתי את אחיזתי בו. הוא לא נרתע ממני,אבל הביט בי בהבעה מופתעת."אתה זוכר הכל?!" הוא שאל. אחרי שתיקה."אתה זוכר את הפנים של האדם שראית באותו ערב? עד כמה..." הכנסתי לא אגרוף ישר לפנים שגרם לו למעוד. לא יכולתי להחזיק את עצמי יותר.חשבתי שהוא שוטר למופת,אבל היום גיליתי את הפרצוף האמיתי שלו-הוא רק משרת של משפחת צ'ארלס. לא אכפת לו ממני ומעבר שלי,הוא נחוש בדעתו רק למצוא את החוטף של אוון. הוא שיטה בי כמו כולם בקלות. לא הצלחתי לשלוט בדמעות שלי. "אתה הגרוע מכולם!!" צווחתי בקול. הוא תפס את הזרוע שלי. "אני כל כך מצטער!" הוא אמר בקול מתנצל."ניסיתי לעשות את הדבר הנכון בשבילך. אתה לא זכרת כלום,אז..."
"בולשיט! אם היה אכפת לך ממני,אני בטוח שהיית פועל בדרך אחרת. אם היית טורח ליידע את השגרירות,סביר להניח שלא היה לוקח להם הרבה זמן לגלות את זהותי. אז תפסיק לתרץ ולהפיל את האשמה על האחרים!" העפתי את ידו ממני.
"אני באמת מצטער.אני אעשה הכל כדי לפצות אותך. בבקשה תן לי הזדמנות שנייה. אני אדם שאמור לייצג את החוק,לרגע שכחתי את התפקיד שלי וסטיתי מדרכי. התמקדתי רק במציאת החוטף ושכחתי מהרגשות שלך ומה שיקרה שתזכר בהכל.אני מצטער" הוא פתאום מבוגר יותר. לפני היום היה ניראה בשנות השלושים שלו,אבל ברגע זה הוא נראה מבוגר. על פניו לא ניראה קמצוץ של שקר, פניו הראו שכל מילותיו נאמרו בכנות רבה,אבל הידיעה שלא היה לי מושג שכולם שיקרו לי ורימו אותי במשך כל הזמן הזה מוכיחה שאיני באמת יודע לקרוא שפת גוף. אז ברגע זה אין לי שמץ של מושג אם הוא דובר אמת או שהוא משקר לי.
"לאחרונה הקדשתי זמן בחקירה עלייך.גליתי מידע חשוב ואני עושה לא מעט דברים בשביל לגלות את הזהות שלך.עכשיו שנזכרת בהכל אין צורך במידע הזה,אה?".לאק קטע את מחשבותיי.
"למה אתה פה על הבוקר?" שיניתי נושא. "ידעת שאהיה פה או שזה צירוף מקרים?" שאלתי. הוא השפיל מבט ולא אמר דבר. "שמת עליי מעקב? איפה?" שאלתי אותו.
"יש לך תוכנת מעקב בטלפון שלך" הוא אמר בשקט.
"מתי הספקתם להתקין לי אותה? ומי..." לא היה צורך להמשיך את המשפט.ידעתי מי היה יכל לעשות את זה מבלי שאשים לב.
"זה היה הרעיון שלי להתקין את התוכנה" הוא מנסה להסיר את האשמה מאוון?
קשה לי להאמין שאוון הלך כל כך רחוק.
"לצערך הרב,איני חושב שאוכל לעזור להם במציאת החוטף. משתי סיבות: כמובן הסיבה הראשונה היא שאיני מעוניין לעזור לאנשים שרימו אותי,והסיבה השנייה היא שאני עדיין לא זוכר כלום"
"למה אתה מתכוון זה שאתה לא זוכר כלום? אז מאיפה נודע לך הכל?" לאק שאל מופתע.
אני לא יודע למה,אבל החלטתי לספר לו. "פגשתי כמה נערים פה לפני שהגעת,הם מחזיקים בחפצים שלי.הם דרשו כסף בשביל להחזיר לי אותם"
"זה מה שהיה חסר לי.זה משלים את הפזל שלי" לאק אמר בקול עליז.
"פזל? על מה אתה מדבר?"
"המידע החשוב שגיליתי הוא שבאותו ערב נתפסת במצלמת האבטחה שבשדה התעופה. ההשערה שלי היא שאחרי זמן שנחת בניו יורק הבחור הזה גנב ממך את החפצים.רדפת אחריו עד לכאן וכך היית עד לכל מה שהתרחש" לאק שיער. "אהה! יש עדיין כמה חורים,אבל החור הגדול הוא איך הוא הצליח לגנוב ממך תיק גב ומזוודה?" לא הייתי לי תשובה לשאלה שלו.
"טוב.זה לא מה שחשוב עכשיו.מה שאתה צריך לעשות ברגע זה הוא לחזור לוילה של אוון ולהתנהג כרגיל" לאק ציין.
"אתה צוחק עליי? אתה באמת מצפה להמשיך כאילו כלום לא קרה?"
"תקשיב לי טוב,זה הדבר הנכון לעשות.אתה עדיין לא זוכר ועד שזה יקרה אתה תעמיד פניו שאינך יודע כלום,הבנת? אני בינתיים אעשה הכל בשביל להחזיר אותך לאן שאתה שייך. כמה כסף הבחורים האלה דרשו?"
"חמש מאות אלף דולר" אמרתי. "זה תקף רק לשבוע"
"אין ביכולתי להביא לך סכום כזה,אבל אנסה למצוא פתרון אחר כמה בהקדם האפשרי" הוא פנה ללכת."בוא.אני אלווה אותך" הלכתי בעקבותיו.
"אני מצטער כל זה" הצבעתי על הלחי הנפוחה שלו מהאגרוף שלי. הוא התניע את הרכב. "זה המעט שמגיע לי"
במשך הנסיעה לאק דיבר על חייו כשוטר במשך העשר השנים האחרונות.ועל התיקים הגדולים שהוא והצוות שלו עבדו עליהם.
הוא המשיך לדבר אבל לא הייתי אוזן קשבת.
הראש שלי היה במקום אחר. מנסה להתכחש לכל מה קרה.
"נתראה בהמשך.אני אבוא לראותך בכל זמן שיתפנה לי" לאק הוריד אותי מול השער.הוא נפנף לי לשלום והשאיר אותי מאחור.
נכנסתי ויצאתי מהשער הזה בשבועות האחרונים,אז מהי הסיבה שאני לא מצליח להביא את עצמי כעת להיכנס פנימה.אני מרגיש שאני פולש למקום שאיני שייך בו. אזרתי אומץ ונכנסתי למקום שקראתי לו "בית" בתקופה האחרונה.
אוון המשיך להזמין לי ארוחות בכל יום,שאת רוב האוכל השארתי מבלי לגעת בו במקרר.
הוא התקשר כמעט בכל יום,אבל לא הצלחתי להביא את עצמי לשמוע עוד מהשקרים שלו,אז לא עניתי לו או שתמיד תירצתי כדי לסיים את השיחה כמה שיותר מהר.
לאק שמר על ההבטחה שלו והגיע לראותי בכל יום. הוא עידכן אותי בכל פיסה של מידע שהוא גילה. הוא אמר שהוא ישיג עוד מעט את הסכום שהבחורים דרשו.
הימים באו והלכו.נשארו לנו רק שלושה ימים להשיג את הסכום.
כמו בימים האחרונים ביליתי כל היום בחדר כושר או בספרייה.

אחרי מקלחת שהעניקה נחת רוח הלכתי למיטה מוקדם מבדרך כלל.
שחשבתי שהשינה סוףס סוף הגיעה אליי, שמעתי את דלת החדר נפתח באיטיות.
חיכיתי. אני לא יודע אבל הרגשתי שמשהו הולך ומתקרב אליי. שהרגשתי ידיים מונחות על כתפיי הגבתי במהירות. אחזתי בזרועו, הפלתי אותו על המיטה,ישבתי על גבו ואחזרתי את זרועו צמודה לגבו.
"איי!! שחרר אותי. זה אני!!"
"אוון?" שחררתי את זרועו וירדתי מגבו. "מה נראה לך שאתה עושה?"
"חשבתי שאתה ישן" הוא אחז בזרועו שלפני כמה שניות אחזתי בה בכח רב.
"מה אתה עושה פה?" שאלתי
"מה זאת אומרת מה אני עושה פה? זה הבית שלי" הוא גילגל עיניים. "ורציתי לראות אותך" הוא משך אותך ועטף אותי בזרועותיו. זה הפתיע אותי.משכתי את עצמי מהחיבוק שלו.
"אני רואה שאני היחיד שהתגעגעג" הוא אמר באכזבה. "אין לך מושג כמה זה היה קשה בשבילי לא לראות אותך במשך שבוע" הוא משך אותי שוב אליו.הפעם הוא לא חיבק אותי אלא הצמיד את שפתיו לשפתיי.
"מה עובר עלייך היום?" הרחקתי אותו ממני.
"לא ראיתי אותך הרבה זמן ועכשיו שאתה עומד מולי איני מסוגל לשלוט בעצמי" הוא אחז בשתי כתפיי. "אתה לא מרגיש אותו דבר?"
אוון,האם אתה מדבר בכנות ברגע זה או ששוב אתה משקר לי? אני כבר לא יודע מה לעשות. אני לא יכול לסמוך עלייך אחרי מה שעוללת לי. האם הרגעים שלך איתי היום מזויפים? האם הכל היה משחק בשבילך?
אין לי על מי לסמוך בימים האלה חוץ מאשר על עצמי,אז אוון הגיע זמן שנתחלף בתפקיד. אני הולך לוודא אם זה היה מהנה להוליך אותי שולל.
צמצמתי את הפער בינינו. הנחתי את ידי על עורפו והצמדתי את שפתיי לשפתיו. לאחר כמה רגעים הוא ניתק את שפתיו משפתיי. "לא עושים את זה ככה" הוא הפיל אותי על המיטה והתחיל לטרוף את שפתיי כמו חית פרא. מהשפתיים הוא גלש לצוואר שלי. שהרגשתי נשיכה בצוואר בקע קול מגרוני.

~~~~~ למחרת בבוקר ~~~~~~

כשהקציתי משנתי אוון לא היה במיטה.
אני לא מאמין שביליתי את הלילה עם גבר. אני לא חושב שאני מסוגל להראות את עצמי מולו.
אני כל כך מובך. מה עשיתי?! כל כך מביך!!