My Savior

פרק 2- החטיפה

נקודת מבט: אוון

לא יודע כמה זמן שכבתי מחוסר הכרה,אב מיד שחזרה אליי ההכרה, הדבר הראשון ששמתי לב אליו הייתה הצחנה ששררה בחדר , היה ריח חזק של...אני לא מצליח לשים על זה אצבע...אולי ברזל חלוד וריח של דם.
חשתי כאב עז בראש,והבנתי שהדם נוטף מראשי.
עדיין לא הבנתי איך הגעתי למצב הזה. אני זוכר רק שנפרדתי ממקס ועשיתי את דרכי בחזרה לרכב. באתי להיכנס לרכב עד שרגשתי מישהו עומד מאחוריי. "מה,החלטת לבוא בסוף? עכשיו אני..." מכה חזקה בעורפי קטעה אותי מלסיים את המשפט.
שמעתי צעדים הולכים ומתקרבים אליי, והחזירו אותי למציאות העכשווית.
"אני רואה שהתעוררת" היה לו קול גס
הרמתי את ראשי. עיניי פגשו את עיניו.למעט עיניו לא רואים כלום,הוא היה לבוש מכף רגל עד ראשו שחור ומסכה שחורה כיסתה את פניו.
"מצטער על זה" הוא הצביע לכיוון ראשי "השותף שלי הולך לפעמים רחוק מידיי" הוא גיחך.
" איפה אני?מי אתה? מה אתה רוצה ממני?"
"היי,לא לימדו אותך לשאול שאלה אחת בכל פעם?" הוא ירד וקרע ברך אחת "אני לא חייב לספר לך שום תשובה,אבל אענה לך על השאלה האחרונה- כולם,אני לא רוצה ממך כלום. אני רק עושה את העבודה שלי"
הייתי מבולבל. שהייתי עוד ילד קטן נחטפתי, וזה היה בשביל כופר מהוריי. "זה אומר שלא חטפת אותי כי אתה רוצה כסף?"
"שוב, אין לי מושג מי אתה ואני לא רוצה ממך כלום. אני רק שכיר" הוא הדגיש את המילה כלום.
" אז מי שכר אותך לחטוף אותי? ומה הוא רוצה ממני?? הרמתי את הקול.
הוא נאנח "עדיין לא קלטת? אני רק מבצע את העבודה שלי, אין לי מושג מי עומד מאחורי זה. ההוראות שלו היו רק לחטוף אותך ולהביא אותך לכאן. אני בטוח שהוא יהיה פה עוד מעט"
מחשבות החלו להתרוצץ מי עומד מאחורי זה? למה? בשביל כסף?
התפרצות של מישהו קטעה את מחשבותיי.
"יש לנו בעיה. המשטרה בדרך"
" משטרה? אתה אומר שהלקוח בג..." צלצול הטלפון קטע אותו. הוא ענה מיד. " כן...אמממ... הבנתי. תשאיר את זה לי"
הוא פנה אל הבחור "קח את החבר'ה ותסתלקו מכאן. תשאיר את השאר לטיפולי" הבחור פעל כדברו.
"זה הולך להסתיים יותר מוקדם ממה שחשבתי. הלקוח שלי לא יכול להגיע,אז אני אסיים הכל בדרך שלי" הוא הכניס את ידו לכיס והוציא בקבוק קטן. הוא הגיש לי אותו " אני נותן לך את הבחירה לבחור באיזו דרך למות. אני יכול לירות בראשך ברגע זה או שאתה יכול פשוט לקחת לגימה מהבקבוק הזה ולמות בדרך פחות אלימה .הבחירה בידך"
למות? הפחד השתיק את גופי. כעת הבנתי שרק שאתה נמצא על סף המוות אתה בעצם מבין מזה "פחד עד מוות". לא הצלחתי להוציא הגה מפי. לא רציתי ליטול את חיי במו ידיי. בשעה שהתלבטתי באיזו אפשרות לבחור,מישהו התפרץ לחדר. לפני שהבנתי מה קורה הוא החל להילחם עם החוטף.
הוא היה צעיר,פחות או יותר בגילי. הוא היה אסייתי. הוא היה חשוף,לא היה לו נשק בידו לעומתו לחוטף הייתה סכין יפנית.
הוא נתן דחיפה חזקה לבחור האסייתי והוא התמוטטה על קרשי עץ ששכנו בחדר. הוא הלך לכיוונו במבט מפחיד שסכינו עדיין בידו.
ניצלתי את המצב וקמתי בזהירות. היה מקל לידי. לקחתי את המקל והיכתי אותו. המקל לא היה חזק וכך גם המכה שלי. הוא הסתובב אליי והמבט שלו העביר בי צמרמורת.
" איך מישהו כמוך מעז להניף עלי אצבע?" הוא תפס אותי בחולצה "אני לוקחת ממך את הבחירה. אני אהרוג אותך בדרך שתספק אותי"
הוא הוציא את האקדח שלו והצמיד או לראשי.
"מילים אחרונות?" היה לו חיוך מאולץ. " אני בטוח שא..." המכה בעורפו קטעה אותו. הוא אחז בראשו ונפל על הריצפה.
ראיתי את הבחור האסייתי עומד עם במוט ברזל.

הבחור הצעיר ניצל את המצב, אחז בידי והחל לפסוע במהירות לעבר היציאה.
לאורך היציאה הוא לא הוציא הגה,רק שהיינו בחוץ הוא דיבר במבטא מוזר. "קראתי למשטרה הם אמורים להיות פה ברגע זה" קול של סירנה נשמע קרוב. " אני חייב ללכת."
דעתי הוסחה ולא ראיתי אותו מתקרב אלינו. לפני שהספקתי להזהיר אותו,החוטף אחז במוט ברזיל והיכה אותו. הנער התמוטט ישר ודם רב נטף ממנו.
לפני שהספקתי להגיב, שני שוטרים הגיחו מהניידת וכיוונו אליו אקדח. "תניח את מה שיש לך ותרים ידיים" שמעתי את אחד מהם צועק.
הוא שמט את המוט וניסה לברוח,אך ירייה אחת ברגלו גרמה לו לאבד את שיווי המשקל.
אותו אחד שירה בו שם אליו אזיקים ודחף אותו לניידת. השוטר השני רץ אל הבחור שטלפון צמוד לאוזו. הוא צעק את שם הכתובת והאיץ בהם להגיע מהר " זה מקרה חירום, יש לנו פה נער שותת דם" הוא פנה את השוטר השני " הוא צריך טיפול, קח אותו לבית החולים,ושים אותו תחת השגחה צמודה."
הוא התניע את הרכב והשאיר מאחור שלל של אבק.
לא הצלחתי להביא את עצמי לראות מה קורה עם אותו נער. רגליי בגדו בי,לא הצלחתי להזיז אותן.
האמבולנס הגיע יותר מוקדם משציפיתי. הם פעלו במהירות- הם נשאו אותו על אלונקה לאמבולנס. נכנסתי אחריהם.
שניהם עובדים כאיש אחד, שמו לו מפוח הנשמה ועשו פעולות רבות להשאיר אותו בהכרה מלאה. דקות ספורות להגעתנו לבית חולים הוא איבד את ההכרה.
מיד שהגענו הם הזדרזו והכניסו אותו לחדר ניתוח.
השוטר הגיע לאחר כמה דקות. " אתה גם צריך טיפול" אמר וקראה לאחות שתעניק לי טיפול.
בשעה שקבלתי את הטיפול נתתי את הפרטים שלי לשוטר- אמר שקוראים לו לאק-.
נכנעתי לעייפות ונרדמתי בזמן הטיפול.
ברגע שהתעוררתי הוריי נכחו בחדר.
"תודה לאל. לרגע דמיינתי את הגרוע ביותר. אתה בסדר? אתה שומע אותי" כצפוי מאמא שלי ,כל כך היסטרית.
"תני לו לנשום. מה קרה"? זה היה אבי.
זה פתאום היכה בי. "הוא יצא כבר מהניתוח?"
הוריי הסתכלו אליי בבלבול.
"הוא עדיין בניתוח" לאק הוא זה שענה לי.
"הנער שעזר לבניכם נפגע בראשו והוא עדיין נמצא בניתוח" הוא הסביר להוריי.
קמתי וניגשתי לחדר ניתוח. חיכינו בחוץ עד שהניתוח הגיע לקיצו.
הרופאים יצאו מחדר הניתוח, שני רופאים דחפו את מיטת החולים שהבחור שוכב בה ולקחו אותו הרחק מאיתנו.
הרופא המבוגר ביותר נשאר מאחור " מי האפוטרופוס שלו?"
הייתה דממה
"אני" לאק שבר את השקט.
"כמו שאתה רואה הוא יצא מכלל סכנה,אבל הוא נפגע חזק בראשו והכרתו עדיין לא חזרה אליו"
"מתי הוא אמור להתעורר?" שאלתי אותו.
"אמור?" הוא לקח אוויר ."יכול להיות שהוא יתעורר עכשיו, או שיקח לו להתעורר שבוע,חודש או שנה. אין בכוונתי להבהיל אותכם אבל במצבו הוא עלול לא..." לא היה צורך שיסיים את המשפט.
כאב חד פילח את ליבי.